קורונה

עדיין לא חיונית

קרדיט canva

אני עדיין מנסה להבין את ההרגשה בתוכי, מצד אחד העובדה שכולם חוזרים לעבודה ואני עדיין בחופש הגדול קצת מוזרה לי ומצד שני, אני גם נהנית. כי מי לא רוצה לקום כל בוקר בשעה שמתחשק לו ולתכנן את היום שלו בלי שום התערבות של גורם חיצוני שמשלם לך? מצד שני, כרגע אף אחד לא משלם לי. רק משרד התעסוקה, מי היה מאמין שבסוף אני אחתום אבטלה

להיות לא חיונית גורם לי להרגיש כאילו העולם יכול להתקיים בלעדיי.

אני יכולה להוסיף לו, אני יכולה להעשיר אותו, אבל אני לא באמת מעניינת אותו, אני לא חייבת להיות כאן. התקופה הזו הכניסה לכולנו מין קו מחשבה קטן כזה בראש של איך יראו בעצם החיים, כשאנחנו כבר לא נהיה בהם. וזה לא כל כך נורא, נראה שכולם מסתדרים בלי הפעילויות, הכתבות והרעיונות שלי.

Photo by Kristina Tripkovic on Unsplash

ואז החלטתי, אני רוצה להיות בלתי נשכחת. אני רוצה להשאיר איזשהו חותם, גם אם הוא קטן, גם אם הוא בתחומי בלבד, שבזכותו יזכרו אותי. ולא חייב ספציפית אותי, על פי שם, אני רוצה להתחיל משהו חדש, אני רוצה מורשת, אני רוצה מסורת ואני בעיקר רוצה השפעה.

בזמן הקפה של הבוקר בחצר, אני תמיד חושבת לעצמי “מה אעשה היום?”

כדי שה-24 שעות האלה יעברו עם איזושהי משמעות, שארגיש שעזרתי במשהו, שארגיש מועילה. אז אני כותבת פוסט, אז אני מפרסמת סטורי תמיכה באחרים או כמה מילים מצחיקות ותמונות של פרצופים מפגרים, כי יכול להיות שיש אי שם מישהו מבין העוקבים שלי שזקוק לחיוך היום.

אז אני מתקשרת בשיחות וידאו לכל האהובים שלא יצא לי לראות בחודשיים האחרונים, מתעדכנת, שולחת נשיקות ומבטיחה להגיע לבקר בקרוב, עכשיו שמותר. אז אני מסדרת את הבית לתפארת מדינת ישראל וגורמת לבן זוגי להרגיש בנוח כשהוא מסתובב בין עבודה לעבודה במחשב ובצלילים. אז אני מכינה עוד מתכון שלפני רגע לא חשבתי שאני בכלל יודעת איך ומתמוגגת מאושר כשהתבנית נגמרת תוך כמה דקות. אז אני יושבת וחושבת, מנסה להבין מה המקום שלי בעולם הזה ומה אני עושה עם זה אחר כך.

Photo by Chris Montgomery on Unsplash

רקמתי לי המון חלומות, והפחד שלי הוא שהשגרה תעיף אותם בחזרה אל תוך קופסה קטנה ומצ’וקמקת שנקראת המציאות, ואני בעיקר פוחדת, להפסיק להיות לא חיונית, כי זה אומר שאני שוב עסוקה, שוב כמו כולם, שוב במירוץ, שוב מפסיקה לחלום.

בואו נכתוב את כל המטרות האלו, את כל הדברים הקטנים, את כל המחשבות שעלו לנו בזמן שהיינו נעולים ומנותקים מהעולם, אל תזניחו אותם, כי אלו החלומות האמיתיים שלנו, כי אלו התשוקות שלנו, כי אלו הדברים שביום יום אנחנו דוחקים לצד בגלל חוסר זמן, בגלל חוסר מוטיבציה, בגלל חוסר אמונה בעצמנו.

אל תחכו לעוד הפסקה כזו בדמות של מחלה או מלחמה, אל תחכו לשום דבר, צאו אל העולם ונסו להגשים את הכל, כמו שאני החלטתי שאני מנסה, חמושה במלא מלא פחד וחוסר ביטחון אבל גם ברצון גדול.

אולי החוסר חיוניות, הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו.

ברנדה אזרצקי
נכתב על ידי
ברנדה אזרצקי, דרומית, סופרת, כריזמטית על הנייר. מאוהבת כמעט כל הזמן, בשאר הזמן סתם דרמטית.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    Keren_yosh

    06/05/2020 15:57

    מהמם כתיבה נוגעת

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .