ריאליטי טיים

איך התאהבתי בחתונה ממבט ראשון?

חתן וכלה בשרה חיטה
Photo by Daniel Foster on Unsplash

אני לא בחורה של ריאליטי ותמיד גלגלתי עיניים על קיטש, אבל וואלה, התמכרתי ל”חתונה ממבט ראשון” וגם אסביר לכם למה. תתכוננו לתהיות על אהבה

תמיד תפסתי מעצמי מישהי שדי סולדת מתכניות ריאליטי, חוץ מריאליטי של תכניות בישול שאותו באמת באמת כיף לראות (ובלי קשר לאנשים, מי לא אוהב לראות אוכל?!). כשאומרים לי ריאליטי אני חושבת: צביעות, החצנה מוגזמת, דרמטיזציה, ריבים מוגזמים, אנשים שרוצים להתפרסם על שטויות במקום להיות שווים את הפרסום ולעבוד בשבילו.

אבל – צריך להיות כנים, לא לכל האנשים שמשתתפים בתכניות ריאליטי מגיעות המילים הקשות האלה, חלק באמת באים בגלל החוויה, רוצים ללמוד משהו על עצמם, אולי אפילו באים כדי ליהנות. אבל הפורמט, אוי הפורמט… בשורה התחתונה, תכניות ריאליטי לא באות לקדם ולפרסם אנשים סתם בשביל הכיף, הן באות לעשות כסף והכסף בא על חשבון מישהו, אין מה לעשות.

אז איך עושים כסף מטלוויזיה? רייטינג, ואיך עושים רייטינג? זו שאלה מעניינת,
לדעתי התשובה קצת התפספסה אצל כמה מהמפיקים הגדולים של תוכניות הריאליטי. אז לפני שאסביר לכם מה שובה אותי כל כך בחתונה ממבט ראשון, קצת ביקורת פולנית:

אנחנו לא כאלה שטחיים, אפשר להשיג רייטינג גם בלי להציג ליצנים

אם יש משהו שמעניין אותנו בעולם הזה, זה אנשים אחרים. לא סתם אנחנו מתקבצים במסגרות חברתיות כל החיים. לא סתם רשתות כמו וואטסאפ ופייסבוק הן הדבר הכי משפיע היום, וגם הכי מכניס כסף. אנחנו חיים באמצעות אנשים אחרים, וכשאנחנו לא מדברים על עצמנו, לרוב אנחנו פשוט מדברים על מישהו אחר. אפילו בסקר הגדול על זוגיות בזמן קורונה ראינו – אם אנחנו לא עם בני הזוג שלנו, אנחנו מעדיפים להיות בקשר עם אנשים בעולם החיצוני.

אנשים היא מילת המפתח, יופי. אבל משום מה, מפיקי תכניות ריאליטי חושבים שמה שמעניין זה להציג אנשים במצבי קיצון של בכי, כעס, תשוקה, כאב או רגש עצמתי אחר. יש כאן היגיון, הבעת רגשות מקרבת אותנו לאנשים אחרים, לא צריך פסיכולוג בשביל זה. אבל תכניות ריאליטי הלכו צעד אחד רחוק מידי והציגו אנשים כחיות של רגשות מועצמים נטו, וזה כבר לא סבבה (וגם לא נכון).

כמה פעמים ראיתם תכנית ריאליטי ונחשפתם לשיחה אמיתית? שיחה מעניינת, מחדשת, משהו שגרם לכם לחשוב, להתרגש. היה או לא היה? תבדקו אותי. כנראה שרוב זמן המסך של התכנית מתבזבז על צעקות, צחוק מוגזם, בכי, ריבים ודרמות באופן כללי ופחות תוכן אמיתי מהלב. ואותי ה-Over לא מרגש, לא מצליחה להתחבר.

מה שונה בחתונה ממבט ראשון? במילה אחת: אהבה

אז נכון, חתונה ממבט ראשון לא נופלת מכל תכנית ריאליטי אחרת ברצון של ההפקה להביא את האנשים שמשתתפים בה למצבי קיצון רגשיים. לגרום להם לבכות ולצחוק מול המסך, לתת לצופים לאהוב אותם או לשנוא אותם, ובעיקר לתת במה לתהפוכות שכל זוגיות מביאה איתה, רק בגדול ומול כל עם ישראל.

[טוב, הם ידעו למה הם נכנסים, לא? כמה קל לומר את זה ולטקבק איזו תגובה מגעילה, כאילו הצטלמות לטלוויזיה מרצון הופכת אותך מראש לשק החבטות של האומה. אבל זה נושא לשיחה אחרת.]

אני חושבת שחתונה ממבט ראשון שונה מתכניות ריאליטי אחרות כי היא עוסקת נטו באהבה, ובאספקט הזה המפיקים לא צריכים להתאמץ ולהוציא מהמשתתפים איזה רגשות מוקצנים, זה גם ככה נושא רגיש ונפיץ. התוצאה היא התפתחות איטית למדי של הזוגות, אחד עם השני וגם עם עצמם, ויחד עם זה גם ריבים ודרמות באופן טבעי ולגיטימי לקשר חדש, ובעקבות סיטואציות יומיומיות (ולא אחרי משימות מופלצות על איזה אי).

אז מה סוד הקסם פה? פשוט לדבר על אהבה, מאל”ף עד ת”ו (או עד ה”א, במקרה של המילה הספציפית הזו…)

כן, כולנו היינו שם וכנראה שעוד נהיה, אהבה זה תמיד נושא חם

בחור ובחורה יושבים על חומה

Credit: Dương Nhân from Pexels

מי לא זוכר את האהבה הראשונה שלו?

הדייט הראשון, הנשיקה הראשונה, הסקס הראשון, הטיול-חו”ל הראשון, הפרידה הראשונה. לכולנו יש משקעים, זיכרונות טובים, מתחים, התרפקויות על העבר וכן הלאה. אנחנו סביב אהבה כל הזמן, אם אנחנו מחפשים אותה וגם אם לא, כולנו כמהים במידה כזו או אחרת למצוא מישהו שנוח ונעים וטוב לנו איתו, גם אם לא ייצא מזה חתונה וילדים כמו שאמא רוצה.

אני חושבת שהתכנית משקפת בדיוק את הרצון הזה ובצורה כנה ולפעמים אפילו מכמירת לב. בפרקים הראשונים אנחנו נחשפים לאנשים שאומרים לנו בפנים גלויות: אנחנו רוצים אהבה ולא מצליחים בזה. הרבה מהמשתתפים בכלל לא מתאימים לפורמט ריאליטי. חלק ביישנים, חלק לא מרגישים בנוח להיחשף מול מצלמה וכל התהליך מאוד קשה להם – אבל הם עד כדי כך נואשים לאהבה, הם בטוחים שעשו הכול ועכשיו מה שהם רוצים זה שמישהו ירגיע אותם ויגיד: אל תדאגו, המכסה שלכם נמצא פה.

כן, זה מרגש אותי, חייבת להודות.

מרגש אותי לראות אנשים בגילאי 30, 40 ויותר שמדברים על אהבה, מגלים לנו על הקשיים ופותחים בפנינו את הרצון הכי אלמנטרי שיש: לאהוב ולהיות נאהב. הם אנשים רגילים. לא כולם יפים, לא כולם מצליחים, לא כולם הליצנים הדרמטיים של הפח הגדול. דווקא זה מה שמקרב אותם אלינו: כל אחד יכול לראות בהם את עצמו באיזה שהוא שלב בחיים, באיזה שהן תכונות אופי או התנהגויות עם בני זוג קודמים ואפילו עם הנוכחיים. זה טבעי וקל להזדהות עם זה, וכאן המפתח.

באהבה כמו באהבה, שום דבר לא פשוט

אמירה די חזקה של התכנית זה שגם אם יצוותו לך את הפרטנר המושלם עבורך, גם אז צריך לעבוד כדי שייצא מזה משהו, ולעבוד קשה. מה שמצחיק זה שהזוגות בטוחים שהם מגיעים הכי מוכנים שאפשר, ואז כל אחד מגיע ומופתע נורא לגלות שזה הרבה יותר קשה מכל מה שהוא דמיין לעצמו. ולמה? כי אהבה דורשת קודם כל עבודה עצמית.

תחשבו רגע על כל מערכות היחסים שהיו לכם, אני בטוחה שאם תשימו רגע את האגו בצד תוכלו להודות שהרבה מהבעיות שהיו לכם בזוגיות היו נעוצות בכם. דברים שהפריעו לכם בבן זוג השני שיקפו בעצם איזה קושי, תכונה, התנהגות או הרגל בעייתי שלכם. רובנו צריכים לעבור כמה מערכות יחסים כדי רק להתחיל לעבוד על הדברים האלה. אולי כי כל כך קשה לנו להודות ולהפנים מה לא טוב בנו, ואז גם לשנות את זה.

להגיע לתכנית כזאת אחרי עשור או שניים של רווקות יכול להיות קשוח, ורואים את זה על הזוגות של התכנית

כל אחד כל כך רגיל לעצמו ולסט התכונות וההתנהגויות שהוא צבר לבד עם הזמן שזה כמעט בלתי אפשרי לבוא ופתאום לשנות כל כך הרבה. ההתמודדות פה היא לגלות על עצמך דברים שאולי לא תפסת קודם כבעיה עד שמישהו בא ושם לך את זה מול הפרצוף, או דברים שידעת שהם בעייתיים אבל ויתרת לפני שעשית עם זה משהו. התכנית באה ומכריחה את הזוגות: תתמודדו במקום לברוח, גם אם דברים לא נראים לכם כמו שרציתם שהם ייראו, כי ככה זה באהבה.

וכאן יש עוד נקודה: חלק גדול ממערכת זוגית היא התמדה. אנשים מפספסים כל כך הרבה כשהם בורחים ממישהו שמוציא אותם מאזור הנוחות שלהם, ואת זה אומרת לכם ברחנית מדופלמת. לפעמים צריך לשחרר את הפחדים, להבין שאולי מה שחשבנו שמתאים לנו הוא בעצם משהו אחר, ולתת סיכוי. גם את זה רואים יפה בתכנית, מי שמתנתק מהציפיות הקדומות שלו בדרך כלל מצליח לגלות משהו חדש.

לסיכום? אהבה זה כמו טיול בשדה קוצים

חתן וכלה בשדה חיטה

Photo by Sandro Crepulja from Pexels

נסכם: מה שאני אוהבת בחתונה ממבט ראשון זה את הגילוי הפשוט שלא משנה מי אתה, איך אתה נראה או מה עברת בחיים, כולנו זקוקים לאהבה בצורה כזאת או אחרת. מרגש אותי לראות את הזוגות מודים בייאוש שלהם, מבקשים לקבל אהבה מהמוכן ואז מבינים ששום דבר לא בא בקלות ואהבה צריך להשיג אחרי הרבה עבודה, כולל פתירת אישיוז שנצברו אצלם במשך כמה שנים טובות. ואם מכל המסע העצמי הזה שבעיני הוא כל כך אנושי ומתבקש, יוצאת גם זוגיות שאשכרה עובדת אז בכלל כיף לראות! ואם לא – לפחות לומדים שיעור חשוב.

בסופו של דבר, התכנית הזאת ממחישה לנו דברים על עצמנו, על האהבה שאנחנו רוצים ועל מה שאנחנו מוכנים לעשות בשבילה. היא מציגה את זה דרך אנשים אחרים ובצורה כזו שנוח לנו לתת ביקורת, לאהוב ולשנוא את מי שאנחנו רואים, ורק אחרי זה לחשוב: רגע, גם אני עושה ככה? מה אפשר ללמוד מזה?

לסיום, אם הייתי צריכה לתת משל ציורי לכל העסק הייתי אומרת שאהבה היא כמו טיול בשדה קוצים:

בתמונות הכול נראה מושלם, אבל במציאות צריך להידקר קצת בשביל כל הטוב הזה, ולפעמים זה אפילו כואב.
הרבה מאתנו היינו נהנים יותר מהטיול אם היה שם מישהו לצידנו שיחזיק לנו את היד, יזהיר מקוץ או שניים אבל ייפצע גם קצת בעצמו, בשביל ההזדהות. לרוב זה קשה ודורש ויתורים כשכל אחד מושך לשביל אחר, אבל בסוף כשאנחנו מרימים את הראש ומסתכלים סביב עולה לנו חיוך ענקי על הפרצוף, כי וואלה, הנוף באמת שווה את זה.

💖

מור משרקי
נכתב על ידי
מור, בת 27. גבעתיימית טריה וירושלמית באופי. מצטיינת דיקן בתואר בקרימינולוגיה ובספרות עברית. בימים קופירייטרית במשרד פרסום ובלילות כותבת על כל דבר אחר, כולל סיפורים עליכם, כנראה. חיה קריאה ונושמת כתיבה, אוכלת אותיות כשמתחשק לי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .