ימי הבידוד

פג תוקף

מתוך הספר "על הדברים החשובים באמת" של חיים שפירא

כל החושבים שאני עושה בזמן הקורונה קשים- נראה לי יותר מהחיים עצמם, אף אחד לא הכין אותי באמת לכמה החיים הולכים להיות קשים, ועוד בזמן מגיפה עולמית שנתנה חתיכת סטירה לפרצוף ביחד עם בוקס בבטן ואמרה בהצלחה בהמשך.

לפעמים אני מרגישה שאני טובעת בתוך עצמי ויש לי עודף של מחשבות שמצטברות ביחד עם עודף רגשות ואני מרגישה מוצפת מתמיד אבל גם מרוקנת בו זמנית והכל פשוט סוגר עליי.

המחשבות של מה קורה אחר כך- ביום שאחרי, מתחילות לעלות סוף סוף ומצד אחד אני שמחה שהגעתי לשלב הזה כי חיכיתי לו תקופה אבל מצד שני זה מפחיד אותי. כי מה אם המחשבות שלי לא נכונות מספיק בשבילי? מה אם הבחירות שאעשה בעקבותיהן לא יהיו לי נכונות? אסתכל אחר כך בדיעבד ואצטער על הבחירות שעשיתי? או יותר נכון לא עשיתי?

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להיות ורוצה לעשות כשאהיה גדולה, המחשבות האלה כבר פה ואני נותנת לעצמי את החופש לקבל אותם ולקבל את העובדה שזה  כבר לא בגדר רצון רחוק, אלא כאן ועכשיו, ולא לחשוב על ההשלכות שלהן-לטובה ולרעה. אבל המחשבות האלה מפחידות ולפעמים משתקות

מה אם לרצונות שלי יש תאריך תפוגה? אלמד ואחקור ואהיה הכי טובה שאני יכולה להיות! אבל במבחן המציאות זה היה בזבוז זמן? אשקיע את כל זמני וכספי על החלומות הכי גדולים שלי כדי לגלות בסוף שהחלומות שלי לא היו שווים את זה? כשיכולתי לתת לחלומות אחרים מקום גדול יותר ואז בכלל פספסתי את כל החלומות שלי והרכבת של כל אחד מהם עזבה את התחנה…שפספסתי את כל ההזדמנויות שלי כשהחלטתי לשים את כל הביצים בסל אחד.

קרדיט-אלבום פרטי

כשהזמן עמד מלכת והגשמתי חלומות-אלבום פרטי

ויש בי קול קטן שאומר שזה חרטא, ושאני אצליח אבל אני חייבת עכשיו אחרת זה יהיה מאוחר מדי, אבל אז אני שואלת את עצמי שוב-זה אומר שיש לי תאריך תפוגה? שאני יכולה להיות פגת תוקף עוד לפני שהתחלתי בכלל?

וככל שהזמן עובר אבל מצד שני לא זז, כי בינתיים אני מרגישה שאני חיה את חודשי 2020 שפשוט לא נגמרים להם, וזאת שנה מאוד ארוכה שלא כל כך יודעים מתי היא נגמרה בכלל, אני מתחילה לחשוב שאולי תאריך התפוגה שלי מתקרב, שאני צריכה לעשות החלטות מהירות אחרת הלך עליי, אבל החלטות מהירות מעולם לא עשו לי טוב ורק הזיקו.

אני מתלבטת על הדברים הגדולים של החיים ומנסה להבין איך אני אעשה את הבחירה הכי נכונה לי? במקום להתחיל לחקור ולהבין אני נופלת בתוך מבול של שאלות שאני לא יודעת איפה להתחיל לחפש את התשובות, לכל מקום שאני פונה אני מוצאת אינטרסים וחצאי אמיתות, כשבסך הכול אני רוצה רק טיפה של הגינות ואמת, שתהיה לי נקודת פתיחה כלשהי שלא נראית כמו הכניסה למנהרה הארוכה בעולם.

איפשהו בתקופת הקורונה איבדתי את האמון שלי בעצמי ובקבלת ההחלטות שלי, אני מרגישה מעורערת בכל דבר שדורש ממני התחייבות…אפילו לקנות נעליים אני לא מצליחה בביטחון מלא. שלא נדבר על ג’ינסים, בסך הכול מתלבטת בין מידה אחת לשנייה- ועדיין כשאני בוחרת אחת אני מרגישה שהייתי צריכה לבחור בשנייה ואז צריך לנסוע לחנות ולקוות שהמידה שהחלטתי שאני רוצה נמצאת, ואם לא? אצטרך לחיות אם מה שנשאר לי ביד

ואם אני צריכה יותר מ30 ימים? אלבום פרטי

ההבדל הוא שבחיים אין את האופציה לקנות משהו, לחזור איתו הביתה ואז להחליף אם החלטתי אחרת. בחיים אני צריכה להחליט על המקום מה אני רוצה לפני שתיגמר לי תקופת ההחלפה, לפני שיפוג התוקף לתקופת הניסיון הזאת-חתיכת תקופת ניסיון או פשוט לפני שיפוג התוקף שלי.

לא יודעת אם יש לי אחד כזה, לא יודעת אם קיים לי אחד כזה, אבל ככל שהזמן עובר והיומולדת מתקרב מרגיש כאילו כן- שאני לא עומדת בשעון של עצמי ואיפשהו בדרך תאריך התפוגה שלי מתקרב בצעדי ענק.
אז איך יודעים מתי תאריך התפוגה שלי הגיע? אולי הוא הגיע ואני כבר פגת תוקף?

לחלב יש תאריך תפוגה ארוך יותר ממני

לחלב יש תאריך תפוגה ארוך יותר ממני. אלבום פרטי

אני רוצה להאמין שאין לי פג תוקף, ושאני יכולה הכול מתי שאני רוצה…כזאת אני-אופטימית לחיי, אבל העולם החיצון עדיין לא חי בעולם שלי ויש בי פחד שאת תאריך התפוגה שלי יבחרו בשבילי.
וזה מפחיד אותי קצת יותר מעצמי.

מיכ
נכתב על ידי
בת 23, עדיין מנסה למצוא דרך לתאר את עצמי ב3 משפטים, עדיין מנסה למצוא דרך, מנסה מלא דברים בעצם
תגובה 1

1 תגובה

  1. Avatar

    אולגה

    24/01/2021 21:05

    כתיבה קסומה! מאחלת לך למצוא את מה שתחפשי

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .