באלי לטוס

איך הותקפתי על ידי קוף בתאילנד ושרדתי כדי לספר

צילום: אלבום פרטי

לכל יעד תיירותי ישנם מספר אזהרות מסע. כל מיני קשקושים כאלו שנשמעים מפחידים אך בפועל מעולם לא באמת נתקלתם במישהו שחווה אותם; מלריה בקמבודיה, הר געש פעיל באיסלנד, חור באוזון בניו זילנד, זיבה מיצאניות בקולומביה וכיוצא בזה…

באיי תאילנד יש דיבור על קופים אגרסיביים אך מודה שכאדם שחי 30 שנה בארץ ישראל, להיזהר מקוף נשמע כמו בדיחה.
אך צוחק מי שצוחק אחרון…

הכול התחיל ביום הרביעי.

אין הרבה מה לספר על שלושת הימים הראשונים באי קו לנטה. האמת, יש הרבה מה לספר על מה בתאוריה תכננו לעשות. זה כלל – שחייה על כלבי ים בין האיים, שינה באוהל מקנה סוכר שנבנה בעצמנו, התנדבות בבית חולים לצבי ים שנסחפו לחוף ותרומה של עשירית ממשכורת נובמבר לניצולי אסון הצונאמי.

בפועל מה שעשינו בשלושת הימים הראשונים מסתכם ב- ים, שייקים, שיזוף ושינה.

היום הרביעי התחיל אחרת, רגשות האשם על חוסר המעש הניעו אותנו לפעולה קצת יותר אקטיבית מהתזת קרם הגנה, על כן החלטנו שנצא לטיול יומי בפארק הלאומי של האי. השכמנו קום (11 בבוקר) וחצינו את הכביש לעבר המסאג׳יסטית שלנו שעל הדרך היא גם משכירה קטנועים. היא כבר חיכתה לנו מוכנה עם שמן הקוקוס וחיוך מליון באהט. לא יכולנו לעמוד בפיתוי, ונכנענו לעוד מסאג׳ ולאחריו שכרנו את הקטנוע לקראת ה״מסע המטורף״ – 5 ק״מ דרומה לפארק של האי.

לא רבים יודעים אבל גם בתל אביב רכבתי על קטנוע. ומדוע לא רבים יודעים? מפני שלא ניתן היה לזהות אותי מבעד למיליון שכבות ההגנה שכללו קסדת ראש מלאה, מעיל עור, כפפות, מגן ברכיים, נעלים סגורות ונסיעה רק בתנאי אקלים סבירים. אך כמו שאומר הפתגם: ״בתאילנד התנהג כתאילנדי״ – מצאתי את עצמי רוכב על קטנוע טופלס, עם כפכפים, בלי ביטוח ועם קסדה של בוב הבנאי.

אם כל זה לא מספיק, מסתבר שחוקי התנועה הם בגדר המלצה בלבד, וכל הנהגים המטומטמים נסעו נגד כיוון התנועה ועוד צפרו לי על כך! לקח לי בערך 20 דקות להבין שהמטומטם היחידי הוא אני, שכן בתאילנד נוהגים בצד שמאל…

איכשהו הגענו לפארק והחלטנו להקדיש מספר דקות לברכת הגומל המקומית, הלא היא ברכת השייק. בדוכן עץ רעוע, עמד איש קשה יום שהציע לנו שייק מנגו במחיר של 80 באהט, שזה שווה ערך לכ- 8 ש״ח. במקרה הזה דווקא התחברתי לפתגם אחר הלא הוא: ״אל תשכח מאיפה באת״, ועל כן החלטתי שלמען המולדת אני מתמקח כישראלי.

מודה שזה קצת אבסורד, בעיקר לנוכח העובדה שאותו השייק במדינה בה אני חי (שוויץ) היה עולה לי לפחות 10 פרנק שוויצרי (כ-42 ש״ח) שיממנו ככל הנראה את טיול הסקי של חתול המחמד של בעל הדוכן השוויצרי. בעוד שכאן בדוכן באי, 80 הבאהט יספיקו אולי למנת אורז שתתחלק בין בעל הדוכן, אשתו ובתם היחידה שנותרה מתוך 9 ילדים שכבר גוועו ברעב בגלל ישראלים רעים כמוני. התפשרנו לבסוף על 40 באהט, אני קיבלתי שייק מנגו. ובאשר לילדה? יהי זכרה ברוך.

מכאן לסיפור יש שתי גרסאות.

הגרסה האמיתית מסתכמת בפסקה – הלכנו במסלול הפארק (540 מטר), הצטלמתי עם קוף, כשהסתובבתי הוא נגע קלות בכתפי. בדיעבד, כמה שעות לאחר מכן, שמתי לב שישנה שריטונת קטנה ויבשה שייתכן כי נגרמה מהמגע עם הקוף.
הגרסה השנייה, הלא היא ״גרסת פוסט הפייסבוק״, מחייבת תיאורי קרב הירואיים, בניית קלימקס, דילמת הגיבור, קונפליקט והתרה.

על פי גרסה זו, צעדנו בתוך יער אפל, קולות עמומים של חיות טרף נשמעו מסביב, נחשים ארסיים ארבו בצידי הדרך וזממו לטרף, בגדינו דבקו לעור הגוף מהלחות האיומה, וכשחשבנו שיותר גרוע מזה כבר לא יכול לקרות, רעם הרעיד את השמים ולאחריו ממטרים כבדים שסימאו את עינינו. הלכנו לאיבוד באפלה.

הבטתי לשמים על מנת לנווט על פי כוכב הצפון, ולפתע חיה זרה, גדולת ממדים נחתה מעליי היישר על גופי הלאה.  חיש מהר התעשתי והבנתי שאני במצב של לחיות או לחדול. שדה קרב. המערכה הייתה קשה, אך בדם, יזע ודמעות, הצלחתי לגבור על קוף הפרא ולהינצל מהסכנה. חתך עמוק התיז דם לכל עבר וערפל את הכרתי, אך בעיקשות שמרתי על עיניי פקוחות וצעדתי בעוז ובגבורה עד לנקודת הסיום.

אמיתי גינדל תאילנד

בתמונה: קוף האימים. צילום: אלבום פרטי

מודה שלא נלחצתי יתר על המידה, חיי רווים בסיפורי גבורה גרסת ״פוסט הפייסבוק״ ועל כן התייחסתי למקרה בשיווין נפש.
אך אז עשיתי טעות של מתחילים. חיפשתי בגוגל ״תקיפת קוף״. משם ועד לסרטון של ״אדם שנדבק בכלבת״ הדרך מאוד קצרה, ולאחריו התקף הפאניקה הוא פשוט בלתי נמנע.

הלוגיקה הייתה פשוטה, כשנדבקים מכלבת מפתחים תסמינים של כלב, על כן אם הותקפתי על ידי קוף ונדבקתי בכלבת של קופים הרי שאני אמור לפתח תסמינים של קוף. התחלתי לשחזר את התנהגותי מרגע התקיפה. ואכן, בשייק הגומל שלאחר התקיפה הזמנתי שייק בננה! לא מנגו, לא אננס, לא פפאיה אלא בננה. בנוסף, לאחר התקיפה הצטלמתי כשאני תלוי על ענף עץ. זהו, אני קוף.

אמיתי גינדל תאילנד

האם אני קוף? צילום: אלבום פרטי

תוך רגע הקפצתי את כל עובדי המלון

וסיפרתי להם את שארע (דבקתי כמובן בגרסת ״פוסט הפייסבוק״), לאחר כ-6 וחצי דקות כבר הגיע אמבולנס פרטי שהסיע אותי במהירות למיון בית החולים. לכנות ״בית חולים״ את מבנה העץ הרעוע שנראה יותר כמו דוכן שייקים, זה יותר ממחמאה. בוא נגיד שאם במקרה לא נדבקתי באחת המחלות שאותן נשא הקוף, הרי שבית החולים הזה יעניק לי את שלל המחלות בהן ניתן להידבק באי. עם זאת, בשעות מצוקה, יכולות השיפוט והביקורת שלי פשוט לא קיימות, כל מה שאני צריך זה רק שינחמו אותי ויצילו אותי.

את התמיכה הנפשית מצאתי אצל פקידת הקבלה, היא הסתכלה עליי במבט אימהי ואמרה לי שהכול יהיה בסדר. יותר נכון היא פשוט הנהנה בראשה בכל פעם ששאלתי אותה: ״האם הכול יהיה בסדר?״ (בערך 13 פעמים), כול הנהון שלה העניק לי עוד דקה שלמה בין החיים. אני בספק אם היא בכלל הבינה מה אני אומר, באותה מידה יכולתי לשאול האם אני עומד למות והייתי זוכה לאותו הנהון. הביקור בבית חולים הסתכם באנטיביוטיקה, זריקת חיסון טטנוס וזריקת חיסון כלבת (1 מתוך 5).

אמיתי גינדל תאילנד

בננה לא הייתה בצלחת הפירות. תמונה: אלבום פרטי

עם החזרה למלון, חיכתה לי צלחת פירות (ללא בננות!) ומכתב החלמה מהירה ממנהל הריזורט ובשם צוות העובדים.

לאלו שזכו לקרוא עד כאן, אני שמח לבשר שאני עדיין לא קוף. אודה לחיזוקים נוספים בתגובות. אני כבר בדרכי לברכת הגומל המקומית – שייק מנגו והפעם במחיר מלא של 80 באהט.

Gindel86
נכתב על ידי
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, יוצר ועורך תוכן דיגיטלי ונמצא באופן תמידי על הקו ישראל-גרמניה-שוויץ. מהלך בין תרבויות, בוחן מהצד, מוצא הבדלים, אוסף חווית, מחפש משמעות וכותב על זה. בעיקר על ענייני דיומא וחוויות כביכול שגרתיות מנקודת מבט סרקסטית והומוריסטית.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    אייל

    14/07/2020 13:24

    סיפור קורע. פעם הבאה תן טיפ!

  2. Avatar

    עליזה גינדל

    15/07/2020 14:42

    כתיבה נהדרת שתמיד משאירה אותך עם חיוך ורצון לעוד

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .