חינוך

שיחת חביתה – לדבר מיניות בבית (ובסגר)

קרדיט: אלבום פרטי

איך מדברים מיניות בריאה עם ילד בכיתה ו’?

אני ממש אוהב את העבודה שלי. כשאני לא פוגש נוער לדבר איתו מיניות בריאה, אני מתבאס על זה. למזלי, אני גר קרוב מאוד לבני הדודים הצעירים שלי (18, 12, 2) אז אני יכול להמשיך וללמוד איך לדבר מיניות בריאה עם בני נוער גם בסגר. את השיטה עליה אספר למדתי מהספר הנפלא “מידע אמין על מין”, של מי שהיו המורות והבוסיות הראשונות שלי בתחום – סנדי בשרטי קורדובה ושלומית הברון. כל מה שהן עושות – מומלץ בחום. הספר פונה בעיקר להורים (אך רלוונטי מאוד גם לאנשי חינוך) ומלא בהמלצות לביצוע חינוך למיניות בריאה בבית בלי להסתבך. לקחתי שיטה מהספר שנקראת “שיחת חביתה” לשטח. התוצאות היו נפלאות ואספר כאן שלב אחר שלב כיצד זה נעשה, כדי שכולכם תוכלו לעשות זאת בבית.

“יהלי, רוצה ללמוד להפוך פנקייק?”

אז במקרה הזה זו לא בדיוק חביתה. אני מטופל ברפואה סינית, והמטפל המקסים שלי לקח לי כל סיבה לשמוח בחיים – קמח, סוכר, כל דבר חריף, רק שני פירות ביום, רק סוגים מסוימים של קטניות ודגנים – כיף, בקיצור. אם לא מוצאים פתרונות יצירתיים, זה תפריט שעושה חשק לקבל קורונה רק כדי לאבד את חוש הטעם. אחת הרמאויות הכי טובות שמצאתי זה פנקייק מכוסמת ירוקה (מי חשב שאשים קישור למתכון בבלוג על חינוך למיניות בריאה). זה קל, אכיל, מחליף את הלחמים שאסור לי לאכול ומסתבר שהוא פלטפורמה טובה לשיחה על מיניות בריאה. העיקרון של שיחת חביתה הוא שהמפגש הוא סביב משהו אחר. זו כבר לא “השיחה” שבה אב מושיב את בנו ומספר לו באתוס דרמטי איך באים ילדים לעולם. חינוך מיני רלוונטי הוא בעיקר “על הדרך”. כאשר זה נעשה בלי קשר עין (כמו למשל בנהיגה, או בזמן הכנת פנקייקים) זה מוריד מהמבוכה, מאפשר לכם זמן לחשוב לפני שאתם שולפים תשובה ומסתיר את הפרצופים שאתן עושות כשאתן נהיות נבוכות בעצמכן.

אז הזמנתי את יהלי (12, כיתה ו’) להכין איתי פנקייקים ואפילו ללמוד להפוך אותם. לי וליהלי יש קשר ממש טוב גם מחוץ למטבח, אני גם עוזר לו בשיעורי מתמטיקה ולפעמים עושה איתו אימוני כושר. דאגתי גם שתהיה כמות לפחות לעשרה פנקייקים, כדי שיהיה זמן סביר לשיחה. בזמן ששפכתי את הבלילה הראשונה למחבת, אמרתי לו שממש מעניין אותי איך נראים החיים בכיתה ו’, ואם אפשר לשאול אותו. הוא נענה בחיוב, שמח לשתף מעולמו.

פנקייק

פנקייק כוסמת – צ’יט מושלם למדחיקי גלוטן

“תגיד, יש אצלכם זוגות בשכבה?”

אני אוהב להתחיל בשאלות כלליות. לא עליו, אלא “על ילדים בכיתה ו'”. אותי אישית מעניינים מקצועית כל הילדים בכיתה ו’ בעולם, אבל זו למעשה דרך להבין מה נקודת המבט שלו על הדברים. יהלי: “כן, לפעמים”

אני: “ומה אתה חושב על זה?”

יהלי: “זה לא כזה מעניין אותי. היו לי ידידות אבל לא חברה”

אני: “היו? מה קרה להן?” קרצתי לו, הוא צחק

יהלי: “אנחנו עדיין ידידים”

 

 

מכאן, השיחה יכולה לזרום לכל כיוון שתרצו. אני בחרתי להסביר לו שזה הגיוני שזה לא מעניין אותו עכשיו, ומה שהופך את זה למעניין זה חומרים שמיוצרים בגוף וגורמים גם לשינויים גופניים, ודיברנו קצת על גיל ההתבגרות. יכולתי גם לשאול אותו אם הוא יודע שיש גם זוגות של בנים עם בנים ובנות עם בנות (אחרי שהוא הניח זוגיות הטרונורמטיבית), ולהיכנס לשיח על נטייה מינית. בהזדמנות אחרת דיברתי איתו על לחץ חברתי – נושא תמים ולא מביך לשיחה, אבל שער מדהים לנושאים כמו רשתות חברתיות, לחץ חברתי לגבי מגע ומיניות, הסללה מגדרית וכו’.

“תגיד יהלי, זה בסדר שאשתף את השיחה הזו בבלוג שאני כותב? זה יעזור לאנשים להבין שממש קל לדבר עם ילדים בכיתה ו’ על דברים כאלה”.

“בטח, במדיה* אין לי בעיה שתפרסם עליי מה שאתה רוצה” – את השיחה שניהלנו על המשפט הזה, אשמור לפוסט אחר.

* הוא השתמש במילה מדיה בעצמו. נשבע. 

דר עופר
נכתב על ידי
החלום שלי הוא להיות המבוגר שהייתי צריך כשהייתי ילד. מחנך למיניות בריאה, מיטיבה, כיפית וקשובה, בעבר מטעם "מידע אמין על מין" והיום מטעם "מרכז סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית". חוקר תקשורת אינטימית, מיניות מודעת ומערכות יחסים אלטרנטיביות בעצמי
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .