משפחה

החמרות בחוץ אני בבית

יושבת במרפסת
אלבום פרטי

קשה לי. אתמול קמתי סגורה, חנוקה, בהרגשה של חיה בכלוב. איסורים, החמרות, גם ברגיל לא קל לי שאומרים לי מה לעשות, אז בטח ובטח כשזה מתנגש עם הצורך שלי להיות בסדר ולא להפר הנחיות ממשלתיות. אז עם ההחמרות על היציאה מהבית, החמיר אצלי מצב הרוח. הייתי חסרת סבלנות, חסרת אנרגיה וחסרת תקשורת. הרגשתי איך הכל גואה, עולה על גדותיו, ממש פיזית איך המתח מציף לי את הכתפיים, איך הלחץ סוגר לי על האוזניים, איך החרדה כואבת לי באף ואיך המועקה כבדה לי על הלב. כל מה שהצלחתי לעשות זה לבקש מהבנזוג שיתמודד קצת בלעדיי כי אני לא מסוגלת.

אמא בימי הקורונה

אני אמא

ואז מגיעים רגשות האשמה, שכנראה יחד עם העובר שגידלתי 9 חודשים בבטן, הצלחתי לנפח כמה כאלה לעת צרה. שיהיה. רגשות אשמה וייסורי מצפון, אומרים שככה זה כשאת אמא. והרגשתי נורא, איזה מין אמא אני שלא מסוגלת להתמודד עם הילד הבוכה שלה. איך אני יכולה להוציא את המילים “אני לא מסוגלת עכשיו להחזיק אותו” ושזה לא ישפיע על כל מערכת היחסים שלנו. אולי הוא לא יזכור את זה, אבל ההרגשה של המיאוס נצרבה בי קשות. מיאוס מעצמי, מיאוס מהאמהות, מיאוס מהבית ומיאוס מהמצב.

וכל מה שנותר לעשות, היה לנקות. מאז שעברנו לא ניקיתי ככה. כן, היתה עוזרת, כל ה-3 חודשים שאחרי הלידה לא הייתי באמת במסוגלות לנקות. אבל אתמול, ניקיתי. סידרתי, הרמתי, טאטאטי, שאבתי, ניערתי, קרצפתי, שטפתי, חפפתי וניגבתי. ואז הרגשתי קצת יותר טוב. אין כמו מקלחת לסדר את הראש. וזה סימן שאני ממש בברדק, כל כך מבולגן לי בפנים, שאני חייבת שיהיה קצת מסודר מבחוץ. ומה שמתסכל בכל זה שכל הסדר בעולם לא באמת יסדר לי את הראש. ועוד יותר מתסכל, שעם כל הזמן הזה שיש לסדר, יש גם את כל הזמן בעולם לבלגן.

תינוק על שמיכה

להתכרבל איתו

בזמן הזה הקטן נרדם לשמחתי, בידיו החסונות של הבנזוג. איך הוא אומר, כשמתייאשים מחליפים יד ומנסים שוב. כשזה לא עובד מעבירים לשני ומנסים שוב, עד שמשהו עובד. אחרי כל הניקיון, הצלחתי לדחוס פרק ושנ״צ בעודי מכורבלת לצידו של הקטנצ’יק על הספה, דואגת לוודא שהוא נושם כל כמה שניות, מסתבר שאת החרדות קשה לנקות לגמרי כשאת אמא. התעוררתי לבית נקי, לניחוח כביסה, לבנזוג לצידי קורא חדשות, להבנה, שאם כבר להיות סגורה בבית, אז בבית הזה, עם שני אלו. סך הכל אני ברת מזל והבית עושה לי טוב. רוב הזמן. אז עד שאפשר יהיה לשוב לטייל בים, בתקווה שלא נצטרך כובעים מחממי אוזניים, אני באמת שמנסה להישאר אופטימית, לשמוח שיש לי דבר קטן שמעסיק אותי כמעט 24 שעות ביממה ושלמרות שהייתי שמחה עם סבתא שלו היתה באה להחזיק אותו קצת, תלוי בי לחלוטין. בעצם, אולי זה גם אני שתלויה בו.

אני עם תינוק בים

אלבום פרטי

SHEIN Many GEO's
שירה פריגת
נכתב על ידי
3 תגובות

3 תגובות

  1. Avatar

    אבא של ישו

    30/03/2020 23:03

    ❤️🐳

  2. Avatar

    אבא של ישו

    30/03/2020 23:03

    ❤️🐳💙

  3. Avatar

    רחלי

    03/04/2020 09:52

    גם לסבתא שהיא גם אמא קשה..

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .