קורונה

שיגרונה

ואן
החיים חוף. קרדיט: אלבום פרטי

כמה זמן עבר? מישהו בכלל סופר? מתי כל השיט שואו הזה התחיל? מה קורה בעולם? פשוט מה.

4 חודשים.

ארבעה חודשים שאני כבר בארץ לא מרצון, אחרי שהחזירו אותי בכוח לארץ, בגלל סיני שהחליט לאכול עטלף ולנסות להיות באטמן… 4 חודשים שאני מנסה להבין איך חזרתי לנקודת ההתחלה, שנמצאת כרגע… במצב יותר גרוע משעזבתי אותה??
אשכרה, כמות הזמן שהייתי באוסטרליה וכמות הזמן שאני בארץ שוות אחת לשנייה וזה מוזר, כי זה לא אמור להיות ככה.
הייתי 4 חודשים באוסטרליה כדי לחזור ממנה ולהיות עוד (ועוד) 4 חודשים בארץ… דה פאק?!

לאט לאט אני מנסה לעכל את העובדה שאני פה, בחדר שלי, בחזרה אצל ההורים… זה בערך מה שאני מנסה לעשות במשך אותם ארבעה חודשים אבל לא תמיד זה מצליח, מכיוון שהמציאות, לפעמים היא באה לתת כאפה לפנים ואוהוווו באיזה מציאות אנחנו חיים היום! לא מאמינה שחזרתי אליה כשהמציאות שלי הייתה כל כך שונה וכל כך… אני.

יש ימים שאני באמת בסדר, מקבלת את העובדה שאני שוב במיטה שלי, בבית שלי… ויש ימים שאני לא מקבלת את זה שהחלום שלי נקרע ממני, בלי הכנה מוקדמת ויש בי אשמה על זה. אשמה שמופנית אליי, להורים שלי, לסביבה שהייתי בה… לכל העולם בערך.

עננים

יאללה הביתה. קרדיט: אלבום פרטי

בסדר אני כבר פה,מה הלאה? איך ממשיכים את החיים? דברו אליי בפתרונות

ומה עושים כשיש יותר מדי זמן ומובטלים?

נכון… נטפליקס עד השעות הקטנות של הלילה והמון מחשבות בין פתיח לפתיח. אני לא אחת שמקבלת את גורלה, שונאת לקבל דברים כמובנים מאליהם… כמו שאריאנה גראנדה אומרת “איי וואנט איט איי גוט איט”, אבל קצת קשה לעשות את זה כשהשגרה דיכאונית יותר משירים של זוהר ארגוב ואת מנסה למצוא דרך לשרוד אותה. אז חושבים וחושבים, ומגיעים למסקנות שלא בהכרח יש מה לעשות איתם.

אווווהווווו איך שגלגל מסתובב לו-במוח-שלי-בלי רצון

הגעתי למסקנות מעצבנות וקשות. חשבתי וחשבתי, כאב לי הראש כבר מלחשוב והסחות הדעת שהיו לי גם כבר התחילו להימאס עליי, אם יש משהו אחד שאני מוכנה לקבל על עצמי זה המחשבות שלי, כי מה לעשות… זה באמת רק שלי ועליהן אין לי שליטה, בשום צורה… מה שבא ברוך הבא.
הגעתי למסקנות שהביאו אותי לדמעות, ואז לעוד מחשבות של שבוע, ואז למחשבות שהן חד וחלק מיותרות או די ברורות:

  1. העתיד שלי? לא רואה אותו קורה בעתיד הקרוב… הכל כל כך מבולגן עכשיו שלתכנן תכנית כלשהי נראית לי מגוחך, אז אני על טייס אוטומטי שמעביר אותי ימים ולילות עד שמשהו יזוז אצלי או בעולם שיצעק “שינוי!”
  2. אני של פעם, לפני 4 חודשים ואני של עכשיו, כל כך שונות אבל כל כך דומות, אמנם אני עדיין באותו גוף ואולי כמה קילו פחות-כי דיכאון קורונה מוריד ממך איזה ארבעה קילוגרמים בחודש מסתבר… אבל אני של אוסטרליה ואני של אחרי אוסטרליה זה 180 מעלות הבדל ואיכשהו גם לא.
    כאילו מרגיש לי שנסעתי בזמן לעתיד ואני מקבלת מראה של מה אני אהיה, וואלה? לא מרוצה מזה… אני של העתיד לא מתאים לי, אני רוצה להיות אני של העתיד כמו שהייתי באוסטרליה- אני. לא יודעת אם זה נשמע הגיוני אבל הרגשתי יותר אני ויותר בבית מאשר בבית שלי.
  3. אני נוטרת טינה להורים שלי ועל עצמי, בגללם חזרתי, בגלל הדאגה שלהם והאגואיזם שלהם כלפיי חזרתי ולא הייתי צריכה… הייתי צריכה להקשיב לעצמי כמו תמיד ולא לחזור ולהישאר שם. וקשה להשלים עם העובדה שאני נוטרת טינה על ההורים שלי, כי לנטור טינה זה הרבה יותר משנאה… זו שנאה שגדלה מיום ליום ובסופו של דבר היא תהיה גדולה מדי מלהכיל, וקשה לי לקבל את העובדה שמי שלקח לי את החלום זאת לא אני, אלה ההורים שלי שאמורים לתמוך בחלומות שלי. ואני נתתי להם כי ככה.
  4. החברים מאוסטרליה ירגישו אחרת כשתראי אותם בארץ, אין אמצע… או שתצליחו להישאר חברים או שזה פשוט ייהרס כי חסר הקסם של המקום או כי פשוט המוח שלך משתנה בשנייה שחזרת לארץ ורק עכשיו את קולטת את זה… משהו במערכות היחסים האלה השתנה, חלקם לטובה וחלקם לרעה, ועכשיו המחשבה שעולה זה איך אני רוצה לשנות את זה או לא לשנות את זה? אולי זה בסדר שהם כבר לא בחיים שלי באותה תדירות ואולי זה חסר לי? אני לא באמת יודעת… כי כרגע לפגוש איזה שהם חברים זה לא באמת אפשרי ולסנן את כולם בוואטסאפ דווקא כן, אז לחלק עונים ולחלק לא, או שפשוט לא  שולחים הודעה.
  5. יש מצב שכולנו נמצאים במטריקס ואנחנו לא יודעים את זה, והיה כנראה גליץ’ שמנסים לתקן וזה ממשיך להתחרבש. 

    שדה תעופה

    נתב”ג מת כמו הלב שלי

מיכ
נכתב על ידי
בת 23, עדיין מנסה למצוא דרך לתאר את עצמי ב3 משפטים, עדיין מנסה למצוא דרך, מנסה מלא דברים בעצם
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    ריקי

    19/07/2020 12:36

    בתקווה שיגמר מהר, תוכלי לצאת שוב למסע! אולי ליבשת אחרת… 🙂

    • מיכ

      19/07/2020 19:44

      אמןןןן ! מאחלת לכולנו שנצא לחקור את העולם

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .