קורונה

מיומנו של מורה : או איך למדתי לאהוב ולשנוא את הקורונה בו זמנית

קרדיט: Max Fischer - Pexels

שמי שרון שקד ואני מורה לקולנוע, לפני כמה שבועות, בראשון לספטמבר, יצרתי טור רשמי על פתיחת שנת הלימודים. היה זה טור מלא באופטימיות ותקווה, היה בי רצון לראות את ילדי ישראל שוכחים מין הקורונה וחוזרים לחייהם בתור ילדים פשוטים שלומדים על החיים שסביבם. השבוע חזרתי ללמד את ילדי ישראל, עברתי בין כמה בתי ספר, בוקר וצהריים, חמישה ימים בשבוע. היה זה שבוע מלא עשייה והשראה, היה זה שבוע מתיש ואחר, היה זה שבוע בו הבנתי עד כמה הקורונה השפיעה על חיינו ועד כמה אנחנו נצטרך להתאים את עצמנו אליה.

ילדים זה קצת כמו טלוויזיה

ילדים הם זן מדהים למדי, יש להם יכולת להוציא משפטים יצירתיים כול כך כאילו נכתבו על ידי התסריטאי הגאון בעולם ולאחר מכן הם יכולים להתנהג בצורה כזאת מוזרה ולא מוסברת כאילו היו אדוארד נורטון בעל יכולת מופלאה להחליף בין דמויות ומצבי נפש בתוך כמה רגעים. זוהי הסיבה הבסיסית שבגללה אני אוהב ילדים, היכולת שלהם להראות לי את מה שקורה באמת בעולם. כאשר אני עומד מולם בכיתה, אני מרגיש כאילו אני מביט על כול אירועי העולם בבת אחת, רואה את ההשפעות שלהם. הבעיה היא שבתקופה הזאת, ילדים נמצאים בהגבלה מסוימת, הם לא יכולים להיות יותר עצמם בצורה שלמה וזה חבל וזה אחר.

 

מורה

נקודת מבט של ילדים , קרדיט :PEXELS,Max Fischer

אין מסכות , יש חיבוקים

ילדים מגיעים לבתי הספר עם מסכות, רובם לא מצליחים להישאר עם המסכה עליהם לאורך זמן. שלא נדבר על ריחוק חברתי ומגע. בכלל , נראה שהם יודעים בדיוק מה קורה בתקופת הקורונה והמבט שלהם על התופעות שנוצרות, הוא מבט של ביקורת, מבט של חוסר הבנה למה כול העולם השתגע כך. אני מוצא את עצמי מנסה להבין כיצד להשתלט מחדש על ילדים שהיו בבית כול כך הרבה זמן, מבלי הבנה מה קרה לעולם שקיים סביבם. אני מצליח להשתלט על ילדים אלו, העניין שבדרך אני מבין שילדים צריכים גם חוסר גבולות, זהו אחד  המותרות הטובים ביותר שקיימים בחייהם.

אני רוצה שיהיה להם טוב

יש לי חיבור מאוד גדול לילדים, אני אח לארבעה אחים קטנים ותמיד אראה בהם כילדים חמודים, לא משנה שכיום כול אחד מהם הוא בגיל דו-ספרתי. בגלל החיבור הזה, אני רואה במקצוע המורה כמקצוע כה מיוחד ואחר. אולי מקצועות אחרים היו נותנים לי יותר כסף בפחות זמן אבל הם לא היו נותנים לי סיפוק. מקצוע המורה נותן לי אנרגיה כמו שאף מקצוע אחר לא נותן לי. אני מסוגל לעבוד בו במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע מהבוקר המוקדם עד אחר הצהריים. אולי כי אני רואה במקצוע הזה כעשייה חשובה, אחת העשיות היותר חשובות שקיימות בחיי.

 

ילדים צריכים חוסר גבולות, קרדיט:PEXELS,olia danilevich

בעלי הוא מורה, אשתי היא מורה

אחת הסיבות שהעבודה כמורה היא כה מיוחדת בשבילי השנה, היא העובדה שגם אשתי מתחילה ללמד כמורה לתיאטרון. לאשתי יש היסטוריה ארוכה בתור מורה, עוד מגיל הצבא , מורה כעברית, מורה לשחמט, מדריכה במוזיאונים. אבל זוהי הפעם הראשונה שהיא מתחילה ללמד תיאטרון בבתי ספר. אני מורה לקולנוע. לימוד המקצועות האומנותיים, האחרים, המוזרים והמעניינים האלו, הוא דבר לא מובן מאליו כלל וכלל. לימוד אומנות, זהו לימוד של ביקורת, של יצירה, של ביטחון עצמי. אני חושב פעמים רבות על איך הילדים מגיבים לשיעורים של אשתי, אני חושב שהמחשבה עליהם, עליה, על כול מה שקורה בתקופת הקורונה, גורמת לי לנסות להבין כיצד להסתגל למציאות המוזרה שנבנתה סביבנו בתקופת הקורונה. אם ניתן לילדים את כלי האומנות, הם יוכלו לעבור את התקופה הזאת בצורה טובה יותר.

 

הקורונה משפיעה על הילדים, קרדיט : Max Fischer, PEXELS

 

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .