חינוך

ערוץ 12, עשיתם לי קוועץ’ בלב. כתבתכם לענייני חינוך מדווחת מהשטח

צילום מסך קשת 12
קרן מרציאנו ויפה בן דוד. צילום מסך מתוך המהדורה המרכזית, חדשות N12

יפה בן דוד התראיינה לערוץ 12 וכשצפיתי התכווצתי בכיסא. הקרינג’ היה גדול מנשוא והמבוכה באותו רגע זחלה לי על גבי העורף. שלושה אנשים יושבים באולפן ותוקפים את האישה שמייצגת את הסתדרות המורים (הציגו אותה באופן שגוי כמייצגת את ארגון המורים, ככה מביך). התקיפות שבה דיברו אליה, העובדה שלא נתנו לה לסיים משפט אחד עד הסוף הרגיש כמו מתקפה לא רק על גברת בן דוד אלא על כל ציבור המורים בישראל

וכך גם נראה הבוקר שאחרי. מאות פוסטים זועמים בפייסבוק ובטוויטר של מורים, בני זוג של מורים וילדים של מורות. אנשים שמנסים שוב ושוב להסביר לציבור ההורים כמה המורים עובדים קשה עבור הילדים שלהם. כפי שאני רואה את זה, כמורה וכאמא, ההורים יודעים כמה קשה עובדים המורים של ילדיהם, במיוחד עכשיו שנאלצו להישאר איתם בבית עד מועד לא ידוע וזכו לכל כך הרבה “זמן איכות” משותף.

הם מבינים עכשיו יותר מתמיד שהזמן שהילדים שלהם מבלים בבית הספר הוא חשוב עבור התלמידים גם לקשרים חברתיים, לרכישת ידע, לבדיקת ושרטוט גבולות, למסגרת שנותנת חוקים ומסדרת להם את היום והמחשבה. לכן הם גם מבקשים שהמורים יתנו עוד ימים, יעבדו בקיץ, יעזרו לכלכלה.

זה בהחלט נכון, כדי שהכלכלה שלנו תתחיל להתאושש יש צורך בהורים שיחזרו לעבודה ויתניעו את המנוע ששבק לפני חודש וחצי במכונת הכסף שנכנס לבנק. אבל אין לפנות בבקשה הזו למורים או לנציגים שלהם. פנו אל משרד האוצר, אל הממשלה, אל משרד הבריאות. לא אל המורים.

גם על המורים המצב הזה נפל כרעם ביום בהיר.

פתאום שינו לי את שיטת העבודה. במשך שש שנים עבדתי באופן מסוים, בניתי לי תכניות שנתיות שאני גאה בהן ועובדת איתן כבר זמן רב ומשפרת כל הזמן. אבל כעת, נדרשתי לקחת את כל החומר ולעשות לו דיגיטציה כלשהי. לעבוד על הכל מחדש. כי לשלוח לתלמידים דפי עבודה לא נקראת למידה. זה התחיל בכך שבמשך שבועות ועד היום, כל יום, מתקיימות הדרכות על איך עוד ניתן לשפר את הלמידה, ואני מתחברת לשיחות הזום האלו וכותבת הערות ואף מגדילה ומכינה עוד ועוד חומרים. אז אנחנו עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה (אה, גם הילדים שלנו בבית) ואז בערב פותחים חדשות ומרגישים שצועקים עלינו משם.

“למה שלא תתנו עוד ימים”? (יו, יונית את מרגשת אותי)

“למה אתם רוצים לטוס לחול בקיץ”? (איזה חמודה קרן מרציאנו)

“אני בתור רופא יכול לומר לך שזה לא סולידרי” (היי פרופסור ברבש)

אני רוצה לשאול את שלושת האנשים הללו למה זה מפריע לכם שיש למורים עדיין עבודה? למה זה לא בסדר שיקבלו שכר על עבודתם? האם הייתם מבקשים זאת גם מבעלי הבנקים? האם הייתם מבקשים מהם לתרום ימים בחינם או לחלק כספים לאנשים שאיבדו את כל מה שיש להם בתקופה הזו? האם לרופאים באים בטענות שיש להם עכשיו עבודה? בטח אסור להשוות מורים לרופאים.

איך הם לא מזמנים לאולפן את ראש הממשלה, שר הבריאות, שר החינוך, כל החבר’ה הטובים שנסחבו שנה עכשיו בממשלה זמנית ולקחו משכורת של יותר משלושים אלף שח בחודש לכל אחד כשהשכר שלי בתור מורה לאנגלית בתיכון הוא קרוב לשליש מכך ואני עובדת ממש קשה, גם בחופש, מה שחברי הכנסת פחות עושים בפגרה שלהם מהכנסת.

להיות מורה

למה אני עובדת קשה תשאלו, את סך הכל נותנת 30 שעות בשבוע כשמשרה מלאה בשוק היא 40 שעות. כשתעמדו מול כיתה של 38 תלמידים, מלאי הורמונים (תיכון) שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא את ומה שיש לך לספר להם, את הופכת לאשפית מופעים והפעלות.

הלונה פארק המקומי לא יכל לעשות את זה טוב יותר ממני כי זה מה שצריך כדי להתגבר על בעיות משמעת ועל חוסר רצון ללמידה. אז האקרובטיקה שאני מבצעת בכיתה ו(מצליחה בה היטב) זה מתיש. פיזית ונפשית. אני חוזרת הביתה ולא נחה כי אני עובדת על המופע הבא. זה לא מופע שחוזר על עצמו כמו בסטנדאפ או בתיאטרון, פה צריך לכתוב בכל פעם את המופע מחדש ולהתאים אותו לקהל היעד שהוא מגוון מאין כמוהו. צריך שכוווולם יבינו את הבדיחה. וזה אדיר, מרגש ונפלא כשמצליחים אבל המלאכה היא רבה כדי להגיע לתוצאות הרצויות.

כדי להיות מורה

צריך להסתגל לשינויים מאוד מהר ולשנות כל הזמן את הטקטיקות שלך כי בכל שנה בערך מתחלף שר חינוך ומגיע עם עוד רפורמה שטורפת את כל הקלפים. ועליך לזנוח את כל האקרובטיקה של פעם וללמוד עכשיו לעופף על טרפז.

כדי להיות מורה צריך לשלם על כל הקפה והתה בחדר מרים ותלושי החג מהמשכורת שלך כי לא תקבל אותם אחרת, צריך להבין שאתה בתוך הסכם שדואג לך אבל אל תיקח את שנת השבתון ההיא שמגיעה לך פעם בשבע שנים כי הפנסיה היא לא טובה ועדיף לשמור את הכסף לזה בבוא היום בגלל שהמשכורת באופן רגיל היא נמוכה מאוד לעומת שאר השוק.

כדי להיות מורה צריך למצוא את הקשב לתלמידים המתקשים, לאלו שיכולים להתמודד לב, לאלו עם הבעיות בבית שצריכים עזרה, וכל זה ללא משרד, ללא הפסקה טובה מתי שמתחשק לי, ללא תנאים שמתקיימים ברוב מקומות העבודה.

מורה ליד לוח קיר

קרדיט:Canva

אם זה כל כך קשה, למה את עושה את זה?

מאהבה, ותקווה ורצון לעזור לבנות פה את דור העתיד, שיוקרו את המורים, או סתם ידעו מה זה להביע הערכה כלפי אדם אחר. הרי זהו חינוך אמיתי.

אני באמת אוהבת את המקצוע שלי.

לכן אני כל כך נפגעת כשמזלזלים בי וביכולת ההשתכרות שלי. אני מחבבת את יפה בן דוד שעמדה על רגליה האחוריות והתעקשה שלא ניתן ימים בחינם משום שהעבודה שעשינו עד כה, חלקה הייתה בהתנדבות גם כך.  אף אחד לא שילם לנו ללמוד את המקצוע שלנו מחדש תוך מספר ימים בלי לחשב שעות ורגעים בהם אנו עוזבים את הילדים הפרטיים שלנו כדי להכין את כל מערך הלמידה מהתחלה.

לסיכום, לכל אדם שעובד מגיע שכר. אין זה תפקידם של יונית, קרן וברבש להפוך אותנו לחיילים שצריכים להיכנס מתחת לאלונקה. השיח המיליטריסטי הזה צריך להיעשות במקום בו מקבלים אותו- בצה”ל. המורים אינם חיילים אלא עובדים. יש להם מעסיק שהוא משרד החינוך, למרות שהרבה הורים מתבלבלים לפעמים וחושבים שהם המעסיק הישיר של המורים.

 

 

יולזי
נכתב על ידי
יולזי, אשת איש וחתול, אמא, מורה, כותבת, מרגישה.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    לובה לאור

    23/04/2020 09:53

    תודה על השיתוף האמיץ והכנה. לא קל וודאי להיות מורה בימים אלו.
    אני אמא לארבע בנים, עצמאית בעסק שהקמתי על בעלי. לא קל גם להיות עצמאי בימים אלו, לא קל לאף אחד.

    הלמידה מרחוק נפלאה, וההשקעה שלכם מוערכת באם להורים יש פנאי רגשי, זמני, כלכלי ולוגיסטי להתעסק עם זה.
    המציאות היא רחוקה מזאת!

    הסיבה שההורים מתרעמים היא שזה כמו להראות ציור מאוד יפה למישהו עיוור. אי אפשר להתווכח עם העובדה שהציור מלא השקעה, והצייר מוכשר ומגיע לו שכר, בדיוק כמו ששום דבר מזה לא ישנה את העובדה שאדם עוור לא מסוגל להפיק הנאה מסוג זה של אמנות.

    מקווה שהמטפורה הנכתבת עם ארבעה בנים בהסגר, תוך לחץ כלכלי שכל יום שעובר אני סוחבת על גבי עוד שלושים משפחות שהעסק שלנו מפרנס, מצליחה להסביר את התחושות.

    יש לי שלושה ילדים 11, 8, 6 שכולם ״נדרשים״ כן, קבלנו הודעות תקיפות מהמורות שהנוכחות היא חובה (בהתחלה, אחכ המציאות הוכיחה שזה בלתי אפשרי, אבל משרד החינוך ממשיך), ופעוט בן 2 בגמילה מכל דבר אפשרי.

    מיותר לציין שאין לי שלושה מחשבים; מדפסת ופנאי לתפעל את מערך הלמידה של כל ילד וכולם ביחד, תוך כדי תפעול הלוגוסיטיקה של משפחה עם שש נפשות ועסק שבנינו עשורים ואין לנו מושג מה יהיה. את יכולה לדמיין את כמות הכביסות, הקניות, הבישולים והניקיונות? ואגב- זו לא תלונה- זו מציאות! איך אפשר לא לקחת את בחשבון כשבונים מערך כזה.

    בשבת, כשמשרד החינוך המשיך עם שליחת ההודעות על מערכי השיעור, והמורות הפגיזו אותי, כן אותי, בתכנונים שבועיים, והגננת כן הגננת המדהימה של בני, ניסתה לתאם למידה בקבוצות, מהמם בפני עצמו, כתבתי פוסט מכוון למשרד החינוך על כך שזה פשוט לא ניתן ליישום ורק מעמיס על הלחץ של ההורים. עכשיו רק נסי לדמיין איך נראה יום במשפחה כזאת…

    רק למחרת ראיתי את יפה בן דוד, וגם אני נחרדתי. לא היה לי מושג בכלל שהויכוח הוא על ימי חופשה, וברור שהלך שם שיח חירשים. כל צד הביא את האג׳נדה שלו בלי להחשב בשיח. אולי יפה מייצגת אתכם נאמנה, אבל היא בהחלט לא עושה זאת טוב החוצה. הדיבור שלה היה מתנשא, אני הרגשתי שאני תלמידה ומקבלת דברי תוכחה, התביישתי גם, אבל בשבילכם.

    מסכימה איתך שאתם לא אשמים ווודאי וודאי צריכים לקבל שכר על עבודתכם, אבל הייתכן שכל המורים באמת חושבים שהלמידה הזאת הגיונית?
    גם המורה של בני הבכור שרקדה ריקוד בזום לכבוד יום השואה, בדשא של הבית שלה?! אני מסכימה איתך שצריך לפנות למשרד הבריאות, אני חושבת שחייב להשקיע במיגון כתות בסבונים והגיינה, כי בסוף אין תחליף לקרבה אנושית, לא לאורך זמן בכל אופן.

    אני רק מציעה לציבור המורים הנכבד, אולי להראות קצת פחות שמחה לאיד, ולא בכל דיון להכניס ״עכשיו תראו מה זה כשהילדים בבית״…
    האם באמת ניתן להשוות המון שעות למידה ותקשורת והשקעה בתלמידים, עם הלחץ, החרדות, הבדידות והמורכבות שאנחנו כולנו מתמודדים איתו עכשיו?!
    זה משאיר טעם מנוכר והוא מיותר, כי גם לא נכון.

    יש לכם ענייני שכר, לא פחות מעצמאיים שנמחקים להם עסקים בכל יום שעובר, ולא פחות מרופאים שקורסים תחת הנטל.
    אני מרגישה שקצת יותר מידה של הזדהות, ופחות אצבעות מוכיחות יהיה נחמד.

  2. Avatar

    ריקי

    26/04/2020 02:23

    מכבד ומעריכה את ציבור המורים, לא מתיימרת לדעת איך זה להיות מורה ואיך זה לעשות את העבודה החשובה שמורים עושים.
    אני חייבת לא להסכים עם הטענה כי יפה הותקפה, יפה דיברה בחוסר רגישות בתקופה שבה כולם מאוד רגישים והמצב עדין על גבול דק מאוד, אנשים ללא עבודה נמצאים במצבים קיצוניים מאוד וצריך להבין כיצד להתנסח בתקופה שכזו, יש דרך ושלה היא לא הדרך.
    בנוסף אציין כי אני עובדת ציבור, שייכת לאותם עובדי ציבור שיפה בלי למצמץ החליטה להכריז שאינם עובדים אך מקבלים שכר… זה בסדר? זו דרך ארץ?
    אני וחברי לעבודה מקבלים בתקופה זו תשלום חלקי ועובדים על חשבון ימי החופש שלנו! כן! ועובדים!!! אני נותנים את כל ימי החופש שלנו 3 שנים קדימה כדי לקבל שכר עכשיו. ואומרים תודה שיש משכורת בסוף החודש ומבינים שזה בגלל המצב.
    אז מדוע זה מוגזם לבקש מציבור המורים בתקופה זו גם לוותר על ימי חופש?
    כןלנו במצוקה כולנו עושים וויתורים.

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .