מוזיקה

תפקיד האם בשירים (חלק א’) – עברית

קרדיט: Pexels-Stas Knop

“אמא, הו אמא חבקיני חזק

ולעולם לא נפרד

אמא אותך הן אהבתי מכל

אמא השיר לך הוא עד…”

לפני שנתחיל ניתוח חובבני + של מישהו שעוסק בחינוך (בלתי-פורמלי איז ד’שיט) וכתיבת מילים ברוב זמנו, ניתן רקע קצר על פרופיל המנתח ושאר הפעילויות שהוא מקדיש להן זמן:

אלכס. זכר, בן 32 (וחצי או שלא סופרים חודשים בגיל הזה עדיין?), עלה בגיל שנתיים וקצת לארץ האדמה הקדושה. הפקיד בביקורת גבולות לקח לו י’ מהשם כי צירוף פעמיים י’ תצטרכו לסגוד לו לפני שהכרתם, אז הוא אלכסיי במקור שהפך לאלכסי אבל אף אחד לא באמת קורא לו ככה- יו קן קול מי ‘או מיי גאד’ איף יו וונט.

קירח מזה כחודשיים (אחרי שלב ההשלמה עם המציאות, עדיין נוטה לשלב ההכחשה ובחלומות הוא מופיע לעצמו עם רעמה אבל זה בדרך לעבור), מתאמן כל יום- הודות לתקופת הקורונה 3 משחקי שחמט דיילי והשרירים באצבעות לא נראו מפותחים ככה אפילו בימים שבהם התכונן לאליפות העולם באבן נייר ומספריים.

כרגע עובד על הספר השני שלו (המדריך למשתמשת- הוא והיא), כותב את עבודת התזה שלו על השפעת המוזיקה בפתרון בעיות במתמטיקה (הדרך להוכחת האמונה מכיתה ז’ שלפתור תרגילים עם מוזיקה נראית ברורה מאוד), משפצר גינה בבניין שלו במו ידיו עם 0 תקציב ותקווה שיוכל להרים פרויקט אזורי אם וכאשר יסיים ויראה כי טוב, מתמזגן בין 26-28 שעות ביממה, אחראי על פרויקט באוניברסיטה של מדידות בבתי-ספר בימים חסרי קורונה ועובד על עוד פרויקטים של כתיבה שכרגע לא יכול להרחיב עליהם (במילים אחרות מתפנן בחל”ת).

עד כאן קיצור תולדות ‘מה אתה עושה השבוע’

שמיים

יו קן קול מי קאו מיי גאד’         קרדיט: Pexels-Sam Willis

מוזיקה- אמנות סידור הצליל בזמן

מה ההסבר לאנשים שאוהבים או נמשכים למוזיקה, שירים וצלילים בשתי שורות?
המוח שלנו מייצר דופמינים (C8H1NO2 בשפת הכימאים) כשהוא מקבל גלי קול ויכול ‘לנחש’ את הצליל הבא, ודופמין זה כמו אח על מלא שעושה שמח בחתונות,בר-מצוות ואירועים עם ריחוק של שני מטרים ומסכה (שורה וחצי תיאור, מי מלך!??)

לא אצליח לעבור בסריקה מרפרפת כאן על כל סגנונות המוזיקה, אבל בהחלט אנסה לציין כמה שיותר. הסקירה הראשונה תנסה להתמקד בשפה העברית (אנגלית, רוסית ואבחזית עתיקה יבואו בהמשך או שלא).

מוכנים?

נתחיל מהז’אנר האהוב עליי. זה שאני שם בטלפון כרקע כשאני שר במקלחת, לפני השינה כשאני רוצה לשמוע צלילים נוסטלגיים שמזכירים בית של אמא (ואבא) ובתחילת הבוקר (12 בצהריים) יחד עם פקיחת העיניים – מוזיקה מזרחית.

החידוש האחרון של עדן בן זקן (יולי 2020 יצא רשמית), נקרא “אהבה של אמא”, וזו גרסה מחודשת של השיר של (כפרע על העיניים שלה האחת והיחידה) זהבה בן שנקרא “חיים שלי”. מין העברת שרביט רשמית ממלכת הזמר המזרחי (לא שכחתי את שרית עיניים שלי חדד ולפני ההערה הנוספת המתבקשת, עפרה היא בדרגת אלה) לנסיכה הנכנסת וההתבגרות של הנסיכה שהפכה עצמה לאמא- קצת לא קורקטי להתחיל עם שיר שמגיע מאמא לילד אבל הפוך על הפוך יוצא טורקי טוב…

בגדול ההקבלה בין ‘אמא’ ל’חיים שלי’ מופיעה כמוטיב חוזר ברוב סוגי הז’אנרים והשירים (נגיע בהמשך לחריגות בעברית וגם למלך הפלייליסטים הבלתי מעורער שלי אישית אמינם…), וזה דיי טבעי שיהיה כך- רובנו ככולנו אוהבים את האמהות שלנו, יחד עם השריטות שלהן, דאגת היתר, הצעת התפוח הנצחית כל פעם כשפותחים מקרר אצלם בבית (זה רק אצלי ככה?) ובצדק, איך אמר פעם מלך הבשרים, פרגיות וזה שבטעות גורלית לא קיבל את הדלקת המשואה בטקס האחרון: “כבר שנים אני חושב שאין כמו אמא”- מילים וסלסולים א.גולן (אני יודע שזה של אתניקס אבל זה מתאים יותר לדוגמה ותזרמו- למה להתקטנן על כל דבר??)

נרגילה

האהוב עליי                           קרדיט: Pexels- Artem

עוד, בשיריו של זוהר עורקבי, שהוא במוזיקה המזרחית נחשב לכל הדעות מלך הזמר המזרחי לעד (דקל וקנין- יש לך עוד הרבה כדי להגיע לשם אבל ההתחלה ביום גשום נשמעת מבטיחה, אוהב אותך אח שלי), הוא מסלסל “נהדרת ושונה, רב הנטל על כתפה כך עוברת עוד שנה, אך דבר לא השתנה”, ובאחד נוסף מאותו אלבום הוא שר “אמא טובה נאמנה נותנת כוחה ונשמתה שחר עלה וכבר איננה לילה ויום והיא עמלה”.

אפשר לראות את החזרה על העצמת התפקיד של האם, הכבוד וההערכה שנובעים מהשירים של ארגוב וכן על הקושי שמתואר בדמותה של האם- אשר מוצגת כדמות לבדה ואשר נותנת את כולה. מין וונדר-וומן כזו שכשפוגשים ברחוב רואים את זה בעיניים שלה.

השיר האחרון שאיתו אבחר לסיים את הז’אנר האהוב עליי יהיה שירו היחסית חדש של אמן שליווה את כל תהליך צמיחת הזקן שלי החל מגיל 3, והאחד שלא שינה את סגנון השירה שלו כבר שנים- אברהם בלדס. בלדס הוא דמות מוכרת מאוד בקרב ילדי שנות ה-90, ומוכרת קצת פחות בקרב עולי ברית-המועצות (לשעבר,תנוחו כבר!), וידוע בשם ‘אבי ביטר’. בשירו “הבן שלך סובל” שיצא לפני כלום זמן, חוזר הפזמון על המילים “אמות למענך אמא, ינקתי מחלבך אמא…” ושוב- האדרת דמות האם, כבוד והערכה.

הז’אנר השני (עוד לא נמאס לכם?) שאסרוק יהיה משולב- מוזיקת פופ(ולר)/סופט רוק/היפ-הופ מההווה והעבר.

בואו נתחיל מ(אל תדברי על) אריק איינשטיין- “אמא אמא, את פינקת אותי, את הבאת אותי את…” (אגב אני אישית הגעתי מהחסידה), ואת הנוסף הלא נשכח “…צא מזה, מה איתך? אמא מבשלת בשבילך”- שוב אפשר לראות את הגרייטפולנס (הכרת תודה למה עוד פעם להציק), הזיכרונות החיוביים אחורה והחיוך שעולה וכמו שגם יובל דיין שרה בשירה- ” את השמש שתמיד תזרח מעל ואת תחכי גם אם דלת נסגרה עד יעבור…”- האם נתפסת כמי שמביאה חיוך על הפנים.

אמא

את הבאת אותי                   קרדיט: Pexels-Pixabay

 

מאריק ויובל נמשיך לשיר שהגיע בסערה יחד עם האמן ושלדעתי הכי קידם אותו לתודעה- חנן (האח על מלא) בן-ארי עם המילים הנוגעות  “אם אם הייתי יכול רק, לרפא את הגעגוע הזיכרונות עוד שורפים את המוח האהבה לא ניצחה גם לא הרוח…” וכדי לסיים את החלק הזה נצרף גם את רביד פלוטניק, הלא הוא נצ’י נצ’ לשעבר, יחד עם שי צברי (אם לא יצא לכם להיות בהופעה של צברי אז מאוד ממליץ כי זה פשוט התפוצצות של משהו מאוד שונה,אמיתי ואותנטי על הבמה), ויצירת המופת המסומפלת של מילותיו אל אלכסנדר פן ורביד עצמו –

“לא אמרת לי שכשגדלים הכל סובב סביב כסף
ואסור להיות טוב כי אם אתה טוב זה אומר ש’תה אפס
הם מפרשים ת’אהבה שלי כחולשה, אמא
אבל אהבה זה כל מה שיש לי להציע בתמורה, אמא
הושטתי יד ונכוותי, כל מה שהיה לי הבאתי
אז איך נשארתי אותו ילד תמים ופתי
אני ממשיך הלאה, רק את הטוב זוכר
ואני חייב להישאר אופטימי, אין לי פתרון אחר
מה שנשאר זה לעצום עיניים, להתפלל שיושיע
ובעזרת השם ניפגש כשהיום שלי יגיע”

שני השירים עמוקים ובסגנון כמיהה וגעגועים לאמא שלא כאן, ושניהם יצירות שקשה להחליק אותן כשמתרכזים במילים ((פייר גם לי מחניק הגרון כשאני מקשיב לשני השירים האלה).

הניתוח כמובן שלא הסתיים ובטח שלא מכליל את כל השירים שמדברים על הנושא הזה, וכאן אתם נכנסים לתמונה- רוצים סקירה על שיר מסוים שלא הכנסתי? חושבים שפספסתי בגדול שיר שבלעדיו כל זה לא יכול להיכתב? שוט, אני מבטיח להיות שם בתגובות.

יבואו המשכים נוספים בקרוב, ובשפות אחרות כמו שציינתי לפניי זה.

 

ושיר בונוס בז’אנר “שמע אחי זה מפיל”:

 

KingMil
נכתב על ידי
אשדודי אסלי. סופר, מרצה ואיש חינוך. לא נשוי כי רע לי גם בלי זה. בדרך כלל כותב על אהבה, על המציאות ועל מה שיושב על הלב.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .