תרבות

גמביט המלכה- עולמם של שחקני.ות משחק המלכים

גמביט המלכה קרדיט: Pexels-George Becker

סדרה חדשה בנטפליקס הציתה את העולם להימשך למשחק המלכים הנראה מאבד את כוחו בכל שנה כשמשחקי רשת יוצאים כמו חצ’קונים באקנה של מתבגר, תופס תשומת לב לאחר דמות חדשה ומרעננת בעולם כמו אלוף העולם הנוכחי- מגנוס קרלסון אשר גם עליו יפורט בהמשך, וחוזר חלילה בהיעלמות מהתודעה- עד העונג הבא.

אבל לפני הכל בואו נתחיל מהחלק שכולם אוהבים- ספויילרים…

בסוף הוא מת!

עכשיו שטיפלנו בזה, ברוכים הבאים- אלכס אבל הרוב קוראים לי מילמן – תלוי בטיב ההכרות.

אני משחק שחמט מגיל צעיר. הגילוי שאני מבין איך זזים הכלים התחיל בגיל 4 כשאחי לא רצה להמשיך משחק עם אבי כששיחקו וקם ממנו. אני ביקשתי מאבי להמשיך את המשחק והוא צחק. אחר-כך עשיתי צעד הגיוני על הלוח והוא עשה צעד כנגד, אחרי שעשיתי צעד נוסף הגיוני רשמו אותי לחוג. אחרי כשנה השתתפתי באליפות גדולה ולקחתי מקום ראשון- זו הייתה אליפות ישראל עד גיל 6 או משהו בסגנון הזה וזה היה ההישג הכי גבוה שלי בשח… היה גם בכיתה ו’ הישג קבוצתי כשלקחנו את המקום השני בארץ לבתי-ספר וקיפטנתי (הייתי קפטן יא מציקים) ואני זוכר את הסיבוב ניצחון גביע שעשו לנו בבית-הספר היסודי עם טקס מיוחד- בזמנו זה היה שווה ערך לכוכבי טיקטוק (עדיין מחלק חתימות למעריצות).

כשעברתי לאשדוד בגיל 6 רשמו אותי לחוג שהיה מתקיים ברובע ב’ אצל מורה לחיים שקוראים לו מיכאל ארשנסקי. אשים את השח-מט בצד לרגע ואומר בביטחון שהמאמן הזה, האדם המדהים הזה והסנסאי למשך שנים רבות, הצליח להיות אחד האנשים המשפיעים ביותר בעיצוב האישיות שלי, בדפוסי המחשבה שלי וגם בבחירת הנתיב המקצועי שלי לאחר מכן בתור איש חינוך (לפרוטוקול אני שונא את ההגדרה הזו כמעט כמו שאני שונא את ‘מדהים שאתה’).

לפני כמה שנים ארגנתי תחרות לכבודו- מיכאל היה השופט וכל החברים שלמדו אצלו בחוג אשר היו זמינים באו לחלוק כבוד לאדם הדגול הזה. היום הוא בן 80+, הפסיק לאמן לפני כמה שנים ובאליפות ישראל האחרונה לסניורים לקח מקום ראשון עם 8.5 נקודות מתוך 9, משמע- הוא לא הפסיד אפילו משחק אחד!!!

מיכאל ארשנסקי- בנים גידל ורומם.

לא הייתי ‘גדול בתורה’ כששיחקתי והיו שחקנים הרבה יותר חזקים ובעלי הישגים מרשימים ממני, אך גם היום, 16 שנים אחריי שעזבתי בצורה רשמית את התחרויות והחוג, אני והרבה מאוד חברים מהחוג בקשר קרוב שיימשך כל עוד אני משחק בצבע לבן, או בשחור.

‘גמביט המלכה’ היא אחת הפתיחות (הצעדים הראשונים שמתחילים את המשחק) היותר רווחות בקרב שחקני השחמט בעולם- סדר היום האישי שלי מתחיל בכניסה לאתר משחקי שחמט אונליין ולפחות משחק בזק אחד שבו כשאני בצבע הלבן עושה את הצעד הראשון מהפתיחה- חייל למשבצת ד4.

הסדרה החדשה בנטפליקס היא אחת הסדרות היותר טובות שיצא לי לראות בערך מאז ‘כנופיית ברמיגהאם’ (פיקי בליינדרז) ומבוססת על ספר בדיוני שיצא בשנת 1983 מאת וולטר טוויס.

הסדרה מגוללת את סיפורה של בת’ הרמון- ילדה שהתייתמה ונשלחת לפנימיית ילדות יתומות, שם עם הזמן היא נחשפת למשחק השחמט ומגלה כישרון טבעי ושליטה יוצאת דופן במשחק המלכים. הסדרה מורכבת מ7 פרקים, כל אחד באורך של שעה, ומרתקת אותך למסך מהרגע הראשון.

במהלך הסדרה מוצגת הדרך האישית והישגי השחמט של בת’ בדרכה לאליפויות ולדרגות הכי בכירות בשחמט- מוצגת היכולת האינטואיטיבית שלה, ראיית הלוח והכלים אצלה בראש (מאפיין שחמטאים רבים ברמה גבוהה אשר יכולים לשחק משחק שלם בראש מבלי להזיז את הכלים על הלוח ומבלי להסתכל על הלוח עצמו), והאופי והקו המחשבתי המתפתח אצלה עם השנים.

‘בכל גאון יש שיגעון’

במשך שנים לא אהבתי כשקראו לי ‘גאון’- יחד עם התואר הנכסף הזה מגיעה מוזרות מסוימת, כזו או אחרת, ולקח לי זמן לקבל בסופו של דבר את הדין על עצמי ולהשלים גם עם החלק הפסיכי שבי. אם לומר את האמת, כמו רוב ה’גאונים’, גם אני הקדמתי את זמני והייתי לא שפוי עוד לפניי שאלה-לי הישראלית הכניסה את הטרנד, ככה שלמי שעוד לא הכיר- איים ד’שיט (“פסיכי זה הקטע’- מי מלךךךךך!?).

בילדות, כשמיכאל היה מספר לנו בשיעורים על אלופי עולם מהעבר, על היכולות שלהם, על ההכרות האישית שלו עם אחד מהם (מיכאל טל), הינו מקשיבים ונשאבים לסיפורים, מעריצים אותם, ומתעניינים בדור האלופים החדש.

אני זוכר את העניין שלנו בקספרוב כשהוא שיחק נגד המחשב ואת הניצוץ המדהים של התלמיד שלו- מגנוס קרלסן המכונה ‘המוצרט של השחמט’- דוגמן תחתונים (אמיתי), רב-אומן (לא ברור כמה הוא גובה על בר-מצוות) ואלוף העולם מאז 2013.

אחרי שבגיל נעורים ערכו איתו ראיון והוא אמר: “אני נהנה כשאני רואה את היריב שלי סובל באמת כשהוא יודע שהתעליתי עליו”, “אם אני מפסיד במשחק אחד, אז בדרך-כלל -אתה יודע, אני באמת רוצה להשיג נקמה”- לא היה לי אפשרות אחרת אלא לשים אותו באותה שורה של האיידול המוסיקלי האישי שלי (אמינם).

לפני כמה שנים כשבוריס גלפנד- רב אמן ישראלי, הגיע בצורה מופלאה להתמודד באליפות העולם על המקום הראשון (המדהים זה הגיל שלו שבו רוב שחקני השחמט כבר נמצאים בקו ישר בזמן שהדור הצעיר לוקח את המושכות, והוא היה בעקומת עלייה מתמדת שגרמה להרבה אנשים להתפעל), אני זוכר שבמקום להיות בהרצאות באוניברסיטה ירדתי לקפיטריה וראיתי את המשחק אונליין- היו אלו קצת מעל 3 שעות מעניינות הרבה יותר!

שחור ולבן

 

זו כנראה טעימה מאוד קטנה לגביי איך עובד הלך המחשבה או הראיה של הרבה שחקני שחמט אבל בואו נצלול עוד קצת לעומק:

ספירה קדימה, ביקורת תמידית על המצב הנוכחי, רצון לשפר עמדות וחתירה לניצחון הם הדלק של שחקני השחמט.

הניצוץ שקיים כל עוד אתה חלק מלופ ה’נתפוס כאן את כולם’ בסגנון מאסטר-פוקימון משוחמט הוא בעיקר אותה החתירה, אותו הרצון הבלתי פוסק לנצח, ההתרגשות שבמשחקים והאלמנט המרחבי שמשלב את העולם החיצוני- השעון!

השעון שבצד הלוח, איתו אתה מתחיל לשחק כשאתה מגיע לתחרויות ולליגה השבועית, נותן מבט על המציאות שמחוץ ללוח המשחק- ‘מתישהו כל זה ייגמר, או שתפסיד בזמן או שתפסיד בעמדה; או שתעשה את המהלכים הנכונים, תחשוב קדימה ותדע להעריך את השעון שמתקתק- וככה תנצח’

הראייה הזו שכמו על לוח ריבועי בעל 64 משבצות שבו קיימות אינספור אפשרויות, כך נראים גם החיים, והרבה פעמים יש רק 2 צבעים שמראים את התוצאה המוחלטת- שחור ולבן!

שאר צבעי הקשת קיימים גם כן, אבל הם סקאלה שבין לבין, לא תמיד פתרון יחיד לראייה ממוקדת.

רוצה לנצח? תאמן את המחשבה האינטואיטיבית שלך- החושים הטבעיים שלך הם אלו שהובילו אותך עד לכאן ואם תצליח לחדד אותם תצליח להתקדם בפרדוקס אינטואיציה מדוייק.

כמובן שכל אחד מאיתנו, שחקני ושחקניות השחמט, רואים את העולם בדרכים שונות ומגוונות, אבל קווי הדמיון שציינתי נמצאים בהרבה מחבריי אשר חלקו איתי משחק או שניים.

 

ב’גמביט המלכה’ יש שאלה נצחית ששואלת השחקנית את אחד מהיריבים שלה- “ומה אז?”

היא שואלת את זה אחרי שהיריב סיפר לה שהוא מתכנן להיות אלוף העולם בעוד כמה שנים.

זו מחשבה מאוד רווחת- “ומה אז”.

בהשלכה על עצמי יכול להגיד שזה אחד המנועים שלי בחיים- למצוא את התשובה לשאלה הזו בכל פעם מחדש, ועד שאדע את התשובה ל’מה עכשיו’ הנוכחי- תנו לסדרה צפייה, לא חושב שתתחרטו.

KingMil
נכתב על ידי
אשדודי אסלי. סופר, מרצה ואיש חינוך. לא נשוי כי רע לי גם בלי זה. בדרך כלל כותב על אהבה, על המציאות ועל מה שיושב על הלב.
4 תגובות

4 תגובות

  1. Avatar

    נהוראי אביטן

    10/11/2020 08:22

    אתה צודק בכל מילה!
    אני מאוד אהבתי את הסדרה, והיא הראתה לי שמשחק שחמט הוא משהו מעניין ואפילו מותח ברגעים מסוימים.
    לעומת זאת אני לא חושב שהיא אלוקית כי יש בה בעיות, ואני חושב שאנשים מגזימים עם ה hype שנותנים לה..

    • KingMil

      15/11/2020 23:14

      כמו רוב הסדרות ה’הייפ’ והאי-דיוקים הרבה פעמים נראים, אבל יחסית היא עושה חסד עם הספר (מעתים הסרטים הצליחו להיות ברמה או מעל הספרים עליהם הם מבוססים).
      שמח שאהבת נהוראי!
      *בגילויי אישי- כשאני מתחרה פעם ב.. בתחרות פנים מול פנים כדי לא לרעוד אני מדביק את המרפקים שלי לשולחן בכוח- יש מתח חזק והדפיקות לב מורגשות

  2. Avatar

    אבל למה..

    15/11/2020 17:40

    אבל למה להיות קאק ולכתוב עם נקודות באמצע המילים?!
    בע.ב.רית לא כו.תבים כ.כה!!

    • KingMil

      16/11/2020 01:40

      כדי שיהיה על מה להתלונן…?

      ד4- תורך

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .