באלי לטוס

קיץ אינדיאני בעיר הלבנה

פסל ויקטור בפארק קלימגדן, בלגרד
בלגרד. צילום: אילת גל

חלק א’ –טסים לבלגרד

שקט, השעה 8:00, אני אוחזת בקפה של הבוקר כשברדיו מתנגן השיר הצרפתי המפורסם “קיץ אינדיאני” של ג’ו דסאן שבמכתב לאהובתו הוא מספר לה על הימים היפים ההם, בסתיו ההוא בדרום אמריקה, שם הימים שטופי השמש של הסתיו נקראים “קיץ אינדיאני”.

ואני, כל מה שעובר לי בראש- שזה בהחלט היה “קיץ אינדיאני” כמשתמע מכך, בדגש על האינדיאני! והסתיו? הוא רק בהרגשה, וכמו שזה נראה- גם לו אין חשק להגיע.

כבר תקופה שהחיים כאן השתנו מקצה אל קצה, מאז שהקורונה השתלטה על העולם.

מגלים את החיים מזוויות של זום, מסכות פה הן הצעקה האחרונה בעולם האופנה ובעיקר מתכנסים בבית. אפילו הקיץ לא היה קיץ.

בנוסף לכל השמח הזה זו הייתה תקופה מאתגרת עבורי גם בפן האישי, בריאותית… אך תודה לאל אין תלונות וזה כמעט מאחורי.

וכך אני מוצאת עצמי בבוקר ספק סתווי, צוללת במחשבות, כשהצרפתי ברקע עדיין שר לאהובתו – “נלך לאן שתרצי, מתי שתרצי” ועושה לי געגוע לרומנטיקה, לשפיות ולחופש. כן, אפילו לחו”ל!

החצי מדליק טלוויזיה, ואני מכבה את המוזיקה שהעבירה בי מנת דכדוך, כשבדיוק הודיעו על מתווה הסגר ועל הטיסות שיותרו רק למי שהזמין כרטיסים עד לפני הסגר… ואז זה מכה בי!!

אני והחצי מביטים זה בזה בתחושה של צימאון אינסופי לחופש ואני שואלת- סוגרים??

לא שהיו הרבה אופציות, אך לאחר בדיקה מעמיקה כמו אמא פולניה אמיתית מצאתי לנכון שהכי בטוח לטוס לסרביה, שם התחלואה ירודה, כשהיא נחשבת למדינה ירוקה והשיא- אין צורך בבדיקות! אין צורך בפרוצדורה המורכבת הזו, במיוחד בעבור משפחה עם ילדים.

“סרביה?” הביט בי החצי ואני הוצאתי את מלוא האינפורמציה הנפלאה ש”פרופסור גוגל” סיפק.

עוד באותו היום סגרנו ובישרנו לילדים. הייתי צריכה לצלם לכם את פניהם המופתעות כשהביטו בנו כאילו השתגענו – “איפה זה סרביה?” שאלו וצרחות של אושר לא איחרו להגיע…  וכן חיכינו לאישור הטיסה הסופי וקיבלנו אותו.

אז בין אינספור ריצות, הכנות לבר המצווה של דניאל בכורי, בין זום לזום ובין סגר לסגר- לקחנו החלטה שחייבים הפסקה מכל הטירוף הזה, וסגרנו טיסה ממש בדקה ה-90 לבלגרד העיר הלבנה.

כן, ככה באמצע החיים, באמצע הטירוף ובשיא הספונטניות!! ( ומי שמכיר אותי יודע ש”ספונטניות” עבורי זו מילה גסה). וכך אחרי ערב החג ארזנו את עצמנו עם הילדים היישר לנתב”ג .

המראה העצוב של הדיוטי סגור העבירה בי צמרמורת, ושלא נדבר על טיסה במסכות שבחיים לא עלתה בדעתי, גם לא בדמיונות הכי פרועים. אבל עשינו זאת!  ומה אומר לכם, זו הייתה ההחלטה הנכונה ביותר שלקחתי לאחרונה.

מוכרחה לציין שלולא הקורונה סרביה לא הייתה כלל אופציה, לפחות לא בזמן הקרוב.

נחתנו שם לאחר כמעט 3 שעות. מזג האוויר היה נפלא- יום חמים בסתיו.

לא עבר זמן רב והתאהבתי. ושלא תטעו, אני לא מתאהבת בקלות, אבל יש בה משהו, בעיר הזו, בלתי מוסבר, שגורם לך להרגיש בית ולהתאהב (כמו בשיר צרפתי ישן של ג’ו דסאן).

אולי ההיסטוריה רבת השנים שמודגשת בכל פינה, הקצב האחר, האוויר, המונומנטים הרומנטיים, בתי הקפה המטופחים , חנויות המותגים, רחובות הומי האדם- כאילו אף קורונה לא הגיעה לשם מעולם! אירופה במיטבה.

לולא הקורונה עוד היינו מפספסים את כל הטוב הזה.

על הטיול במפתיע, אתרי החובה ושאר המלצות בבלוג הבא.

צילום: אילת גל

המשך יבוא..

אילת גל
נכתב על ידי
אמא לשלושה, קוסמטיקאית רפואית ,קונדיטורית ומבקרת טיולים. מגדלת בבית משפחה מטיילת, והכתיבה היא אחת מאהבותיי הגדולות. מוזמנים להצטרף אליי למסע בין ארצות , חוויות ותרבויות.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .