מוזיקה

נשמות, תשמעו קצת מוזיקת נשמה, לנשמה

קרדיט: SpiltShire - pexels

מוזיקה זה הקסם הכי גדול שהחיים מאפשרים לנו, לפחות בינתיים. אז בואו קחו לכם עשר דקות כדי לשמוע קצת מהסגנון האהוב עליי

מוכנים? תחברו את האוזניות או תדליקו את הרמקולים וקבלו את השלישייה שפתחה לי את העולם. אולי לכם היא לא תעשה את זה, ועדיין – שווה לנסות. אני מזמינה אתכם רגע לפתוח את הראש בפני משהו (אולי) חדש, להקשיב באמת ולתת לזה לעטוף אתכם. עשר דקות מיומכם. לא יותר. תקראו את המשך הפוסט תוך כדי…

1. פתיחה של רך ומלטף ונעים וכיפי ומחייך ומתנגן לי בול

(ואם נשביתם בשיר הזה כמוני, לכו על I want you around שהוא גם שלה ותתאהבו לגמרי. בהבטחה.)

האמת שהיה לי חודש משוגע. מלא עומס, עבודה, דברים לעשות, מקומות לראות ותחרויות כתיבה שניסיתי להספיק (בינתיים הצלחתי, נשאר לי סיפור אחד לתחרות של פרס עינת בסוף החודש). אה ושלא נשכח את הדף פייסבוק מבוסס על סיפור אמיתי שבו אני כותבת סיפור קרימינולוגי קצרצר כל שבוע. בקיצור לא היה לי רגע לנשום.

ואז ראיתי סרט חדש שהציגו בנטפליקס, LOVEBIRDS. מעבר לזה שהוא סרט מעולה, מפתיע וכיפי ומצחיק ואני באמת ממליצה לכולם לראות – השיר פסקול שלו נדבק לי בקטע טוב אז חיפשתי אותו בספוטיפיי. משם זה התגלגל ללופ שירים של הזמרת, ושירים של זמרת אחרת ששרה בסגנון דומה, והזמר ששמרתי שיר שלו בסגנון הזה פעם…

ופתאום זה הזכיר לי זמנים אחרים, שהייתי מחפשת מוזיקה חדשה להתמכר אליה

אני ממש זוכרת את עצמי בגיל 15 או 16, מתכתבת עם אנשים על מוזיקה ומחפשת המלצות לשירים. בזמנו אהבתי מאוד רוק, אפילו קצת מטאל, והעולם החדש שיוטיוב והאנשים מהאינטרנט פרשו בפניי היה פשוט מפוצץ-מוח. שיר רודף שיר ואני בוחרת מה אני אוהבת יותר, מה פחות ומה פשוט עושה לי חשק מטורף לרקוד.

למדתי שירים בעל פה, מילאתי את ה-MP3 שלי בפלייליסטים עד אפס מגה-בייטים, הייתי ישנה עם אוזניות ומתעוררת איתן בבוקר כשה-MP כבר בלי סוללה. הייתי מסתגרת בחדר עם מוזיקה ומציירת, במשך שעות. פשוט הייתי כולי בתוך מוזיקה באופן טוטאלי. שנות הטיפשעשרה הנהדרות.

2. המשך של מקפיץ ושמח ופופי וחמוד ועוקצני ושטות כי מותר

אחר כך גדלתי, שירים מועדפים היו לי קצת בטלפון, אבל העדפתי לשמוע רדיו

ככה זה כשמזדקנים, לפחות אצלי. הכול בסדר, פושר כזה. גם מזרחית שפעם לא סבלתי היה לי נחמד. פופ מודרני שהייתי דוחה בשאט נפש פתאום היה קליט וכיפי. הכול נהיה לי פרווה. אהבתי הכול מהכול.

ועדיין, תמיד הייתי עם מוזיקה. כל יום בעבודה הייתי פותחת את גלגלצ. בהמשך כשהתעצבנתי על פרסומות ונמאסו עליי השדרנים הייתי שומעת פלייליסטים מוכנים מראש באתר של eco99 או באתר של 100fm. מיינסטרים זרם לי.

אבל עכשיו יש לי חשק שוב למצוא את הפסקול שלי, להפסיק להיות פרווה

וכאן מגיעה המטרה של הפוסט הזה. אני יכולה לחפור עוד שעות על מה זה מוזיקה באופן כללי, אבל זה כמו שיעורי תיאוריה בלי להתנסות בפרקטיקה. בלי לחוות, בלי להצטמרר, בלי להתרגש. בקיצור תיאוריה לבד זה תחת. בגלל זה הבאתי פה שלושה שירים שהיו בשבילי השער לסגנון הזה שאולי אין אותו הרבה (לפחות בארץ) אבל הוא לגמרי סגנון המוזיקה האהוב עליי. מסתבר.

לסגנון הזה יש כמה שמות. בעיקרון זה סוג של מוזיקת סול (נקראת גם מוזיקת נשמה) אבל יש לה עוד נגזרות די מגוונות שהמכלול שלהם פשוט אדיר בעיניי. סוג של עירבוביית רית’ם בלוז, פאנק, ג’אז, פופ וניאו-סול. תקראו על זה בוויקיפדיה (זה גם מה שאני עשיתי כשחיפשתי איך קוראים לזה, לא באה להתנשא).

3. סוף של רומנטי ומתוק ומקסים ומרגש כי משאירים את הכי טוב לסוף

(אם זה הפייבוריט שלכם כמו שהוא שלי, אתם חייבים לשמוע גם את River שלו. סוגר את הפינה.)

איזה כיף זה לשמוע מוזיקה שאוהבים. זה וואו, זה טירוף. זה תווים שמתנגנים בתוך הבטן ומזיזים את כל הגוף בלי בכלל לשים לב. ואז כשכן שמים לב – זה לרקוד מתוך בחירה ולחייך אוטומטית כי אי אפשר שלא. זה לשמוע את השיר מתקדם ולאהוב יותר ויותר ולחשוב: אוקיי זה החלק הכי טוב, אה לא, זה. עכשיו עכשיו. בעצם גם עכשיו.

אי אפשר להיות אדיש. זה נכנס ומתערבל בתוך הגוף וזה גורם לתחושה הכי מגניבה שיש. יש הרבה שירי נשמה טובים, למשל השירים של ארית’ה פרנקלין כמובן. אבל רציתי להביא דווקא שירים אולי פחות מוכרים וקצת יותר חדשים. הם אלה שהכניסו אותי לסגנון הזה שהוא מספיק עדין ומתנגן בשביל לרצות לשמוע אותו תמיד בכל מצב רוח, ומספיק מקפיץ ומהנה כדי שלא יימאס ממנו אף פעם. לפחות בשבילי. לפחות בינתיים.

מקווה שהצלחתי לפתוח בפניכם עולם חדש (או מוכר) של מוזיקה ואפילו להרגיש משהו, או לרצות למצוא לעצמכם את הפסקול שאתם אוהבים ושהוא שלכם מהבפנים של הבטן.

עם כל העומס, עם כל הלחץ, תמצאו את העשר דקות ביום שלכם לעצור הכול – ולשמוע משהו שגורם לך לחייך ועושה לכם חשק לזוז. אני כבר עשיתי את זה פה. 💖

 

מוזיקת נשמה

קרדיט: Skyler H.- Pixabay

מור משרקי
נכתב על ידי
מור, בת 27. גבעתיימית טריה וירושלמית באופי. מצטיינת דיקן בתואר בקרימינולוגיה ובספרות עברית. בימים קופירייטרית במשרד פרסום ובלילות כותבת על כל דבר אחר, כולל סיפורים עליכם, כנראה. חיה קריאה ונושמת כתיבה, אוכלת אותיות כשמתחשק לי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .