תרבות

חטא ושמו ” אסקפיזם”

"גסטבי הגדול" צילום מסך
"גסטבי הגדול" צילום מסך

הקניונים והמספרות נפתחו ובינתיים אלפי בעלי עסקים אחרים עומדים על סף פשיטת רגל. העונה החדשה של הישרדות “VIP” התחילה, בינתיים הקשישים שעדיין לא יכולים לצאת מהבית / שרה נתניהו יודעת להכין עוגת ביסקוויטים, הקורונה גרמה למשפחות רבות לרעוב ללחם. אין ספק שהגענו למצב בו האושר הוא סם שאנחנו חייבים לצרוך בכדי לשכוח מין המציאות הנוראית שדופקת על הדלתות של כולנו. “אסקפיזם”, כך נקראת התופעה הזאת והקולנוע יודע טוב מאוד להציב מראה מולנו ולהראות עד כמה האסקפיזם הוא שקרי.

 

חנות קטנה ומטריפה

אחת התמונות הקלאסיות בקולנוע היא זאת בה אדם עומד מול ערימה של כסף ומעיף אותה באוויר כשחיוך ענק מופיע על פניו. כמובן שהוא אינו חושב באותם רגעים “איזה כיף אני יכול לשלם את החובות לבנק” או ” אני אשמור את כל הכסף ללימודי האוניברסיטה של בני”, אלא הוא פשוט שמח בגלל שהוא עשיר. אנחנו לא רוצים להיות עשירים, אנחנו פשוט חושבים שכמות גדולה של כסף תהפוך אותנו למאושרים. בגלל זה אנחנו שמחים על החזרה לשגרה. הקניון הוא מפלצת אושר שטורפת אותנו בבת אחת- חנויות בגדים שנותנות לנו שפע חדש ומגוהץ, מסעדות ג’אנק פוד שמזריקות לנו סוכר ושומן ישר לוורידים. ההרגשה שצצה בגופנו כשאנחנו נכנסים לקניון דומה לכניסה לממד אחר, ממד בו הכסף שלנו יכול להשיג לנו במידיות מה שנרצה. לא סתם, פעמים רבות כשדמויות בסרטים נכנסות לקניון, הראש שלהם מסתובב ללא הפסקה.

נעבור לריאליטי, המקום בו אנחנו יכולים לזכות במיליון שקלים, תהילת עולם ואף גם למצוא אהבה. כמו הקניון, גם הריאליטי מציע לנו דרכים קצרות להשגת האושר, אין צורך ללמוד לתואר בכלכלה או לנסות לייצב קשר רומנטי במשך כמה שנים. מספיק שנהיה מעניינים או מניפולטיביים ותוך כמה חודשים, אפשר לצאת ממסלול הריאליטי, עם הצלחה מהירה למדי. אנחנו לא רק חולמים להשתתף בריאליטי אלא אנחנו פשוט אוהבים לצפות בו, להזדהות עם אחת הדמויות ולחשוב הנה, הזכייה שלהם היא הזכייה שלי. אבל למען האמת, זהו הפסד לכולנו. ” המופע של טרומן”, סרט בכיכובו של ג’ים קארי מראה תהליך הפוך ממה שכולנו עוברים. כוכב ריאליטי שחי חיי שקר, מגלה זאת ומחליט לברוח מהאושר המזויף בכדי להיכוות מהעולם האמיתי. טרומן עושה מעשה מוזר למדי, הוא מעדיף לצאת מהבועה האסקיפיסטית, כי הוא יודע שהחיים בחוץ, טובים יותר, אולי קשים, אולי עצובים אבל טובים יותר.

המופע של טרומן

“המופע של טרומן” , צילום מסך

קופסה של אושר

התמונה הזאת, שמראה את אשת ראש הממשלה, אופה חולת שבת בצורת מגן דוד, היא אסקפיזם במיטבו. היא נועדה להראות להסיט את האש מראש הממשלה שהדרך הכושלת בה ניהל את משבר הקורונה, גרמה לאזרחי מדינת ישראל להיגרר לתהום ללא תחתית. בתקופה הקרובה, אנחנו שוב ושוב ניגרר למקומות בהם אנו ניאלץ להביט לכול מה שטוב ויפה בעיניים ולהזכיר לעצמנו שכולנו נמצאים במצב בו אנחנו לא יכולים להיות מאושרים בצורה שלמה. השבוע אני ואשתי צפינו ב-“פורסט גאמפ”, זו הייתה הפעם הראשונה שאשתי צפתה בסרט הכנה והמרגש הזה. “החיים הם כמו קופסת שוקולד, אף לא ניתן לדעת מה נקבל” אומר גיבור הסרט, זהו דימוי מושלם לימינו. כולנו רוצים לפתוח את קופסת האושר אך לא יודעים באיזה טעמים מוזרים ניתקל הפעם. אנחנו רק רוצים לטעום את השוקולד המתוק ומקווים לא להיתקל בשוקולד המר.

פורסט גאמפ

“פורסט גאמפ”, צילום מסך

המלצה לבינג’ :

סדרה- UNREAL: הסדרה האמריקאית המצוינת מעמידה במרכז העלילה את תכנית הריאליטי “הרווק”. כולנו מכירים את הפורמט, אך הסדרה לקחת את עקרונות הריאליטי ומראה עד כמה הם מעוותים. זהו מעשה אמיץ, היכולת להראות לנו את השקר הקיים בז’אנר הנצפה בעולם.

סרטיו של מרטין סקורסזה:

מרטין סקורסזה הוא יוצר שיודע לנפץ לרסיסים את הדמות שרוצה להצליח בכול מחיר . הדמויות שלו שטועמות מהאושר, מבינות מהר מאוד עד כמה הוא רעיל. “הזאב מוול סטריט” ו-“כנופיות ניו יורק” הם סרטי הסקורסזה האהובים עלי ביותר. אבל כול סרט של הבמאי האיטלקי הממושקף, יזכיר לכם את המחיר שמגיע עם הניסיון להישאר מאושרים לעד.

הזאב מוול סטריט

“הזאב מוול סטריט”, צילום מסך

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .