משפחה

הלימון שבקורונה

בקבוק בירה קורונה בחוף הים
קרדיט: pixabay

משבר ה- קורונה שפקד אותנו בשבועות האחרונים, תפס אותנו, ההורים, לא מוכנים.

במוצאי שבת, מאוחר, הודיעו לנו פתאום שאין יותר גנים. ככה בלי התראה מוקדמת ובלי זמן להיערך לזה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני בעד נקיטת כל פעולה שיכולה לצמצם את התפשטות וירוס ה- קורונה, ובכלל כל דבר שיאפשר לכולנו לחזור לשגרה בהקדם האפשרי, אבל החלטה מהיום למחר שאין יותר גנים, גוררת בצידה את ההחלטה שגם ההורים צריכים להפסיק לעבוד, כדי לשמור על הילדים, כי אין ברירה אחרת, ואי אפשר לגייס לעזרה את הסבתות והסבים בגלל השתייכותם לקבוצות הסיכון.

צעצוע תינוק

קורונה 2019

במקרה שלנו, לאור העובדה שגם בעלי וגם אני עצמאים, לא היינו צריכים להרגיש לא נעים או “לשבור את הראש” מה עושים עם המעסיקים, להם צריך להודיע שאחד מההורים צריך לשמור על הילדים, אבל זה לא אומר שזה הפך את העסק ליותר קל, כי בתור עצמאים אנחנו לא זכאים לדמי אבטלה ולכן אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להמשיך כמה שאפשר את העבודה שלנו, אבל זה לא העניין ולא מטרת הפוסט.

אותה הנחיה גם תפסה אותנו יום לפני יום הולדת שנה של אמה.

יום הולדת אותו ציפינו לחגוג בגן ביום ראשון בבוקר, עם החברים שלה בליווי עוגה בצורת רכבת והפתעות לילדים (אגב את המתכון לעוגה תוכלו למצוא פה), וכל זה פשוט התאדה. ואם זה לא מספיק, אז כשבוע לפני ההנחיה, שלחנו הזמנות לחגיגות יום ההולדת של אמה, לחברים שלנו ולמשפחה וגם את זה היינו צריכים לבטל בגלל ההחמרה בהנחיה.

לא רציתי שיומולדת שנה של אמה ייזכר כיום דיכאוני (למרות שרק אבא שלה ואני היינו זוכרים את זה), ולכן החלטנו למלא את החדר שלה בבלונים ולהזמין את המשפחה הקרובה לקפה ועוגה. זה עבד. ככה פתרנו את הבעיה של היום הראשון ללא גן.

אמה חוגגת יומולדת שנה בצל הקורונה

אבל.

אבל גדול. לפנינו עוד חמישה שבועות!!!!!! חמישה שבועות שבהם אנחנו צריכים למצוא פעילויות ואטרקציות בבית שיכולים לעניין ילדה בת שנה, שלא מבינה למה היא רואה את הגננת שלה בסרטון בטלפון במקום לחבק אותה כשהיא מגיעה לגן.

אז למזלנו, הגננת של אמה, הכינה לכל הילדים בגן ערכות יצירה, ואנחנו מקריאים לה סיפורים ומשחקים איתה, אבל אני שואלת את עצמי, כמה זמן זה יחזיק? כי כמה אפשר לשחק, לשמוע סיפורים וכו’. לא רק שזה משגע כבר עכשיו את אמה אלא גם אותנו.

במשך 12 שעות בהן אמה ערה, אנחנו צריכים לשמש כמפעילים, גננים לכל דבר שיכול בעצם להעסיק אותה. כשמגיע הערב ואמה נרדמת, אנחנו שנינו יושבים על הספה עם הלשון בחוץ, כאילו עכשיו סיימנו מרתון, כשהבית מסודר (כן כי צריך לסדר אותו אחרי שעברה סופת טורנדו) ומנסים לחשוב מה נוכל לעשות למחרת.

זה קשה, לא רק לילדים, אלא גם לנו ההורים. ובחלוף קצת יותר משבוע מאז הורה ראש הממשלה על סגירת הגנים, אני מוצאת את עצמי לא אחת מאבדת סבלנות בקלות רבה, מתסכול. כי כמה אפשר לשעשע, ולשחק, חוץ מזה אני אמורה לנהל עסק, לסיים כתיבת ספר, לבשל, לכבס והרשימה עוד ארוכה.

לפעמים זה מרגיש לי כאילו אני אמא פחות טובה כי אני מתחילה להיות חסרת סבלנות, ואמה לא אשמה, והאמת שאין אשם בכל המצב הזה, זה פשוט המצב ואנחנו צריכים לנסות להפוך את הלימון ללימונדה.

*פורסם לראשונה ב: MomsInStyleBlog

 

Momsinstyle
נכתב על ידי
בת 35 אמא לנסיכה קטנה, שגילתה את אהבתה לכתיבה לאחר הלידה (כנראה שההורמונים עושים טוב לנשים).
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .