קורונה

הפגנות או לא להיות !

קרדיט: מיכאל פלוטנו

האם אתה רדיקאלי? התשובה לכך היא כן, כולנו קיצוניים/ות בדרך כזאת או אחרת. עכשיו יותר מתמיד, כאשר כולנו מפסידים כסף בכמויות, פגיעים מוירוס שפחות קטלני משפעת (לפחות לפי ד”ר לס) ושוב סגורים בבתים שלנו, אין סיבה שלא נתנהג בקיצוניות. נצלם אלפי סרטים מוזרים בטיקטוק, נעסיק את הילדיםאו את עצמנו בסדנאות בישול מלכלכות ונמיין שוב ושוב את ארון הבגדים. אבל רק אל תצאו להפגין, זה אסור, זה פשע, זה ‘נו נו נו’ לכם !

איך שהוא, מעשה ההפגנה הפך למעשה נון גרטה (מביטוי הפרסונה נון גרטה- אישיות לא אהובה). אתה מרגיש כאילו אתה חייב להיות שם בהפגנה, אנשים מסביבך אומרים לך שזה חשוב וזה הזמן הכי נכון. אבל, התקשורת והפוליטיקאים קוראים להפגנות- מעשה רדיקאלי אנרכיסטי. שוטרים עוצרים מפגינים וכמה מפגינים צעירים הופכים לאלימים ופתאום ההפגנה הפכה לאירוע שהוא כמעט עבירה על החוק, על הנורמה. מדוע?

התשובה הכי פשוטה שהממשלה והתקשורת פוחדים שהשליטה בסדר היום תעבור אלינו, האזרחים, אבל אולי הם פשוט פוחדים להגיד לנו בגלוי, שאנחנו צודקים/ות. כשאנחנו מוצאים/ות דרכים מוזרות להעביר את הסגר הקורונה, מזה לא אכפת להם, תרקדו, תנשקו כלבים עד מחר, אבל כשאנחנו הופכים לפוליטיים/ות, זה לא. אולי בגלל זה ישנה הרגשה שאולי כול ההנחיות שהפילו עלינו, דווקא הופכים אותנו לשפויים/ות יותר?

 

מפגינים בזמן הקורונה

קרדיט: מיכאל פלוטנו

חשבו לעצמכם מתי בפעם האחרונה ראיתם בצורה כה פשוטה, מהם הערכים שבאמת חשובים בחיים?

כשאין כסף בעובר ושב וכול קנייה היא עניין של חיים ומוות, פתאום יש זמן לבלות עם בני/בנות הזוג, לנסות להפוך כול רגע בחברת הילדים לכיף ואפילו לנסות לעשות הסבת מקצוע וללמוד כישורי חיים חדשים. לכן זה לא מפתיע שאנשים פתאום מתחברים להפגנות, רוצים להרגיש שהם משפיעים במיוחד כשהממשלה האחרונה הורכבה בצורה שלגמרי הייתה מנוגדת למה שאנשים הצביעו, הפוליטיקאים החליטו ביום בהיר לפרק ולהרכיב את המפלגות שהצבענו להן ולבנות יצור כלאיים מוזר שנקרא ממשלת אחדות. מדוע שאנחנו לא נעשה אותו הדבר ונבקש לפרק בעצמנו את שהרכיבו? מדוע שלא נילחם על הזכויות שלנו?

אומרים שההפגנות האלו הן לא פוליטיות או שהן הכי פוליטיות שיש, אני אומר, תנו להפגנות פשוט להתקיים ולהתעצם. גם אם הדבר מדרדר מידי פעם לקצוות בעייתיים. אני לא מעודד אלימות אבל לכול הפגנה יש צורה מסוימת ואם ההפגנות חייבות לקרות וזוהי הצורה שלהן כרגע, אז כך יהיה. זמרים כמו מוקי שמזמר המחאה הכי טוב של שנות התשעים הפך פתאום לאדם שמחפש רק אהבה, לא יכבו את אש ההפגנה, גם לא אנשי התקשורת או הפוליטיקאים שנחרדים לראות מפגין כזה או אחר צועק על כתב חדשות. כן אני מודע לטענה המוזרה שאם אנשי ימין היו עושים זאת כולם היו נחרדים ובגלל שזה אנשי שמאל אז פתאום זה לגיטימי. אז קודם כול, הגיע הזמן לדעתי שלכולם/ן יהיה חלק בכעס הגדול שכולנו מחזיקים כלפי מקבלי ההחלטות. שנית, כמו סרטוני הטיקטוק הנוראיים והמבדרים, גם הפגנות הן חלק מהטבע האנושי שלנו ופשוט צריך לתת להן להתקיים.

אני אישית נמצא כרגע בגרמניה אז פחות יש לי על מה להפגין אבל אני מאחל לכול מי שיוצא להפגנה, להבין כי הם עושים את המעשה הנכון, אתם נלחמים על הזכויות שלנו ועל היכולת שלנו להתקיים, לא פחות ולא יותר.

 

קרדיט: מיכאל פלוטנו

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .