קורונה

זה או הם או אנחנו

קרדיט: PEXELS,Ian Panelo

לפני כמה שבועות יצא לי לצפות במותחן האימה הקטן והטוב “מטען” (Cargo) מבית נטפליקס. העלילה מספרת על אבא ששומר על הבת התינוקת שלו בעולם בו מגיפה נוראית מסתובבת שהופכת אנשים לזומבים. לאורך הסרט האב מנסה להיאבק בכול כוחו במחלה שהגיעה גם לגופו. אך כמו שחיסלה את אשתו ואת שאר אנשי העולם גם הוא לבסוף הופך לזומבי שרעב לבשר. כבר כמה שבועות אני מרגיש שהקורונה הפכה את האנושות ובמיוחד את החברה הישראלית לזומבים, ליצורים אכזריים שחייבים מנת שנאה וביקורת ישר לגוף שלהם מבלי שיבחינו את מי הם תוקפים.

בחסות הקורונה אנחנו מרשים לעצמנו לצאת נגד כול מי שחושב, נראה ועושה שונה מאתנו, גם  אם אלו האנשים הקרובים ביותר אלינו. לפני כמה שבועות חבר אמר לי שזקנה שלא הסכימה ללבוש מסיכה ברכבת אמרה לו בהפגנתיות:” זאת היא לא מגיפה של חולים, זאת היא מגיפה של מטומטמים”.

מזל טוב חברים, הקורונה חשפה את כול מה מה שרע ושפל בחברה שלנו שהייתה מספיק מאיימת גם לפני כן. אם חשבתי שבגלל הפוליטיקאים אנחנו מפולגים ואחר כך מיהרתי להאשים את התקשורת בכך שהיא מתייגת אנשים ללא בושה (חרדים נגד מתפללים), היום אני מבין שהחולי היה נמצא בחברה הישראלית כבר שנים רבות וכמו שאפשר להאשים את עצמנו בהתפשטות המחלה בגלל שיש רבים ביננו שלא שומרים הנחיות, גם אנחנו אשמים בהתפשטות הגזענות והשנאה. אל תדאגו, אני בטוח שתאמרו שיש מחקרים ויש נתונים וזאת לא שנאה אלא הבנה מה צריך לעשות כדי למנוע מחלה, איזה כיף שבמקום אנשים רגישים שמסתכלים על אדם כאדם אנחנו הפכנו למדענים קרי לב שמסתכלים על אדם כחלק מאוכלוסייה של אנרכיסטים מעבירי מחלות !

השבוע חזרתי לישראל, אחרי שנה של מגורים בגרמניה, שגם על זה אכתוב פוסט בקרוב, ברגע שאתאקלם כמו שצריך. כבר שבוע שלם שאני מוצא את עצמי עצבני כול הזמן. בהתחלה אמרתי שזה החום שגורם לי לצאת מדעתי אבל עד מהרה, בעזרת אשתי האהובה הבנתי שהתחלתי לשפוט אנשים ללא הפסקה. ההוא שם בלי מסיכה, זאת הולכת עם הילדים שלה לים, ראית את המסוכנים האלה שיושבים ליד מסעדה. בין לבין חזרתי לראות חדשות ולהיות יותר בפייסבוק ומהר מאוד מצאתי את עצמי אומר “איך החרדים האלה לא מתביישים? בשמחת תורה הם הולכים לחסל לנו את המדינה”. אשתי דאגה להביט לי בעיניים ולהנחית אותי על הקרקע.
” לפני שאתה ממהר להסתכל על כול העולם, תסתכל על עצמך, אם תתנהג כמו שצריך, זה יקרין על אחרים”. שמעתי, הפנמתי ושתקתי.

מיואשים מהתקשורת. קרדיט:PEXELS,Tim Gouw

במדינה בה המלחמה על חופש הביטוי וזכות ההפגנה הם דברים שאנשים מוכנים כמעט להידרס בשבילם, במקום בו בכדי להגן על האינטרסים האישיים, אנשים מוכנים לקרוא לאלו שמקשיבים להם, להמשיך להגיע לבתי כנסת למרות שיש מגיפה בחוץ, בחברה בה אנשי ציבור נוהגים על ימין ועל שמאל להאשים אחד את השני בלי הפסקה, אולי רק אולי, אפשר לחשוב על אפשרות בה נוכל כולנו, כן כולנו, קצת לשתוק. במקום לדבר, לעשות. במקום שכול אחד מאתנו יאמר את דעתו שמבוססת בדרך כלל על אמירות נוראיות של התקשורת והרשתות החברתיות, נוכל כולנו, כן כולל השרים והפוליטיקאים שחושבים שהם מעל החוק, לעשות את הדברים הבסיסיים שיעזרו לנו לצאת מהמצב הזה.

אני לא אומר לעבור על החוק אבל אפשר שהחוק יהיה חכם ומכיל יותר, במקום לתת אלף ואחד הנחיות על אלף ואחד דברים, אפשר פשוט להגיד, תשמרו על עצמכם, תצאו מהבית כמה שפחות, שימו מסכות, אם אתם חולים או לא מרגישים טוב, אל תצאו מהבית, תשטפו ידיים כמה שיותר. באשר לאלו שעובדים, אל תדאגו אנחנו נתמקד בלתת לכם כסף ולעזור למי שצריך. במקום שהשרים יסתובבו בין הערוצים וילכלכו אחד על השני, מוטב שיתמקדו בלעשות טוב לכולם, בלי אבחנות. אנחנו כתושבים, נסתכל על עצמנו, מה אנחנו עושים, איך אנחנו מתנהגים ואני בטוח שברגע שנפסיק להיות ניזונים משיפוטיות ושנאה גם אנחנו נתנהג בצורה נעימה יותר.

אני יודע שיש הרבה שכועסים כרגע ובצדק, הממשלה, התקשורת, אזרחים רבים, יש מספר אשמים בלתי נגמר לכך שהגענו למצב הזה, אבל כול עוד נשמר על מצב רוח זועם, אנחנו צפויים לראות בחברה שלנו בלאגן שלם מבלי יכולת לשלוט עליו. אני לא אומר שכולכם תתחילו לתרגל יוגה ושולח את כולכם לסיני לשבוע לסנדת ויפאסנה אבל אני כן מבקש, רגע לפני שאתם מדברים כותבים או פועלים, תעצרו רגע, תחשבו על מה שהולך לצאת מכם, למילים יש כוח.

אם אחזור לגרמניה, אגיד שהתחושה הטובה ביותר כשחייתי שם הייתה שאף אחד לא שופט אותי ואומר לי מה לעשות, ידענו בתקופה הראשונה של הקורונה שיש מגיפה ושצריך להיזהר וזה היה מספיק. לא היו אלפי חוקים, לא היו אלפי דעות, ידענו שיש מגיפה ושצריך להיזהר. אני זוכר את עצמי, הולך על יד הנהר בשקט, מרגיש הכי בטוח שבעולם, לא הסתכלתי על אף מחקר או בדקתי כמה חולים יש במדינה, הרגשתי, בתוכי שהתנהגות שכזאת מובילה להתנקות קודם של עצמנו ואז של המגיפה שמסביבנו.

אנחנו יכולים לבחור איך להתנהג, קרדיט:PEXELS,Andrea Piacquadio

 

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .