הורות

אמא, אני לא רוצה ללכת לאבא !

ילד מתוסכל
Elena Abrosimova

יום המפגש עם הילד הגיע. עוד בבוקר אתה מחליט לצלצל אליו כדי לשאול מה בא לו לעשות… הוא לא עונה לטלפון. אתה מנסה שוב ושוב ואין תשובה. כמה דקות אחר כך, אתה מקבל וואטסאפ מהילד, עם קללות מפה עד תאילנד ולקינוח הודעה חגיגית שאין לך מה לבוא יותר, כי אתה אבא זבל והוא בכלל שונא אותך.

לא מעט הורים גרושים, נתקלים בתיעוב וחוסר רצון מצד הילד לקיים את הסדרי ראייה. כשפונים לצד השני, מקבלים בד”כ תשובה סתמית; ‘הוא לא רוצה לבוא מה נעשה’. ברור שילד בן 7 או אפילו בן 12 לא מגיע לתובנות כאלה לבד, לפעמים ההורה המשמורן מרעיל אותו, וכך הילד מגויס בעל כורחו למלחמת העולם בין ההורים שלו.

בשנים האחרונות זוכה צמד המלים “ניכור הורי” לשימוש רחב בקרב זוגות גרושים. המשקעים הרבים, תחושות הנקם והרצון ללמד את הצד השני לקח בל יישכח, מניעים לעתים הורים גרושים להסית את הילדים נגד הצד השני. האם זו רק הסתה או עניין מקומי, או שמא מדובר בתופעה עמוקה הרבה יותר?

“ניכור הורי”

את המונח “ניכור הורי” (בשמו המלא “תסמונת הניכור ההורי”) טבע לראשונה פרופ’ ריצ’רד אלן גארדנר עוד בשנת 1985, אך מאז ועד היום נעשו מחקרים רבים בנושא, ובתי המשפט נדרשים לסוגיה הזו לעתים קרובות.

בתיקי גירושין לא מעטים בהם טיפלתי, ניצבו הורים (בעיקר אבות) בפני קשיים חמורים בקיום מפגשים עם ילדיהם על פי הסדרי הראייה שנקבעו. הילד או הילדה לפתע אינם רוצים לפגוש את ההורה, מפתחים כלפיו שנאה ונמנעים אפילו משיחת טלפון. במקרים חמורים ניתן לראות אפילו ילדים בני 9-10 שמקללים, יורקים ובועטים בהורה שבא לפגוש אותם. בנקודה הזו אני מנסה להבין ממה נובעת התנגדות הילד, האם מדובר בתופעה חולפת או שמסתתרים מאחוריה מניעים עמוקים יותר.

אם מדובר בהתנגדות עזה וחריגה שרק מחמירה עם הזמן, צריך לבדוק מה חלקו של ההורה המשמורן בחוסר שיתוף הפעולה של הילד. כאשר ברור שהתנגדות הילד למפגשים נובעת כתוצאה מהסתה של ההורה המשמורן וניכורו, יש לפנות בדחיפות לבית המשפט ולהגיש תביעה מתאימה. עם הזמן, שרטטו בתי המשפט קווים מנחים לבחינת הניכור ההורי והשלכותיו. גורמי המקצוע שבודקים את מאפייני ההתנגדות של הילד יכולים לזהות אם מדובר בניכור הורי.

בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה

בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נקבע, כי משמורת הבת תעבור לאב למרות התנגדותה לראותו. האם לא רק הסיתה את הבת נגד האב, אלא הגדילה לעשות והגישה תלונות שווא על התעללות מינית של האב. לא פחות. השופטת איריס ארבל-אסל מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ציינה בהחלטתה, כי “במהלך השנים ניתנו לאם עוד ועוד הזדמנויות לחדול מהניכור החריף שהיא נוקטת, אולם פעם אחר פעם בחרה האם להמשיך ולנסות לדחק ולהעלים את האב מחיי הקטינות, תוך שהיא נתלית בכל דבר של מה בכך כדי להשחיר את אישיותו ויכולתו ההורית של האב. כל מגרעה של האב מנופחת לממדים מפלצתיים וכל טעות פשוטה הופכת בעיניה של האם למעשה מכוון שנועד לפגוע בה או בקטינות, הכול נועד לשרת את תפיסתה של האם את עצמה כהורה היחיד בחיי הקטינות… לאחר שכשלו כל הניסיונות למגר את הניכור ההורי ולהביא לקשר תקין בין האב לבין הקטינות, תוך הותרת המשמורת על הקטינות בידי האם, הרי שלא נותר מוצא אחר מניתוק זמני בין הקטינות לאם”.

ניכור הורי הוא תופעה קשה שעוד תעסיק רבות את בתי המשפט כמו גם את גורמי הטיפול המקצועיים. חשוב להבין שטובת הילד היא לא קלישאה חבוטה – גם כשאתם מתגרשים, אתם עדיין ההורים שלהם.

  • הכותב לא ייצג בתיק שאוזכר בכתבה.

*עו”ד דן פורטנוי, ממשרד עורכי הדין פורטנוי ליס כלפה ושות’ באשדוד, עוסק בדיני משפחה.

פורטנוי ליס כלפה ושות’- משרד עורכי דין, שד’ ירושלים 18 משרד C204, אשדוד

טל’- 08-9334580

משרד עורכי דין צעיר, חדשני ובעל חשיבה יצירתית ומקורית. תחומי התעסקות: דיני משפחה, נדל"ן פלילי ותעבורה.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .