הורות

מזל טוב אני אמא? (#1)

אלבום פרטי
קרדיט: אלבום פרטי

אחד האקסים שלי פעם הסתכל עליי ואמר לי שהוא מרחם על הילד שיהיה לי. שאני כל העולם שלי, אגואיסטית שחושבת שכל מערכת הכוכבים, השמש והירח משרתים אותה לפי הקפריזות שלה. וואלק, הוא גם הפך לאקס ברוך השם וגם טעה בגדול…

נכון, פחדתי כל החיים מהרגע הזה, שאעשה בדיקת הריון והתוצאה תהיה חיובית וברוך השם אחרי 34 שנות רווקות, כשאני מאורסת ובאטרף של להתאמן ולהיות כוסית בלבן, גיליתי שתכניות לחוד ומציאות לחוד- אני בהריון. התגובה הראשונה שלי הייתה בכי היסטרי לחברה בטלפון ואז שיחה מלחיצה לאמא שלי שהגיעה במיידי לפארק הסמוך וכבר חשבה מרוב הבכי והדרמה שקרה משהו נורא וברגע שסיפרתי לה שאני “מבטלת את החתונה כי אני בהריון” היא קפצה משמחה ולא הקשיבה לי יותר.

התחתנתי בהריון. צילום: שי אשכנזי

התחתנתי בהריון. צילום: שי אשכנזי

ואז עליתי הביתה ושי כבר היה בבית ופגש לבדו את בדיקת ההריון החיובית והיה כל כך מאושר שפחדתי לומר לו שבא לי למות. ורציתי למות, בעיקר כי ילד זה משהו שרציתי לתכנן, אתם יודעים לזמן של אחרי החתונה.

תשעה חודשים סבלתי והקאתי את נשמתי. לא בחודש הראשון, לא בשלושת החודשים הראשונים – עד הפאקינג לידה. בהתחלה התחצקנתי כאילו עכשיו נכנסתי לחטיבת הביניים, אחר כך התנפחתי, אחר כך רזיתי והבטן הפכה לאבטיח… הריון נו. מה שכן, לפחות בחצי הראשון של ההריון לא הצלחתי להבין מה החיבור והקסם הקסום שכל הנשים מדברות עליו. לא הרגשתי כלום ושום דבר, אף לא רגש לדבר הזה שעיוות לי את הגוף והחיים.

כשכבר התחלתי לפתח רגשות, הם באו לידי ביטוי בצרורי קללות שנתתי לילד שגדל בתוכי על זה שהוא ישב לי על הצלעות למשל, ברמה שהייתה בטוחה שהוא יוצא לעולם וישר דופק לי מבט של “היי, אני הבן זונה שלך”. ותמיד זרם לי פחד בעורקים, בעיקר מהלא נודע. אלוהים תשמור אותי, מה לי ולאימהות? ולמה לעזאזל יש יותר מידי קבוצות בפייסבוק שאלות ותשובות באינטרנטים וספרים ובסופו של דבר אף אחת לא באה ואומרת בפרצוף את האמת? למה תמיד הכל יפה ומתוק ותמים וקסום? בגדול שנאתי ת’עולם וצאצאיו.

למה תמיד הכל חמוד ומתוק? רואים עליי ת'בחילות?

למה תמיד הכל חמוד ומתוק? רואים עליי ת’בחילות?

אחרי שלושה ימים בחדר לידה, לידת ואקום וחיתוך שגרם לי לא להצליח לשבת לפחות שבועיים, בכיתי את חיי מהתרגשות כשהדבר הזה הונח לי בידיים, עם כל הג’יפה הזו, חשבתי לרגע שאני מתעלפת כי יצא מתוכי מינימי של בעלי. וכלום ממני. נשבעת שחשבתי לעצמי שאם יראו אותי ברחוב איתו לא יאמינו לי שהוא שלי. שום דבר ממני, באמא שלי, שום כלום והעתק של אבא שלו.

יום למחרת ניסיתי כבר להניק אותו בטיפות השקופות בעלות כוח העל ותיארתי לעצמי שבזה זה ייגמר, יומיים אחרי זה הלכתי לתינוקייה ושאלתי אם מישהי יכולה להראות לי איך מחליפים טיטול, כשיצאנו הביתה השותפה שלי לחדר של אחרי הלידה עזרה לי להלביש אותו כי באמת שלא היה לי מושג מה לעשות וכשהגענו הביתה פחדתי להישאר איתו לבד. בברית שלו עמדתי להתעלף ואחרי חודש בכיתי את נשמתי כי הבנתי שנגמרו לי החיים הקודמים לחלוטין.

הברית של שושי צילום דניאל דיין

הברית של שושי. צילום דניאל דיין

אבל אז… התחילו חיים חדשים שלא תיארתי לעצמי בכלל שאכיר.
<המשך יבוא>

חן בוקר אמר
נכתב על ידי
חותכת דק, בעיקר בולשיט ומצד שני רכה כמו חמאה שנמסה בשמש. פורקת בכתיבה במקום ללכת לפסיכולוגים. עושה סושיאל מדיה, יחסי ציבור ותוכן ולא רק בדיבור אשדודי. אמא של אבשלום שושי, נשואה ומאוהבת בשי וג'יימי דה דוג
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .