חינוך

למידה מרחוק או מה גיליתי על בני הנוער עד עכשיו

בני נוער, נערים ונערות
קרדיט: Committee for Children Blog

הם תמיד מעניינים אותי בני הנוער. מה עובר עליהם, מה קשה להם, מה משמח אותם, איך הם רואים את החיים? הם הדור העתידי שיבנה פה משהו אחר או טוב יותר (זו תמיד התקווה) ולכן האופציה להיות כה קרובה לדור הזה מרגיש לי שקיבלתי הצצה למשהו שאין לאנשים אחרים.

אני מורה בתיכון, ומאוד אוהבת את המקצוע שלי. עשיתי הסבה להוראה לפני חמש שנים ואף פעם לא הרגשתי במקום שלי כמו שאני מרגישה עכשיו.

אני שומעת תלנות של מורים על השכר וזה נכון, השכר שאיתו התחלתי לעבוד היה גרושים, אבל ידעתי שזו השקעה שתשתלם בעתיד. והפלא ופלא, לאחר חמש  שנים במערכת, השכר שלי משתווה למה שהרווחתי קודם לכן בעבודות הפקה שונות אבל היציבות שאני חווה במוח ובעבודה, אין שני לה והיה שווה להמתין בסבלנות או כמו שאחרים יקראו לזה- לסבול.

הם תמיד מעניינים אותי בני הנוער. מה עובר עליהם, מה קשה להם, מה משמח אותם, איך הם רואים את החיים? הם הדור העתידי שיבנה פה משהו אחר או טוב יותר (זו תמיד התקווה) ולכן האופציה להיות כה קרובה לדור הזה מרגיש לי שקיבלתי הצצה למשהו שאין לאנשים אחרים, חוויה שרק מורה בתיכון יכולה לחוות. וגם זה רק אם היא שמה לב לפרטים. אולי זו הסיבה שאני אחת המורות שהתלמידים אוהבים לקשקש איתה, כי אני מתעניינת באופן כללי מה הולך אצלם ומה הדור שלהם רואה חושב ושומע.

כרגע, בלמידה מרחוק בזכות או בגלל הקורונוש, התחלתי לשלוח להם מטלות שהן לא רק ״אנסין״ וכתיבה (מורה לאנגלית), אלא גם כל מיני תרגילים קטנים שיספרו לי קצת על עצמם.

ללא ספק, מה שבני נוער הכי אוהבים זה לדבר על עצמם, מה שמתמתן לרוב עם השנים כשאנחנו הופכים לבוגרים ומבינים שלא רק אנחנו קיימים בעולם אלא ישנה גם סביבה שמקיפה אותנו והרגשות והמחשבות שלה חשובים (כמובן שיש בני נוער שמגלים את זה עוד קודם ואז השיחה הרבה יותר אינטליגנטית). אבל זה התאים לי ממש כי כיף לשמוע מה יגידו, או מה יחשבו על נושא מסוים. כמעט כל יום אני בקשר איתם ומבקשת מהם לשלוח לי כל מיני עובדות על עצמם, כל פעם במדיה אחרת ובדרכים שונות. גיליתי כל מיני דברים על התלמידים שלי ואני מייחסת אותם ל”בני הנוער” כי זו קבוצה די גדולה של אנשים בגילאי 16-18:

1. הם עובדים.

הם עובדים כמעט כולם. אלו שצריכים לעזור להורים כי אין, אלו שצריכים סתם כסף ליציאה או לקנות משהו שבא להם, אלו שיש להם הכל, עובדים. העבודה חשובה להם וחלקם עובדים גם עכשיו בזמן הקורונה.

2. הם שומעים מוזיקה שאני לא מבינה.

ביקשתי מהם לשלוח לי שיר באנגלית שהם הכי אוהבים, לכל הרמות מכל היחידת וקיבלתי כל מיני שירים שאני פשוט לא מבינה. קלירלי אני לא בת נוער יותר. להלן דוגמה לאחד שלא הבנתי אבל יכול להיות שאני סתם זקנה.

הם שלחו גם שירים כיפים ומרגשים וכאלה שמתאימים גם לסוף העולם. היה אפילו בן אחד ששלח שיר של מטאליקה.

3. הם לוקחים את הקורונה ברצינות ונלחצים מזה.

הם מרגישים שיהיה עידן פוסט קורונה כמו שהיה פוסט 9.11 והכל השתנה בעולם. שבפוסט קורונה הם לא יוכלו להתחבק יותר עם אנשים ולקבל את החום שקיבלו או נתנו עד כה. שהם יצטרכו ללכת ברחוב עם מסכות פנים ולהתרחק עצמונית מאנשים כדי לשמור על מרחק. שהמשטרה תאזין להם לטלפון לנצח והם יהיו עוד יותר בפאניקה. בואו נדמיין רגע אותנו בבית הספר, ההורים שלנו לא ידעו מה הציונים שלנו אלא אם כן הראנו להם את התעודה או המורה התקשרה. היום, מגיל אפס בערך, המסגרת בה הם נמצאים שומרת עם ההורים שלהם על קשר מתמיד בעזרת אתרים שמציגים את הציונים וההתנהגות להורים. אז עכשיו ההתנהגות שלהם תוצג גם למשטרה? הם לחוצים מהכל כרגע.

4. הם יודעים לומר תודה ולהעריך מחוות שעושים למענם.

תתארו לכם את המוח שלהם שמלא בהורמונים ולחצים וכל העניין של לראות את עצמי, מגביר עוד יותר את תחושת הלחץ. חלקם עוד צריכים ללכת לעבוד ולבצע בין לבין משימות מהמורה שלהם ולהתכונן לבגרות שהם לא יודעים אם תתקיים ובאיזו קונסטלציה. והם מוצאים את המקום לעצור ולהגיד רגע תודה להורים שלהם, למורה שלהם, שבודקת מה איתם בבוקר, לדבר עם סבא וסבתא שלא יכולים לבוא לבקר. הם יודעים שכל האנשים האלו עובדים קשה עבורם, כדי לנסות קצת להרגיע את המצב וזה מאוד לא מובן מאליו עם כל הרחש הפנימי שלהם.

מסיימת בשיר שאחד התלמידים שלח. השיר הזה הרגיש כמו חיבוק-בזמן-קורונה משום מה, וזה משהו שלא קיבלנו הרבה זמן. אז משתפת אתכם.

יולזי
נכתב על ידי
יולזי, אשת איש וחתול, אמא, מורה, כותבת, מרגישה.
תגובה 1

1 תגובה

  1. Avatar

    דורית

    24/03/2020 12:29

    אוהבת ותומכת בכל מילה שכתבת. בריאות לכולם.

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .