הורות

אין אותי יותר? (#2)

מזל טוב אני אמא? #2
קרדיט: אלבום פרטי

את נשואה, יש לך סוף סוף משפחה אמיתית משלך (אבאמא ואחיםשלי, אל תיעלבו) אבל ברגע כל מה שהכרת לפני נעלם ואת מוצאת עצמך עם פרצוף של סימן שאלה- זה מה שרציתי? להיות אחראית, דואגת, חרדתית, עייפה, מוטרדת כל היום ושלא תהיה לי דקה לעצמי? איך זה שתמיד יש איתי מישהו אבל לפעמים אני מרגישה הכי לבד? מזל טוב אני אמא (#2)

אנשים שאומרים שאנשים שמביאים ילדים לעולם הם אגואיסטים שרק דואגים לעצמם לכשיהיו זקנים (כמו האקס שלי למשל! הנה תזכורת לפוסט הקודם) כנראה לא הביאו ילד לעולם מעולם. בקיצור, ברוכים הבאים לעולם שבו לומדים הכול מחדש ומבינים שעד עכשיו לא הבנו כלום מהעולם הזה. מתי כספי שר את זה מדויק בילדותי השנייה אגב.

אם כבר קבלו ביצוע של “זהו זה” שפשוט גורם לי לריגושים בגוף:

אז כבר לא מתקשרים אליך לבוא לאיזו בירה בבר השכונתי, בכלל לא יוצרים איתך קשר אם לא צריכים אותך. מנקודת ההנחה היא שאת עסוקה / עייפה/ ישנה, מה שלרוב נכון אבל אתם יודעים, כל אחד ובמיוחד אימהות חדשות מתות להתאוורר קצת, להרגיש שלא כל מה שהכירו קודם לכן נעלם ברגע. אבל רגע, זה רע? לא לזה שאפתי בכל חיי הרווקות שלי? וולאק… אולי בעצם.

לב של אמא שלו. אלבום פרטי

לב של אמא שלו. אלבום פרטי

חופשי זה לגמרי לבד

ה- לבד החדש הוא לא לבד לעולם. זה לבד שאפשר לצלול לתוכו, לבהות בו, לשחק איתו, לצחוק איתו ופשוט להתפעל. מכל מבט, מכל דבר חדש שהוא עושה, החל מזה שהוא גור קטן שרק שוכב בעגלה בטיול ובוהה בצמרות העצים ומתלהב מהן, עד שאת מרימה רגע את הראש למעלה ואומרת לעצמך “תודה ילד שלי, בזכותך אני מתבוננת בדברים כל כך יפים שספק והייתי עוצרת רגע להביט בהם” עד לרגע הזה שהוא עושה צעד ראשון ותוך שלושה ימים מעביר לך את המסר שכל דבר יכול להיות כדורגל ואם לא הבנת עד עכשיו אז יש לך ילד שובב כמו שד טאזמני.

ברגעים שיש לי עם עצמי אני צוללת למחשבות ותוהה לעצמי, מתי אמא שלי ובכלל אימהות אחרות בעולם הפסיקו לאהוב את הילדים שלהן ברמות ובעוצמות שאני אוהבת את אבשלומי. לא שאמא שלי לא אוהבת אותי, אני יודעת שכן, אבל איכשהו מישהו הנמיך לה את הווליום. אולי זה דועך עם הזמן, הצרות והעצבים שילדים (כמוני) מביאים. לא יודעת.

אני גם מבינה שלא משנה כמה לא הייתי מחוברת להריון או לאימהות, בזמן שאבשלום עוד היה עובר והתפתח אצלי ב”בטן”, מבלי ששמתי לב או הבנתי את זה, הלב שלי עבר תמ”א וקיבל עוד חדר+מרפסת (הגזמתם, מרפסת זה חובה) במיוחד עבור האהבה שלא הכרתי קודם בעולם הזה.

אין עליו ואין על קוביות מעץ

אין עליו ואין על קוביות מעץ

אני מבינה עכשיו מה זה לב של אמא, לומדת את עצמי מחדש דרך רכות וסבלנות אין קץ, דרך עיניים סקרניות ומחייכות, דרך ניחוח של טריות וניקיון או של קקי קטן קטן ומסריח מסריח, דרך קוביית עץ שהוא דופק לי לראש ודרך עייפות מצטברת שגורמת לי להפוך למפלצת שפורקת הכול על הבנאדם הכי חשוב בעולם שלנו- שי אהובי, אבא של אבשלומי שאיזה מזל שיש לו לב ענק ואורח רוח והוא לא מתרגש מכל השטויות שלי.

ומה באמת קורה לזוגיות?
זה כבר לפעם הבאה…

 

חן בוקר אמר
נכתב על ידי
חותכת דק, בעיקר בולשיט ומצד שני רכה כמו חמאה שנמסה בשמש. פורקת בכתיבה במקום ללכת לפסיכולוגים. עושה סושיאל מדיה, יחסי ציבור ותוכן ולא רק בדיבור אשדודי. אמא של אבשלום שושי, נשואה ומאוהבת בשי וג'יימי דה דוג
תגובה 1

1 תגובה

  1. רונן ענבר

    09/11/2020 12:16

    הולדת הילד הראשון היא ארוע משמעותי מאוד. חלקנו מגלים אהבה חסרת תקדים וגולשים לתפקיד בטבעיות ולחלקנו זה מאוד קשה אבל גידול ילד הוא אתגר ומחויבות לטווח ארוך.
    אני נשוי 22 שנה עם 3 בנים וכעת אני נהנה מפרות השקעתי אך בעיקר השקעת אישתי.
    הסוד להנאה בגידול ילדים הוא פשוט – לא לוותר על עצמך.
    להמשיך לצאצ עם הבעל, לבד (בהנחה שהיסים טובים)
    למשיך לצאת לבירה או מועדון עם חברות ובלי הבעל
    אבל בעיקר להבין שהילד הזה יכול לבוא איתנו כמיט לכל מקום.
    אישתי ואנוכי, שגידחנו שי בנים צמודים מאוד המשכנו לחיות ביחד ולחוד כאילו אין ילדים. המשכנו לטייל בארץ, לטוס לחו”ל, הכשרנו ביביסיטריות שבילו עם הילדים אחה”צ וא”כ יכלו להגיע בלילות.
    זה לא פשוט, זה לא קל אבל אפשר לעשות זאת בהנאה אם לא מוותרים על עצמך.
    בהצלחה

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .