אקטואליה

המשמעות הפחות נעימה של עור ברווז

בלילה חורפי במיוחד בשנת ה18 לחיי התכוננתי לשינה, הלבשתי על גופי חליפת משי דקה ועדינה, סירקתי את שיערי הבהיר וקלעתי אותו לצמה עבה. כיביתי את אורות החדר והתיישבתי על מיטתי, כיסיתי מעלי את הפוך והנחתי את ראשי על הכרית הרכה. כלכך התענגתי מלהתכרבל מתחת לפוך הענקי אחרי יום קריר באופן יוצא דופן, התמלאתי בתחושה נוחה ונעימה שחיממה את גופי הדק. עצמתי את עייני ובכן הגיע הזמן לישון אך ידי ביקשה לא לנוח ולטייל על הכרית ולבחון אותה בעזרת אצבעותיי. כשברגע אחד האצבעות שלי נתקלו בנוצה זעירה, פקחתי את עייני ובשנייה הזו עלתה בי השאלה….

של מי שייכות הנוצות הממלאות את הכרית שלי?

אתם מבינים? כי עד אותו הרגע לא הבנתי מספיק, לא חקרתי לעומק, נמנעתי מלהסביר למה ואיך וכיצד נקלעתי להיות שותפה במציאות שכזו? כי זה מה שלימדו אותי, לכך הרגילו אותי ואני הסכמתי עם הנוחות הזו של החוסר ידיעה מהדבר.

ההבנה שכל לילה בחיי ישנתי וחלמתי על כריות ופוכים רכים ונעימים שהוכנו במיוחד בשבילי… אך בתוכם נשאר הסבל, הכאב המר של חיה שלא תזכה לחלום, במיוחד לא לחלום על כריות ובטח שלא עולה בדעתה לחלום על פוך חמים בחורף מקפיא. רובכם בטח מבינים על מה מדובר, על איזו חיה, שלא זכתה להשאיר לעצמה את הנוצות שמחממות את גופה.

זאת המציאות שלנו, כלכך רחוקה מהעדינות שבכל אחד מאיתנו, יצרנו מציאות שהולכת יד ביד עם השקר, אויבת של הצדק והאמת כואבת מנשוא אז למדנו לחמוק, להמנע, ללטש ולשווק את הכאב המתחבא. ויש בני אדם שכל חייהם הקדישו למען הצדק, עבור האהבה כי תמיד ידעו לחפות ולתקן אחר הריסות החברה. אשר נרתמו ואספו את שברי רוחן של החיות השבריריות שלא יזכו לחופש לעולם. על אותם אנשים תלוי הטוב שנשאר בעולמנו.

כי זאת החברה שלנו מאז ומתמיד, שאותה אנחנו יצרנו.. ואיתה הסכמנו שניצול חיים לטובת החומר ולטובתנו זה מעשה לגיטמי ויש להמשיך לסחור ולקדם את הכאב המתרקב והמתרחב בכל שנייה.

ואנחנו אלה שמסכימים בכל יום כי מוטב לראות את חייהם של בעלי החיים כחסרי ערך. (בעל חיים מהשקפתנו= כל מי שאינו “זכה” להיוולד כאדם)

ואני רוצה לשאול אתכם שאלה, שאני מעולם לא שאלתי את עצמי עד שנתי ה18…

 

ישנם חיים נחותים יותר ואותם יש לנצל?

כנראה שמי שקרא עד לכאן לא יענה בחיוב… וחבל, חבל שאת זה לא מלמדים את הדורות הבאים ואת הכאב לא מציפים ומשפחות שערכים וטוב לב הינם שורש ביתם שוכחים מהנושא הזה המתרקב יותר מכל נושא אחר, שחיים נחותים יותר זה לגיטמי, אף אם חיות ואף אם חיי אדם. והכי מכאיב לאנשים שהאחריות מוטלת על כתפיהם שייעודם לובש צדק על האנשים שנושא זה האיר להם פנים והם יעשו הכל כדי לשנות, כדי להעלות מודעות, כדי לסגור את שערי הגיהנום אחת ולתמיד. אני יודעת שלעולם שערים אלו לא יסגרו כי הם מכילים גם אותנו ואני יודעת שכל סבל שנצרב על ידי האדם יצרב בחזרה בחיי אותו אדם כי זהו הגמול שמגיע לנו. ולעולם דבר לא ישתנה לחלוטין כי התנהגות זו טבועה בנו. לעולם נצטרך לחיות עם ההשלכות האלו שנוצרו מקלות דעת כי זה הוא שיעורנו בעולם, ללמוד מהסבל ומהרוע שבחיינו בכדי להיות נפש טובה יותר ובכך בריאה יותר ומאירה עוד יותר.

האמת האיומה

אז בן אדם חומל לא הייתי עד גיל מאוחר מכיוון שאת הדלת הזאת נמנעתי מלפתוחמאחורי הדלת מסתתר כאב של שנים על גבי שנים שיצרו בניינים שלמים של סבל רע ומר, כאב שלא נפתר ושלא נרפא. את הדלת הזו תעשיות של מוצרים מן החיי נועלות היטב בכדי שאף אחד לא יעיז לשאול מה מתרחש מאחורי אותה דלת מסתורית. ועל הדלת יש שלט ועליו גרפיקה שיווקית שמגבה ומקדמת את תשוקות הצרכנים לקנות ממוצריה ולנרמל את המציאות בה ניצול חיים זה דבר לגיטימי! ואני המשכתי ומשפחתי עוד ממשיכה וחברי עוד ממשיכים להסכים לאונס המתרחש מאחורי אותה דלת מזויינת! ובשביל מי כל זה? בשבילנו! הצרכנים המתמידים, לקוחות צייתנים למופת שרק מחכים לפעם הבאה שחברה מסוג זה תפרסם מבצע 1+1, “מבצע בלעדי!!! בשר טרי טרי קונים 4 נתחים מקבלים עוד אחד בחצי חינם!!!”. שמילא אותן חיות היו רואות תגמול מהמוצרים שהן מייצרות למשל כמו פינוק בסוויטה מפנקת במלון עשרה כוכבים…. אך גם זה לא מתגמל מספיק, למה? כי החיים שייכים להן בלבד!. תחשבו כמה הזוי זה שסבל מתומחר ואותו אנחנו קונים ועוד בקלות דעת, אפילו ההשלכות האיומות של יצור המוצר לא כתובות בגב המוצר.

 

תעשיית הפוך 

חברות המזון לתמיד ילטשו וינצנצו כל מוצר במדף המוצרים שלהן מהסיבה שזהו יסוד השיווק, ברור לנו שאם האמת היתה כתובה בגב המוצר אין אחד שיקנה. למשל אם הורי היו יודעים את האמת על תעשיית הפוך… שהנוצות הממלאות את כריות הבית נתלשות באכזריות מחזה הברווזים והם בוכים ומתייפחים וליבם זועק מרוב כאב אכזרי בעוד שדם צובע את כנפיהם… והלבן שהכתיר את מעמדם הזך והצלול כברווז זקוף ויפייפה כמו בסרטים מתלכלך ונפגם מהצבע האלים שנצרב על גופם לעולם על ידי האדם. אם את האמת הזו הורי היו מגלים, לעולם לא היו נותנים יד לדבר שכזה, לעולם לא יתנו לילדה הקטנה שלהם לישון כל לילה בחייה על כרית ממולאת בסבל אך כמובן שגילוי זה לא קרה.

הזוי שהאדם בחר לו מספר מינים שישמשו לצרכיו, ההחלטה הזו נקבעה אך ורק מתוך איזור הנוחות של האדם החושב כי הוא כל יכול, שהוא מעל כולם וכי בעלי חיים נוצרו למטרת סיפוקו האישי בלבד. כולנו יודעים שאפשר ליצור חיים שאינם כרוכים בסבל של חיים חסרי ישע אך כלכך טוב לנו הקלות דעת הזו המטמטמת את אופן החשיבה שלנו מיום ליום ושמחלישה את הקסם שהיה פעם טמון בנו. אנחנו צריכים להבין שלכל דבר שאנו עושים יש השלכות גם על החיים הנפגעים וגם על חיינו, ככל שנהפוך צרי עין ולא נתמודד מול המציאות האמיתית נסבול בחיינו, נהפוך לריקים, לגשמיים וחסרי משמעות.

נוצרנו בשביל לחיות את חיינו בשקט. לכל בעלי החיים תפקיד חשוב…קיומם גורם לאיזון החיים בעולמנו ואם בשביל האדם אז רק מסיבה אחת.. שנלמד מהתנהגותם ונוכל להגשים את את עצמנו בזכותם. אם נראה אותם “כאוכל”, ננצל אותם למעננו ונהפוך אותם לחומר (כרית, תיק עור, שטיח, פרווה) נאבד מהטוהר שיצר אותנו ונהפוך שווים לאפר הנשאר חסר תוכן ונסבול מהיותנו.

 

 

נעם גדזאן
נכתב על ידי
נעם, כותבת ומאיירת אך יותר מכל ילדה של העולם האינסופי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .