תרבות

על אהבה ועל החיים, ציטוטים מספרים שלימדו אותי שיעור

אני ובוב קוראים ספר על הספה. צילום: מור משרקי

לאחרונה חזרתי בכל הכוח לתחביב ישן שלי: לקרוא ספרים והרבה. אני חושבת שזה הזכיר לי כמה אמת וכמה חיים יש בדפים כתובים וכמה אפשר ללמוד מזה. מוכנים? ציטוטים רבותיי, ציטוטים

אם יש משהו חנוני אחד שהייתי רוצה שיישאר לי לנצח, זה העניין של הספרים.

מאז ומתמיד אהבתי לקרוא ספרים. זה היה מובן מאליו בשביל תולעת כמוני. ההורים רשמו אותי לסיפרייה השכונתית והייתי מחליפה פעם פעמיים בשבוע לפחות. אהבתי לקרוא מכל הז’אנרים, רומאני התבגרות בארץ ישראל היפה של אסתר שטרייט וורצל, ספרי צמרמורת של ר.ל סטיין, לא יכולה לספור את כמות הפעמים שקראתי הארי פוטר, כל סוג פנטזיה כמו ספטימוס היפ, ארטמיס פאול, ספרי דיאנה וין ג’ונס ועוד ועוד…

לכל אחד יש סיפור. “דבר מדהים אחד” / צ’יטרה בנרג’י דיוואקרוני. אלבום פרטי.

[פתאום זיכרון]

הספרנית הקבועה בסיפרייה הייתה מי שהייתה הספרנית של ההורים שלי כשהם היו קטנים. אתם מכירים את הנשים האלה שנראה כאילו אין להן גיל והן חיות מעל ציר הזמן של כולנו? אני זוכרת איך פעם אחת היא נזפה בי שהעטיפה הניילונית של הספר הייתה לחה מהמים שסחבתי איתי בתיק, ואז הכריחה אותי לשים תמיד את הספרים בשקית נפרדת כדי שלא יירטבו. כשהייתי בטירונות, חברה טובה מהשכונה התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא נפטרה, היה לה סרטן.

[סוף זיכרון]

אז אולי בגלל הקורונה, ואולי בעצם קצת לפני, החלטתי עם עצמי לחזור לעשות דברים שאני אוהבת. זה התחיל מכתיבה, הבלוג הזה, שירים וסיפורים באתר “הדף”, אפיזודות קצרצרות בעמוד פייסבוק שפתחתי “מבוסס על סיפור אמיתי” ואפילו כתבתי טיוטה לרומאן שרציתי להוציא ביום מן הימים.

אבל כשהקורונה נכנסה יותר לשגרה ואני חזרתי לעבוד, הזמן שלי התמעט יותר ויותר. היו לי עניינים אישיים בעבודה, היו לי עניינים בריאותיים, הייתי עמוסה ועייפה. בקיצור לא תקופה הכי מוצלחת לפנות זמן בשביל דברים שאני אוהבת.

מאורעות קשים הפכו אותנו לאבן, אבל האהבה חומקת פנימה כמו אזמל. “דבר מדהים אחד” / צ’יטרה בנרג’י דיוואקרוני. אלבום פרטי.

אבל זאת הייתה הטעות. זה הזמן שהייתי צריכה יותר מהכל לעשות דברים שאני אוהבת

ואז חזרתי לקרוא. זה היה מושלם. לא דרש ממני שעות על גבי שעות כמו שהכתיבה הצריכה ממני, וגם לא גזל ממני יותר מידי כוחות באותו האופן. עשיתי הזמנות take away מהסיפרייה (נשבעת, הייתי מזמינה במייל והם היו מתקשרים כשמוכן. הסיפרייה במרחק 5 דק’ מהבית שלי אז הייתי הולכת לשם ברגל, דופקת על הדלת ואחד הספרנים מוציא לי את מה שהזמנתי בשקית עם השם שלי עליה. פתרונות של זמן קורונה).

חוץ מזה גם יש אפליקציה של סיפריות עירוניות ויש אפשרות להשאיל משם עד 3 ספרים באופן אלקטרוני. מלבד האפליקציה הנהדרת “עברית” שגם שם יש ספרים חינם שאפשר לקרוא או לקנות במחיר מוזל. בקיצור היה לי שפע של ספרים והתחלתי להישאב לזה די מהר. זה המקום גם להזכיר את קבוצת הפייסבוק המושלמת “המלצות אמיתיות על ספרים” שיש שם סקירות ממש טובות, אתגרים, תחרויות עם פרסים ובאופן כללי קהילה חמה ומחבקת סביב ספרים.

יש דברים שאסור לשכוח. “החברה הגאונה” / אלנה פרנטה.

לאט לאט נזכרתי כמה ספרים גורמים לי לחשוב, כמה הם מעשירים כל פן בחיים שלי

כל ספר טוב מחזיק בתוכו כמה אמיתות חזקות על החיים. אם זה על התבגרות, על אהבה וזוגיות, על יחסים בין חברים, על כאב והתמודדות. דרך גיבורים בספרים אפשר לראות את עצמנו באור חדש, הספר מאפשר את הניתוק הזה, להסתכל במשהו לכאורה לא אמיתי, דמיוני, מומצא, אבל הוא הכי אמיתי שיש.

שיבצתי פה לאורך הפוסט כמה ציטוטים מספרים נפלאים שיצא לי לקרוא לאחרונה. באמת הייתי יכולה לכתוב פוסט שלם על כל ציטוט, מה התחושות שהוא מעורר בי, איזה מחשבות הוא גורם לי לחשוב, איך הוא משפיע עליי ועל איך שאני רואה את העולם, או אנשים אחרים, או את עצמי.

זה מה שכל כך נפלא בספרים, הם הרבה מעבר לתחביב שמעביר את הזמן בכיף

ובנקודה הזאת בא לי כן להתמקד בציטוט אחד שממש התחברתי אליו, ובעיניי הוא ממש משנה חיים, מהספר “הסיפור של שם המשפחה החדש” של אלנה פרנטה (אבל בעצם הוא ההמשך המופלא של הספר הראשון והמופלא אפילו יותר של פרנטה, “החברה הגאונה”):

הכל או כלום. “הסיפור של שם המשפחה החדש” / אלנה פרנטה. אלבום פרטי.

אז מעבר לסיפור, מעבר לדמויות, אני חושבת שיש פה אמירה מאוד חזקה על החיים עצמם. יש מי שיודעים “להפקיד את עצמם בידי רגשות אמיתיים” ויש מי שלא. כל אחד בוחר להיות סוג מסוים וזה בסדר. אני בעצמי הרבה שנים הרגשתי בנוח להיות הסוג שחווה דברים מהצד, לא לוקח את החיים עמוק ללב, לא מחזיק בשתי ידיים, מהסס.

אבל אם רוצים לקחת את כל מה שיש לחיים להציע, צריך להתחיל לשחרר את המחסומים: לקחת דברים בעצמנו, לרצות אותם באמת, להתלהב, להמר על הכל או כלום. בלי פחד. “לנסות לזכות באהבה ולא לקוות שהיא תרצה בנו.”

וזה נכון באהבה כמו שזה נכון בקריירה, בחוויות חדשות, בהתמודדות עם הפחדים שלנו. בכל דבר אנחנו יכולים להיות “ליד”, וזה אולי יתאים לאותה סיטואציה. אבל לפעמים אנחנו צריכים להיות נוכחים בחיים, All in, בלי לפחד. וזה משהו שאני מאחלת לעצמי לזכור תמיד. 💖

📘 אם חשקה נפשכם לקרוא סקירות שכתבתי והמלצות על ספרים, מוזמנים להאשטאג בפייסבוק #מורקוראת
📕 אם אתם יותר אנשים של אינסטגרם, תגיעו להיילטס שלי ב-@mor.mash, שם יש גם ציטוטים אהובים 🙂

 

מור משרקי
נכתב על ידי
מור, בת 27. גבעתיימית טריה וירושלמית באופי. מצטיינת דיקן בתואר בקרימינולוגיה ובספרות עברית. בימים קופירייטרית במשרד פרסום ובלילות כותבת על כל דבר אחר, כולל סיפורים עליכם, כנראה. חיה קריאה ונושמת כתיבה, אוכלת אותיות כשמתחשק לי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .