חינוך

תלמידי הקורונה

קרדיט :PEXELS, August de Richelieu

שלום, כאן שרון שקד, המורה לקולנוע כותב לכם/ן. השבוע, בשעה טובה נפתחת שנת הלימודים החדשה, חוסר וודאות הוא צמד המילים הנפוץ ביותר שאני שומע בשבועות האחרונים. אני גם אמור להיות חלק מהשנה הזאת, אך גם אני כמו כול המערכת חש חוסר ביטחון מסוים, אבל אסור לי לשדר את הדבר לתלמידים, אני חייב לשמור על הבעת פנים מחויכת, כי אני יודע שהשנה הזאת בשונה משנים אחרות, היא שנה אליה התלמידים מגיעים קצת אחרת

הם ילדי דור הקורונה, כך יגדירו אותם מעתה ועד עולם. העולם אליו הם גדלים, הוא שונה, הוא מוזר ומפחיד. בתור מורה, אני צריך לתת להם הרגשה שהכול כרגיל ומצד שני ללמד אותם על המצב החדש, תקנות והנחיות, מצב חברתי כלכלי בארץ ובעולם. אני חייב להגיד שהקורונה גרמה לי להבין שהילדים הם אולי הנפגעים הכי גדולים ממנה ועם זאת הם אלו שגם חווה אותה בצורה הרחבה ביותר. נכון שהוריהם פוטרו מהעבודה, שסבא וסבתא נכנסו להסגר, אבל חשבו על הילדים, איך כול העולם שהם מכירים השתנה בשבילם בין רגע. לכן השנה הזאת, תפקיד המורים הוא כה חשוב, כדי שיוכלו לעזור לילדים לעבור את התקופה בצורה נוחה יותר.

הממשלה גיבשה תכנית המשלבת בין למידה מרחוק ללמידה בכיתה. באופן אישי, פיתחתי לעצמי יכולות שליטה בZOOM ויכולת העברת שיעורים דרך המחשב אך למען האמת כול החוויה נראית לי פשוט בעייתית בצורה מסוימת. הקורונה הפכה את התלמידים לרגישים, הכניסה אותם למצב לא מובן ופתאום שברה את בועת הילדותיות שבה חיו. המורים, תמיד המורים, הם הדמויות שעוזרות לילדים להבין מה קרה. חשבו על יום הזיכרון לשואה או לחיילי צה”ל או ימים לאחר פיגוע או אסון מסוים. התלמידים מגיעים לכיתה ועל המורה להסביר מה קרה, כיצד החוויה יכולה להשפיע על שגרת חיינו. בלמידה מרחוק, לדעתי הדבר פחות עובד. מה גם שהקורונה גרמה למצב הכלכלי של משפחות להפוך לגרוע עוד יותר ממה שהיה, רוב הסיכויים שתלמידים רבים לא יהיו מחשבים בכדי שיוכלו ללמוד מרחוק.

לימודי זום

לימודי זום, קרדיט :PEXELS- Julia M Cameron

 

אני נכנס לשנת הלימודים הזאת עם אנרגיה גדולה, מוטיבציה מוגברת, אני יודע שאלמד תלמידים בגילאים שונים אבל אם יש משהו אחד שהקורונה לימדה אותי, הוא שכול אחד חייב להסתכל על עצמו ככזה שיש לו כוח לשנות, ככזה שיכול לתרום לחברה, לעזור לחברים, לגבש דעה על המתרחש בעולם. אני רוצה שכול תלמיד שיכנס לשיעור שלי, יהפוך לאקטיבי, יבין את הכוח שיש לו בידיים וישתמש בו בתבונה. אני אהיה שם בכדי לקבל אותם, להקשיב לאמירות שלהם. תאמינו לי לילדים יש את האמירות המדהימות והחכמות בעולם . לבסוף, אנסה לתת את דעתי, אומנם אני רק בן 27 אך בהיותי מורה לקולנוע, למדתי להבין שלכול נושא ישנן כמה נקודות מבט וצריך לקבל אותן ולהבין מאיפה הן באות.

זהו הדבר הבא שאעשה בשביל התלמידים

אלמד אותם להפוך למקבלים, לאוהבים, למקשיבים בעצמם. אראה להם שבעולם שאחרי הקורונה, לא נוכל להיות יותר שיפוטיים אחד כלפי השני, אין דבר כזה ” אדם לאדם זאב”. התלמידים שלי קודם כול ילמדו לעזור לכול מי שצריך, לקבל את הדעות והמחשבות של אחרים גם אם הן מנוגדות לדעות שלהם. אציג לתלמידים את השונה, אלו שלא נמצאים בבתי הספר שלהם, מערכת החינוך בישראל מומחית בהפרדה בין תלמידים מרקעים כלכליים חברתיים שונים, אני חושב שהדבר גורם לתלמידים לא לראות מעבר לשכונה שלהם. הקורונה הפכה את כולנו לדומים, לשווים, פתאום אנחנו ואנשים מרחבי העולם חווינו את אותן חוויות. אני רוצה לגרום לתלמידים שלי להבין שבסופו של דבר, כולנו בני אדם .

דבר אחרון שאנסה ללמד את התלמידים שלי, זה להסתכל על הקורה מסביב ולחשוב על כך. לחשוב פעמיים לפני מעשה, לפני מילה. לשאול שאלות שיגרמו להם להבין מי האנשים שעומדים מולם. אם יש משהו שהקורונה לימדה אותי, הוא שילדים ונערים הם תמימים, הם אומנם יודעים כה הרבה מהרשתות החברתיות והאינטרנט אבל הם עדיין תמימים. כמורה עליי לשמור על תמימותם ועלי גם להכין אותם לרגע בו היא תישבר, משימה מנוגדת וקשה למדי.

אני מאחל לתלמידים, למורים,להורים, לצוות ההנהלה ולכול מי שהוא חלק ממערכת החינוך בישראל, שנת לימודים מוצלחת ופורה שתעבור בשלום. שלכם, שרון המורה לקולנוע.

 

מסיכה

קרדיט:PEXELS,Julia M Cameron

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .