משפחה

קורונה אצל ההורים

צילום: סלי בן אריה

7:42, בוקר יום חמישי, אני כבר אחרי קפה שאמא הכינה לי, על הספה בסלון עם פוך, רואה בלופים את פרופ’ ברבש שלא בטוח שפגשתי איש פסימי ממנו.

טוב, אולי אתחיל מהתחלה – אני אצל ההורים כבר שישה ימים שלמים.

באתי לכאן כשהטירוף רק התחיל ונשארתי. לא סיכנתי אותם חס וחלילה, הגעתי לפני ההנחיות וכאן לא פגשתי אנשים פרט להם. לא רציתי להיות לבד לבד בעיר, וטפו טפו כולנו בסדר.

אבל אני בת 35 ואני אצל ההורים בבית כבר שישה ימים, 24/7 רק אנחנו, יחד כל היום. הצלחתי להבהיר כמה ביחד זה?

דברים שעושים בכפר

מלא מחשבות עברו לי בראש כשרק הגעתי – איך אני אסתדר כאן? אולי נריב כל הזמן? אולי אחזור להיות הילדה הקטנה שלהם ואני לא אוהב את זה? אולי ימאס לי מהם? אני לא רגילה להיות איתם זמן רב כל כך.

כמה שירים נכתבו על הילד בן 30 על הספה בבית הוריו, כמה סרטים וסדרות ליוו גיבורה שחוזרת לבית נעוריה ועל המסע שזה מזמן – החזרה להיות הילדים שהיינו. כשאני כאן בבית אני ילדה. אמא שואלת אותי מה להכין לי לארוחת צהריים, אבא מגיש לי כוס מים כשאני רק מרימה אליו מבט. אני אחרת כשאני כאן, נזכרת בשירה הקטנה שניבטת אלי מהתמונות שתלויות ברחבי הבית.

השתניתי בכלל? אולי זה רק אצלי בראש.

דואגים לי כאן, מפנקים אותי, זה כיף להיות הילדה של הבית.

אבל מה יקרה אם היא תשתלט עלי?

אני מנסה לשמור על שירה העצמאית והבוגרת, זו שמנהלת שיחות ב’זום’ ודואגת כל כך מההיבטים הכלכליים של המגיפה. אמא בדיוק שאלה אם אני רוצה עוד כוס קפה.

האם תקופת הקורונה הזו תמחק את כל מה שבניתי?

אני שואלת כמה פעמים ביום ‘מה יהיה?’ ומייחלת להיות קטנה ושיאמרו לי – יהיה בסדר, אבל התשובות נעות בין ‘אף אחד לא יודע מה יהיה’ ל ‘זו תקופה קשה והיא תחלוף’. אני מתמקמת מחדש בעולם בתקופה הזו, כולנו, אבל אני בחרתי להיות עם ההורים. שלושתנו בבית אחד, ואנחנו דווקא מסתדרים ממש טוב. מפתיע נכון? לכל אחד יש את הפינה שלו, הרבה ביחד אבל מאפשרים לכל אחד את הנפרדות שלו.

אלו הם ימי פיג'מה

בתחילת השבוע אמא ואני צפינו יחד ערב אחרי ערב בחתונה ממבט ראשון, מחליפות רשמים בלייב על הזיווגים המוזרים של המומחים. לראות את התכנית הזו כשאני רווקה בת 35 אצל ההורים זה לא פשוט…ובעצם כל התקופה הזו לא פשוטה לאף אחד, ומשמח שאפשר להיות קצת ביחד בתוך הכאוס.

זכיתי בהורים נהדרים, כל מי שמכיר אותם יעיד.

8:30 שתיתי כבר שתי כוסות קפה שלא אני הכנתי, אמא ואני מתחילות עכשיו שיעור יוגה יחד.

אולי קורונה אצל ההורים זה דווקא פסק זמן נחמד…

ואולי נדבר עוד כמה ימים.

//שירה עדן

שירה עדן
נכתב על ידי
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .