קורונה

של מי החיים האלה?

קרדיט: Jeff Stapleton - pexels

בסגר הראשון, בנוסף להיותי רווק ומובטל בעל יותר מדי זמן פנוי, מצאתי את עצמי ממלא שעות מתות ברביצה מול המסך וברשתות החברתיות בפרט. מהר מאוד נעשיתי מדוכדך כי נבלעתי בתוך המון אנשים שמציגים את ההצלחות המפוארות שלהם בתחומים שכרגע נכשלתי בהם

וואלה, למרות שאני מודע לעובדה שרשתות חברתיות יוצרות מצג שווא ובמיוחד בתקופה כמו זו, מבאס לשבת בבית בטרנינג ישן ולגלול את המסך בין מאות סיפורים ותמונות של אנשים שהצליחו והגשימו את מה שאתה עוד לא. איכשהו זה הצליח לגעת באיזו נקודה רגישה והציף מחדש בעיה לא פתורה: האופן בו אני רואה את עצמי מול אחרים והאופן שבו אני חושב שזרים רואים אותי.

איך זה קשור לרשתות? הדוגמה הפשוטה ביותר היא טקסטים שאני כותב ומשתף מדי פעם. בעבר שיתפתי אותם בכל מקום אפשרי ועקבתי בקנאות אחרי כמות הצפיות והלייקים במחשבה שטקסט שקיבל כמות מועטה ביחס למה שציפיתי שיקבל הוא טקסט רע. בגלל עניין כזה שולי ושטותי נתתי לעצמי להרגיש רע ופחות מוצלח מאחרים, וזה רק על קצה המזלג, כי בתחומים גדולים וחשובים יותר הנזק עצום בהתאם.

פתאום הבנתי שאני מתעסק בכל דבר חוץ ממה שנחוץ באמת, ולא רק שזה מסיט אותי מהמטרות שהצבתי לעצמי, זה גם פוגע בביטחון העצמי שלי שגם ככה לוקה בחסר. מעבר לשלמות מזויפת, הרשתות יוצרות התעסקות מיותרת שעיקרה להרשים אנשים שברובם זרים, וגורמת לאנשים לחיות את חייהם עבור אחרים וללכת אחרי העדר. אז זה מה שיעזור לי בחיים, לזייף שלמות שבוודאי לא קיימת? במה זה תורם חוץ מהגדלת ריקנות פנימית?

דובאי, הטרנד החם הנוכחי. האם טסתם כי רציתם, או כי כולם טסו לשם? קרדיט: Wael Hneini – Unsplash

אז החלטתי לשנות גישה

התרחקתי מעמודים לא רצויים, יצאתי מקבוצות לא רלוונטיות ומחקתי מכרים רחוקים. בהמשך הגבלתי את זמן המסך של כל רשת חברתית לרבע שעה; בהתחלה היה קשה, אבל עם הזמן התרגלתי וכיום יש ימים שאני אפילו לא מגיע למצב שהן ננעלות לי. באופן כללי, אני משתדל לצמצם את זמן המסך עד כמה שניתן כדי שאוכל להתרכז בדברים החשובים באמת, לטפח ולקדם את עצמי בתחומים האישיים, הרומנטיים והמקצועיים.

כל ההתעסקות הזאת בחייהם, מעשיהם והישגיהם של אחרים התחילה לעייף אותי, וכנראה בנוסף לכך שאני מרגיש שהתבגרתי והתפכחתי לאחרונה, התחלתי להבין מה באמת חשוב בחיים. השינוי הזה, פשוט ונאיבי ככל שיהיה, גרם לי לעבור תהליך שעשה לי פלאים, כי עכשיו כשאני מרוכז בעצמי ובמטרות בלי הסחות דעת מיותרות, אני יודע מה אני שווה ומסוגל לראות ולהעריך את הדברים הטובים שבי.

זה נהדר להרים מדי פעם את הראש מהמסך. כדאי לכם לנסות. קרדיט: cottonbro – Pexels

כשחשבתי על הנושא

בכלל תכננתי לכתוב על טרנדים מאוסים ששוטפים את הרשתות החברתיות כמו יוגה, אימוני ספורט, שיווק דיגיטלי, הצעות נישואין שהפכו להפקה ועוד ועוד, אבל היות ושיניתי גישה, העדפתי להמשיך בהתמקדות במה שעושה לי טוב ולהשאיר לאחרים להחליט מה עושה להם טוב. 

כיום מטרת העל שלי היא קודם לטפח את חיי במציאות, ורק אחר כך, אם מתחשק לי אני משתף טקסט שאני מעוניין שאחרים יקראו או תמונה שצילמתי ברשתות ללא תלות בכמות הלייקים והצפיות. ובכל פעם שאני מרגיש שאני הולך לאיבוד בין ההמון הוירטואלי, אני שואל את עצמי:
של מי החיים האלה? שלי.
האם לפזול לחיי אחרים יקדם אותי? לא.

צחי ברשבסקי
נכתב על ידי
צחי "על מה יש לך לכתוב כל הזמן?!" ברשבסקי. היפי בהסוואה, כותב את מה שהלב צועק ואיש אינו שומע, רודף אחרי שקיעות ומוצא בהן השראה. בואו למצוא אותי בין השורות.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .