חינוך

בואו נדבר רגע על התורה

קרדיט: אלבום פרטי

כן, על זו שקיבלנו בהר סיני, בדגש על קיבלנו. לא אתם. כולנו!

ולמה פתאום ככה באמצע היום מתחשק לי לדבר דווקא על התורה, מכל העניינים האחרים שיש פה- הקורונה, אונס אכזרי של נערה אומללה, נשים שנרצחות על ידי בעליהן, ממשלה לא מתפקדת, שריפות בדרום הארץ, התחממות בצפון הארץ, עשרות אלפי מובטלים, עסקים שקורסים…

אז דווקא על התורה?

כן.

כי נשבר לי ה***.

לפני כמה ימים הודיע השר גלנט שהוא מוריד מאתרי משרד החינוך את תכני התכנית ״היהודים באים״, סאטירה שנונה שבין המערכונים שבה, יש גם כאלה העוסקים בסיפורי התנ״ך.

אתם בטח שואלים מי שם את זה שם מלכתחילה ולמה זה באתר משרד החינוך?

פה אצטט את מה שכתבה יו״ר המזכירות הפדגוגית מירי שליסל במכתב הסבר לכך שהתכנית לא ירדה ״היהודים באים מופיעים באתר התנ”ך בחינוך הממלכתי של משרד החינוך בשל העובדה שסאטירה היא כלי חינוכי המעורר לחשיבה וביקורת ומתחבר לעולמם של התלמידים.״ היא גם מדברת על חשיבות הדיון, הביקורת, ההזדהות והכל דרך סיפורי התנ״כ ונקודת המבט האחרת.

ולמה היא היתה צריכה לכתוב את כל זה? כי פתאום משום מקום קם גל של דתיים שחרדים לתנ״כ ומרגישים שהמערכונים האלה מבזים אותו וממש בזמן שהם מקיימים את חוקי התורה, הם מרשים לעצמם לאיים על יוצרי התכנית ושחקניה ולקלל אותם ולרדוף אותם (אגב, התורה מרשה את זה?)

אז אני רוצה להגיד להם,

חבר׳ה, התבלבלתם התנ״ך הוא לא שלכם ולא של אבא שלכם, כלומר כן, אבל הוא גם שלי ובגדול הוא של כולנו.

מי קבע שצריך לגשת לסיפורי התנ״כ רק בחיל ורעדה?

מי קבע שאסור להעלות שאלות ותהיות לגבי אותם סיפורים?

רק לר״שי מותר היה לתת פרשנויות? ולרמב״ם? ולרמב״ן? ולרבנים שנדרשים יום יום לדון בסוגיות לגביו כי העולם מתקדם ומשתנה ובכל יום יש אתגרים נוספים שצריך לפרש?

התנ״ך הוא של כולם. של דתיים וחילוניים, של רפורמים ואורתודוכסים, של מאמינים ושל כאלה שאולי יום אחד יאמינו, אבל בגלל שהם נולדו יהודים הוא גם שלהם וככזה, יש להם זכות להשתמש בו.

נדמה שמיום ליום הולכת ומתהדקת על גרוננו איזו חגורה שקופה שאולי לא כל כך רואים אותה, אבל יגיע יום ונרגיש אותה. יום אחד אסור יהיה לי להגיד את מה שאני חושבת, אם זה יתנגש עם הקו המנחה של השלטון. שום חשיבה עצמאית לא תתאפשר ובגדול בבתי הספר גם לא ילמדו איך לעשות את זה (משטרת מחשבות?)

כן, תגידו שאני פרנואידית, שאני מגזימה, שבכל זאת, אנחנו חיים במשטר דמוקרטי, שכאן לא משטר האייתולות.

באמת?

במלחמת ההישרדות היומיומית שלנו, למי יש זמן וכוח לבדוק כל חוק וכל הנחיה שמונחתת על מערכת החינוך ובכלל?

זוכרים איך בשנת 2015, הספר של דורית רביניאן ״גדר חיה״ נדחה על ידי הועדה שביקשה להכליל אותו בין ספרי הקריאה בתכנית הלימודים? מה היה אז הנימוק? אה כן, ״בגיל ההתבגרות אין ראייה מערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות״.

כאילו שכל נער או נערה שיקראו אותו ירוצו להתבולל, הרי בדיון פתוח ובחשיבה משותפת המונחית על ידי מבוגר, אפשר לדבר בדיוק על הדברים הללו, ללמד תלמידים לחשוב לרוחב, להבין שיש עוד דעות ועוד אפשרויות ולהחליט לבד מה הם עצמם חושבים. (אבל זה רק המשך של השתלטות גורמים דתיים על מערכת החינוך שהופכים אותה ליותר ויותר דתית ופחות ופחות סובלנית, פתוחה ומאפשרת)

סרטים שמוגשים לקרנות בתמיכת מדינה נבדקים בציציות, שמא תהיה איזו ביקורת כנגד המדינה או שמא ערבים יוצגו שם אנושיים יתר על המידה. מישהו שם שכח שהכסף של המדינה הוא של משלמי המיסים מכל קצוות הקשת הפוליטית, (אגב ידעתם שיש גם משלמי מיסים ערבים?)

יש שחקנים רבים שחוששים לומר את דעתם כנגד עוולות השלטון שמא הפרנסה שלהם תיפגע ומעדיפים לא לדבר, כי כל מילה שלא מתיישרת עם הקו – היא נגד.

חופש דיבור, חופש היצירה וביקורת על השלטון, הן אבן יסוד של כל מדינה דמוקרטית. אבל בשנים האחרונות יש יותר ויותר השתקה של דעות שלא מתיישרות עם דעות השלטון, כל מי שלא ״איתנו״ הפך לאחר, כל מי שלא ימני (ציוני) הוא שמאלני (בוגד), כל מי שחילוני, לא יכול לדבר על התנ״כ או חס וחלילה לעסוק בתכניו.

אז אני שוב מזכירה, התנ״ך הוא של כולנו. כולם יכולים לעסוק בו. לדבר עליו, לכתוב עליו, להתכתב איתו או סתם לקרוא אותו כי יש בו המון דברים חכמים, כמו גם המון דברים מעוררי מחשבה ואפילו ביקורת.

אתם רוצים לחיות לפיו? לקיים מצווה קלה כבחמורה? לחבוש כיפה או כיסוי ראש? זכותכם!

אבל אל תשכחו שגם לי יש זכות. הזכות לחיות את חיי כפי שאני מבינה, כפי שאני רואה לנכון וזה כולל צפיה בתכני הסדרה ״היהודים באים״ שממש ברגעים אלה מופעלים לחצים פוליטיים על הערוץ להוריד אותה.

ואל תבואו לי עם הנימוק ״אם זה היה אצל המוסלמים הם כבר היו ________ (השלימו את החסר).״ כי עכשיו הנימוק הזה מסתדר לכם אז אתם משווים את עצמכם למוסלמים? הרי תמיד התגאינו שאנחנו העם הנבחר, אז מה עכשיו?

ועוד משהו – אם יש משהו שהיהודים מבינים בו, זה הומור עצמי. זה קיים בתנ״כ, בספרות חז״ל, זה הולך אחורה עוד בימי התלמוד בשיבוש פסוקי הטקסטים היהודיים באופן הומוריסטי, ממשיך עם ״הרשלה״ הלא יוצלח או ״חכמי חלם״ ועוד ועוד. פשוט תכתבו בויקיפדיה ״הומור יהודי״ ותוכלו לקרוא הכל על הנושא.

ויש גם דף פייסבוק נחמד ממש שנקרא דוסים מצייצים ושם כן מותר לצחוק על היהדות ועל ההווי היהודי. (ואגב זה דף בעל צביון דתי, כך הוא מוגדר, אבל כנראה שלהם מותר)

אולי הבעיה שלנו היא ששכחנו איך לצחוק, על עצמנו, על אחרים, פשוט לצחוק.

אבל כשהפחד מהאחר הוא כל כך תהומי – האחר החילוני או הדתי, האחר הערבי או היהודי, האחר בעל ההשקפות הפוליטיות השונות ממני, איך אפשר לצחוק? מה שנותר הוא להסתגר בתוך הפחד.

מיכל זוהר בן דור
נכתב על ידי
כותבת, מספרת סיפורים, בעלת דעות בלתי חתרניות אבל מחבבת תיאוריות קונספירציה. מחברת הרומן ההיסטורי ״הסלון ובעלת העסק ׳מילה טובה: כתיבה שעובדת׳.
תגובה 1

1 תגובה

  1. Avatar

    אילת

    26/08/2020 16:05

    יפה אמרת. וזה באמת מטריד. השלב הבא יהיה שרק למורות דתיות יהיה מותר ללמד תנ”כ את התלמידים החילוניים כדי שילמדו “כמו שצריך”

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .