תרבות

אייל גולן, עומר אדם ופער הדורות

משפחת אזרצקי במלואה
אלבום פרטי

חצי שעה לאחר חצות בערב יום העצמאות. מאמי כבר מזמן מיצה את הטלוויזיה ופרש למשחק האהוב עלייו במחשב עם החברים ואני נשארתי, כמעט כמו כל ערב, מול המסך הקטן. התלבטתי אם לצפות בסרט ולשכוח בכלל איזה יום היום, אבל החלטתי שלא. אני רוצה אווירת חג, אז מה אם אני בפיג’מה

אסי ורותם, איתי לוי, שירי מימון, עברי לידר ורבים וטובים עלו על המסך שלי וניחשו שירים והובכו מעצמם, ולאחר מכן זפזפתי להופעה המדוברת של אייל גולן ועומר אדם. לקח זמן עד ששניהם עלו יחד על הבמה, בינתיים הוקסמתי מנסרין קדרי ואז זפזפתי בסטורי תוך כדי ש”מה קשור” מדרבנים אותי לקום מהספה, אבל לא הצלחתי. אחרי הפסקת פרסומות שדולגה בלחיצת כפתור, הגיעו עומר אדם ואייל גולן. והרגשתי צורך לכתוב.

קסטה

Daniel Schludi – Unsplash

לא נולדתי בישראל, לא נולדתי לתרבות הזו, אימצתי אותה. גם אבי זיכרונו לברכה, זכה רק לשנה אחת בארץ הקודש, אבל הספיק לאמץ לעצמו חלק מהתרבות. בכל שבת, בכל הזדמנות, היה שם את הקלטת בטייפ (לבני 20 ומטה, במקום ספוטיפיי ואפל מיוזיק, היו פיזית קלטות קטנות) ואני זוכרת במדויק את הקלטת הקטנה של אייל ואת השיר “מלך המגרש” שאבא שלי אהב במיוחד, למרות שהוא בכלל לא כל כך הבין את הפירוש. מאז, גולן תפס מקום בליבי, גם עם כל ה”עשה, לא עשה”, אני משתדלת לרוב להפריד בין המוזיקה לאדם עצמו, משתדלת, לא תמיד מצליחה. אייל גולן ליווה אותי בכל שלב בחיים שלי, כל שיר שלו מתחבר לי לתקופה, כל הופעה שלו מרגישה לי כמו מסע אחורה בזמן, למרות שהוא כל הזמן מחדש. אני מרגישה שאבא שלי מתרגש ממנו לצידי.

עומר אדם לעומת זאת, ליווה אותי בשלב מאוחר הרבה יותר. הוא הזמר הראשון לדעתי, שקלע לטעמם של כולם, שהצליח למחוק את הפרשי העדות, הזמר הראשון ששר במזרחית ובסלסולים והפך למיינסטרים, עומר אדם הוא לא עניין של מי אני ומאיפה באתי, הוא שובה, הוא פשוט כאן בשביל להישאר. לא משנה אם הוא ימכור משקפיים או אינטרנט אלחוטי, כל דבר שאדם יגע בו, יהפוך אוטומטית לזהב. הוא ליווה אותי בפרידות, בחלומות על אהבה, וגם היום, כשאני כבר מעל למאוהבת.

ואז זה הכה בי, עומר אדם ואייל גולן הם ייצוג של המעבר בין הדורות, עומר אדם כנראה בעצמו גדל על השירים של אייל גולן, שלאט לאט מפנה את מקומו לזמרים חדשים שימשיכו את המורשת שלו. הם שרים יחד קזבלן ואייל גולן מדייק, בכל תו, בכל צליל, בכל סלסול וגם עומר אדם, שר נפלא ומדייק, אבל מכניס פה דחקה ופה קריצה, כי מה לעשות- הדור החדש לא תמיד עובד לפי הכללים.

עומר אדם ואני

כשעוד היו הופעות בעולם

אייל גולן מייצג את הקלאסיקה במוזיקה המזרחית, את התווים המרגשים, את השמח, את השישי בצהריים בים או בנקיונות, את השבת בבוקר עם כוס קפה ושמחה של יום מנוחה. אייל גולן מזכיר לי את הכניסה לארץ, את ההגעה, את הרגעים בהם הפכתי לישראלית, שאימצתי את העברית כשפת אם, למרות שאימי מדברת הרבה פחות ממני וזו לא לגמרי השפה שלה. אייל גולן בשבילי הוא בית, הוא ישראל, הוא קבלה, הוא הכלה.

עומר אדם הוא השלב הבא, השלב שבו כבר הבנתי מי אני, אימצתי לחיקי את החוצפה הישראלית, את הקריצה החיננית, את הפלרטטנות של המדינה הזו שכבר מלאו לה 72 שנה ועדיין מפוצצת במחזרים ונמצאת תמיד על סדר היום בכל העולם. עומר אדם בא לטרוף את העולם, בא להראות שהוא מתחבר לקהל בכל שלב, בא לדבר בגובה העיניים, בא להגיד- “זה אנחנו, זה מה יש, יאללה- בואו נשמח”.

אייל גולן ועומר אדם על במה אחת גרמו לי להרגיש ישראלית, לרגע אחד, ביום העצמאות הבודד והמוזר הזה. וזו לא ביקורת מוזיקה, הם שניהם נפלאים בעיניי. זה פשוט חילופי הדורות, פשוט רגעים חדשים וישנים שמתערבבים בי, קיבוץ הגלויות שחי בתוכי.

אני ישראלית. וגם אבא שלי היה, למרות שלא הספיק.

יום הולדת שמח לבית שלי, יום הולדת שמח לישראל.

ברנדה אזרצקי
נכתב על ידי
ברנדה אזרצקי, דרומית, סופרת, כריזמטית על הנייר. מאוהבת כמעט כל הזמן, בשאר הזמן סתם דרמטית.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .