קורונה

מכתב לעיר ללא הפסקה

יום כיף בפארק הירקון

את תמיד היית פה בשבילי, כשנסעתי לים לבד עם חברים ברכבת וגיליתי את קו 63 שלנצח יהיה הקו הטוב ביותר והגרוע ביותר בעיר, כשרציתי לקנות בגדים מיוחדים שאין לאף אחד והלכתי הלוך וחזור בבוטיקים של שינקין כדי להבין בסוף הכי כיף זה לקנות ממש ליד בחנויות פרחות שבאלנבי כשרצינו לצאת לבלות בעיר בשישי בערב, בתקופה שבצינה היה 1+1 לאורך כל הלילה והיינו הילדות בנות ה-18 שהיו שותות עד אבדון. כשהקאתי באמפם ליד

תל אביב - הבימה

כשהפסקת להיות העיר שנוסעים אליה והתחלת להיות העיר שגרים בה.

כשלמדתי להכיר את כל הרחובות שלך ואיך להגיע ממקום למקום. כשלכל תקופה היו את הברים ובתי הקפה שלה. כשהפסקתי לצאת בשישי בערב כי זה לא יום של תל אביבים. כשכל מקום קיבל תיוג “אוהבת” “שונאת” “של זקנים” או “סאחי”. כשגיליתי שלא קורה כלום אם מפסיקים לגור בצפון הישן ועוברים לגור בלב העיר, בנווה צדק ובפלורנטין.

כשהוצאתי את כל מה שהרווחתי רק כדי להיות פה איתך וליהנות מכל מה שיש לך להציע. כשהייתי מארחת בייביסיטר ומנהלת משרד במקביל רק כדי להמשיך להיות מי שאני כשאני איתך. כשלמדתי לתקופת מבחנים בקומה למעלה בסטריטס, כשדיברנו על כמה יקר זה לחיות ככה, כשהמחירים רק עלו ועלו.

כשעברתי לגור עם חברות כשותפות, כשכל שותף הפך להיות חבר. כשעברתי בין סאבלט לסאבלט בשביל להבין כמה בית זה חשוב. כשעמדתי בתורים לא הגיוניים בשביל לראות דירה שגם ככה אני בחיים לא אשיג, כשדירות שותפים הפכו להיות דירת זוג, כשהייתי הזוג שזכה בדירה.

וטרינה

את תמיד היית פה, עם ידיים פתוחות מוכנה לקבל את כל מי שנכנס בשערייך, אם זה ליום או לתקופה או לחיים.

אבל בשנה האחרונה משהו השתנה, קווי המתאר אומנם נשארו, אבל את כמו רבים, חולה.

מעיר ללא הפסקה הפכת לעיר בהפסקה. הרחובות התרוקנו וכל החיים נעלמו, הפכת חיוורת. איך אפשר להסתובב ביום חמישי בתשע בערב ברוטשילד (!) ולא לראות אדם ברחוב. איך כל בוגרשוב הפכה מרחוב בצרפתית לרחוב של שלטי להשכרה. איך העיר כל כך מלאה באנשים אבל כל כך ריקה מתוכן.

so tel aviv

אז אפשר להגיד שכיכר דיזינגוף מפוצצת והטיילת מלאה, אבל זה לא זה. לשבת עם כוסות יין מפלסטיק על קופסת ירקות עם ארגז קרטון בתור שולחן זה לא “ישבנו בבר”. סלסלת פיקניק, זה לא מגניב ולעמוד שעה בתור בשביל טייקאווי זה לא זה.

"בר"

ואל תביני לא נכון, זה לא מכתב פרידה, זה מכתב געגועים.

תל אביב אני פאקינג מתגעגעת!

אני מתגעגעת אליך, ולמי שהיית בשבילי.

את חיכית לי כשהייתי צריכה קצת זמן בנפרד כדי לגלות את עצמי ואני מחכה לך, שתחזרי לעצמך ותחזרי להיות תל אביב. אל תדאגי, אני מחכה לך פה כדי שתחזרי.

שלך תמיד,

נעמי

פשוט נעמי
נכתב על ידי
נעמי, 25 (נוהגת לשקר ולהגיד 23), תל אביבית אבל עם וייב של ילדה טובה מהיישוב. אוהבת טיולים ארוכים על החוף, ריח של גשם, דוקו פשע בנטפליקס ואת הסטורי של מאיה ורטהיימר.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .