אוכל

חומוס + פלאפל המקורי!

צלחת חומוס ופיתות
קרדיט: pexels

מאז ומתמיד סלדתי מהתרפקות על קלישאות ואתוסים לאומיים קל וחומר שזה נוגע לקולינריה ובהתרברבות ברחבי תבל על פלאפל, חומוס וסלט ישראלי. בואו נודה על האמת, לא קיים דבר כזה מטבח ישראלי או מאכל לאומי, כעם גולתי הבאנו איתנו את מאכלי ארצות המקור או שבדומה לדברים אחרים גנבנו מהערבים וייחסנו לעצמנו. ועם כל הכבוד לעגבניות השרי, זה לא תירוץ לפסטיבלי אוכל ישראלי שמופיעים כפטריות לאחר הגשם. (ולא חסר פה גשם!)

כן. זו הייתה המנטרה שנשאתי בגאון עד לא מזמן. אך החיים בגולה מביאים איתם דחפים אמוציונליים ובלתי נשלטים לטעמים וריחות מוכרים ועם כמה שניסיתי לנטרל את הדחף עם כתף חזיר, שרימפסים בטמפורה והמון קרטופל (תפוחי אדמה), לבסוף נשברתי ונפלתי לקלישאה, לאתוס הלאומי, הבנאלי ואף מביך – הודיתי בפני עצמי ובקול רם שהדבר שאני הכי מתגעגע אליו זה חומוס+פלאפל+פיתה ואך ורק ישראלי, המקורי!

כך מצאתי את עצמי בעיצומו של פרויקט קולינרי על מנת לספק את תאוות החך שמכילה בתוכה כל כך הרבה רבדים. לא הייתי מוכן להתפשר על כל מיני זיופים מקומיים כדוגמת: חומוס כתום שמוגש עם קרקר וכוס בירה, או חיקויים טורקיים שמוגשים בלאפה אוורירית מחוררת.

אני רוצה לנגב, לסובב, לקרוע פיתה, שינזול לי מהפה על כל הבגדים ושאדיף ריח של חולון במשך שבוע! ידעתי שאין מנוס, אני צריך להפשיל שרוולים ולהכין את מנת החומוס פלאפל בעצמי.

אך איך אשיג עכשיו גרגירי חומוס, טחינה גולמית, פלאפל והקשה מכל – פיתות?

הבנתי שהתשובה תבוא רק מכיוון אחד – אלוהים. על כן איתרתי את סניף חב״ד המקומי והלכתי לשם נחוש ובטוח. בכניסה פתח לי את הדלת דוס חביב, סיפרתי לו בקצרה את קורות חיי, תוך השמטת פרטים שאינם מתחברים לנרטיב היהודי ונראה היה שאני קרוב מתמיד להשיג את מבוקשי. טרם קניית המצרכים אולצתי לעשות סיור בבית הכנסת, כלומר במרתף דלוח, תת קרקעי שברגע שאתה נכנס אליו בין אם אתה מאמין באלוהים או לאו, אתה מתפלל שתצא משם בשלום.
ואז בתוך כותלי בית הכנסת שאל אותי האברך שאלה אישית שלא ניתן להתחמק ממנה –
״אתה גר לבד?״

נאלמתי דום. מצד אחד להודות במשכב זכר בתוך בית כנסת, זה לא טוב לקארמה ובטח שלא מקרב אותי לשקית הפיתות המיוחלת. מצד שני, לשקר במצח נחושה מול ארון הקודש גם לא יקרב אותי בצעדי ענק לגן עדן.

דיה לחכימא ברמיזא, חשבתי והשבתי: ״אתה מכיר את הסיפור על יונתן ודוד ועל אהבתם שנפלאה היא מאהבת נשים…״ – ניסיתי לרמוז לו מבלי לעורר דרמות מיותרות. מסתבר שזו הייתה טעות איומה, הוא פירש את זה כהבעת עניין בסיפורי התורה והחל למנות לי את כל סיפורי הנביאים.

אך עם כל הכבוד לדבורה הנביאה, אני הגעתי עד הלום למען מטרה אחת ברורה – פיתה!

נאלצתי לקטוע את דבריו, וסיפרתי לו ש״אשתי״ מחכה לפיתות ושהשבת עוד מעט נכנסת, ושאשמח להמשיך בשיעורי התורה בהזדמנות אחרת.

נראה שזה עבד, קיבלתי את אבקת הפלאפל הכשרה למהדרין, שקית פיתות קפואה משנת תרש״ח ולוח שנה עברי-יהודי-תנכי. כרגשות אשמה על החטא שביצעתי בבית הכנסת, הוספתי מעשר לתשלום וחזרתי הביתה להגשים את הפנטזיה הפרועה שמתרוצצת בראשי כבר 3 שנים.

הנה התוצאה לפניכם, האמת – לא מוצלח כמו בפנטזיה (או כמו בתמונה הראשית שמצאתי באינטרנט), אך עדיין הכי קרוב שיכולתי לגעת בארץ הקודש.

חומוס פלאפל

פיתות, פלאפל וחומוס. הכנה וצילום עצמי

Gindel86
נכתב על ידי
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, יוצר ועורך תוכן דיגיטלי ונמצא באופן תמידי על הקו ישראל-גרמניה-שוויץ. מהלך בין תרבויות, בוחן מהצד, מוצא הבדלים, אוסף חווית, מחפש משמעות וכותב על זה. בעיקר על ענייני דיומא וחוויות כביכול שגרתיות מנקודת מבט סרקסטית והומוריסטית.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .