טלויזיה

המלחמה ההיא: “שעת נעילה” הסיפור האמיתי

שעת נעילה. צילום: יח"צ כאן

בתור ילדה תמיד נשאתי עיניים אל דוד אבי יפה התואר. אני הייתה הקטנה שלא יודעת דבר והוא היה החכם, האדם שתמיד יודע מה צריך לעשות ואיך. מנקודת מבט של ילדה אף פעם לא הצלחתי להבין למה לעיתים עיניו עצובות- הרי הוא החכם מכל, מה כבר יכול להעציב אותו? באחד מימי הזיכרון לחללי צה”ל שהיתי בביתו, הוא היה צריך לשמור עלי בזמן שאימי הייתה בקניות. הצצתי עליו מהצד בלי שהוא ידע, כאשר הוא צפה בתוכנית דוקו על הנופלים. זיהיתי לחלוחית בעיניו, ובשבילי זה היה סוג של שבר- כי לא רק שהוא היה החכם מכולם, הוא גם היה המאופק, הסגור והמכונס רגשית. לא האמנתי שהוא יודע גם להזיל דמעות

עבורי “שעת נעילה” היא לא רק סדרה, היא פצע מדמם. היא מגלה לי סודות על הדוד הרגיש שלי. כשבגרתי אמא שלי סיפרה לי שהוא היה לוחם בשריון במלחמת יום כיפור, רק בן 18 היה דוד אבי כשצפה בחבריו נפצעים ונהרגים. בעת המלחמה, הוא לא חזר כחודש וחצי הביתה- סבתא שלי חשבה שלא יחזור עוד. בכל זאת, לא היו טלפונים ניידים. הסדרה לא רק מגלה לי סודות, היא גם מהווה עבורי חלון פתוח לשיח אמיתי עם הדוד האהוב עלי לגבי אותה המלחמה.

שלחתי את הטריילר של הסדרה לדוד אבי בווטסאפ, בלי לחשוב יותר מידי- הטריילר היה נראה מרתק אז פשוט עשיתי לו “העבר”. הוא מיד ענה לי שהוא כבר צפה בסדרה, ליבי החסיר פעימה. שכחתי כבר כמה שהנושא הזה משמעותי עבורו. באותו הערב, צפיתי בפרק הכפול הראשון יחד עם בעלי. התהפנטנו- הכול שם הרגיש כה אמיתי וכה מצמרר. ממש דמיינתי את אבי בתוך אחד הטנקים ופחדתי, פחדתי עבורו. רציתי לחבק אותו פתאום, לאחר שראיתי את הסדרה לא הפסקתי לחשוב על כמה שהוא גיבור ועל כמה שאני אוהבת אותו. במלחמה הזו הוא היה אחד הלוחמים בטנק שרק רצה להגן על חבריו ולא תמיד הצליח.

השריונר יפה הבלורית. צילום: אוהד אוסטרו

כמה ימים לאחר שצפיתי בסדרה נסעתי לביתו של דוד אבי, הוא גר בדרום הארץ. חיבקתי אותו חזק והתחלתי לשוחח איתו על הסדרה, ועל המלחמה. תחילה הוא דיבר בעיקר על החלק הטכני- הוא טען שהסדרה הצליחה לשחזר באופן סביר את הטנקים של אותה התקופה. בעיניים דומעות דוד אבי סיפר לי שהסדרה מעדנת, ואפילו מייפה את המציאות. על פי דבריו המציאות הייתה קשה ואכזרית הרבה יותר. דיברנו על החברים שהלכו לו ושלעולם לא יחזרו, על הזחיחות שהייתה באוויר לאחר מלחמת ששת הימים, ועל כך שהמלחמה הזו גזלה ממנו את התמימות, ולמעשה שינתה את חיו. כשהוא סיפר את סיפורו שתקתי, והתבוננתי בו בעיניים נוצצות, ראיתי גיבור הניצב לנגד עיני. אפילו אמרתי לו את זה- שהוא גיבור בעיני, והוא ישר ביטל אותי ואמר “איזה גיבור? עשינו מה שצריך לעשות”.

המלחמה הזו השאירה אותנו עם אבדות רבות, אך אני חושבת שבזכותה גם למדנו שאסור לנו להיות שאננים. “שעת נעילה” היא סדרה אדירה, המתייחסת לנושא שבעיני לא התייחסו אליו מספיק בתרבות הישראלית. מגיע לאותם לוחמים, החיים והמתים שנזכור אותם. וזה מה שהסדרה הזו עושה, היא כמו עצרת זיכרון טלוויזיונית. היא מעוררת שיח, ומחשבה. ובעיקר גורמת לנו לחבק את האהובים שלנו שנלחמו בגבורה במלחמה הזו.

סתיו קורן
נכתב על ידי
7 תגובות

7 תגובות

  1. Avatar

    בת של צנחן

    09/11/2020 12:54

    אבא שלי היה חובש קרבי במלחמה הנוראית הזאת. הוא לא רק ראה את החברים שלו מתפוצצים לו מול העיניים. הוא גם עשה את הפאזלים של הגופות, טיפל בפציעות המזעזעות, היה צריך לתעדף מי יותר דחוף… וכל זה – עם חברים שהוא גדל איתם בסדיר ובמילואים.
    אחרי המלחמה הוא הצטרף לשלום עכשו ולא פיספס שום הפגנה. באחת מהן – יונה אברושמי הג’ובניק רצח חבר של אבא שלי מהמילואים – את אמיל גרינצווייג ז”ל.

    • קורנת

      11/11/2020 17:57

      בהחלט נושא רגיש וכאוב. אני מכירה את הסיפור המזעזע על אברושמי, פשוט נורא.
      תודה על התגובה.

  2. Avatar

    כליל

    09/11/2020 13:36

    ❤️❤️❤️❤️

  3. Ronit Koren

    09/11/2020 17:51

    שאפו לכל מי שהצליח לצפות בסדרה שעת נעילה. אחרי הפרק הכפול בו הרגשתי בכל שניה אגרופים ודקירות בכל הגוף – החלטתי לוותר.
    זוכרת את המלחמה ואת זוועותיה גם ללא התזכורת העשויה היטב הזו.
    ללא קשר, אם הצלחת ליצור קשר ולעזור לדודך לפרוק ולו מעט ממה שישב לו על הנשמה כבר יותר מ45 שנה – עשית את שלך.

    • קורנת

      11/11/2020 17:58

      בהחלט סדרה לא פשוטה.
      תודה על התגובה 🙂

  4. Avatar

    הילה לוי, תלתלים בלוג אופנה ולייף סטייל

    10/11/2020 13:36

    מרגישה בדיוק כמוך רק לגבי אבא שלי. הוא היה מילואימניק בצנחנים שנשלח לצפון בדיוק כמו בסדרה. צופה מרותקת ומתחילה להבין טיפ טיפונת ממה שעבר עליו ובכלל על בני הדור הזה.

    • קורנת

      11/11/2020 17:58

      כלכך הרבה אנשים יכולים להזדהות עם זה. שולחת חיבוק

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .