בריאות

ניקוי רעלים

קרדיט: pexels, Cottonbro

“שומעת רגע, מה את אומרת על לעשות ניקוי רעלים?” שאלה אותי השותפה. האמת, נשמע לי מפחיד. קשה. שלושה שבועות בסימן של ‘ללא’ נשמעים לי כמו אתגר שאני לא יודעת איך אעמוד בו. “יש לך שעתיים לחשוב על זה”, היא אמרה לי, “כדי שאדע אם לקנות מוצרים או לא”. תאכלס, רציתי לומר ‘לא’ כי הרגשתי שזה דורש ממני התארגנות מחודשת, לא רק טכנית אלא נפשית. ובדיוק בגלל זה אמרתי ‘כן’.

ברגע שהבנתי שהפחד שלי הוא מנטאלי אמרתי כן. אם יש משהו שאני טובה בו הוא לאתגר את עצמי נפשית. נכון, יהיה קשה להתנזר מכל מיני מאכלים. מיין. אבל בעיקר יהיה לי קשה לא להתאמן באותו האופן שאני מתאמנת כיום, או לא להיות כמו כולם באירועים חברתיים. פעם ראשונה שאני אומרת שמזל שכמעט ואין כאלה במציאות של היום.

קרדיט: pexels, Prateek Katyal

הבנתי שאני רוצה לעשות את הניקוי הזה כי אני מפחדת. מעבר לצורך שלי לאחרונה בתחושה של ניקיון בכל תחום שהוא באופן חריג מהרגיל, אני מרגישה שהאתגר שלי כאן הוא להיות אני, כמו שאני. זה אומר להתמודד עם התחושה שאולי אני מבאסת. מבאסת חברה שאני לא אוכלת איתה ארוחת בוקר או את הבחור שאני יוצאת איתו אם אני לא שותה איתו יין עכשיו. אולי גם את המאמנת שלי, שאני לא עושה את אותה כמות אימונים. את אמא, שלא תדע ממש מה להכין לארוחת שישי.

אם יש משהו שאני גרועה בלחיות איתו, זו התחושה שאני מאכזבת מישהו.

מבאסת מישהו. לא עונה על הדרישות או הציפיות. לא מרצה. אני אוהבת לראות חיוכים על הפנים של מי שמולי ולדעת שתרמתי להם להיות, לדעת שעוררתי אצל מישהו תחושה טובה. המחשבה על איך הסביבה שלי תקבל את הניקוי הזה קצת הפחידה אותי, ובדיוק בגלל זה אמרתי כן.

‘אל תפחד מהפחד’ זה הדבר הראשון שעלה בי כשקלטתי שאני מהססת, ואז התחילו לרוץ לי מלא סרטים בראש. פתאום קלטתי את המונולוגים שמתקיימים בראש שלי, את השיחות שאני מקיימת עם עצמי במקום עם הכתובת אליה הן מיועדות. את הנשימות העמוקות שאני לוקחת, את התחושות שאני מסוגלת לבלוע. קולטת את זאת שהבטחתי לעצמי שאני לא רוצה להיות כמוה אומרת ‘היוש’, קופצת לבקר.

קרדיט: pexels, Nandhu Kumar

“נאה דורש, נאה מקיים” הוא המשפט הבא שעלה בי. כמי שמצפה או מבקשת מהסביבה שלה לדבר בפתיחות ולהגיד את שבלב, אני חייבת לדבוק בזה גם. חייבת שגם הלב שלי ידבר. שהוא ידבר, גם אם הוא מפחד ממילים קשות, מהתוצאות ומההשלכות שלהן. שהוא ידבר לא משנה מה. שהוא ידבר, וככה לפעמים- או רוב הפעמים- יגלה שהפחד מהחיים האלה הוא שהורס את מה שאנחנו בונים, או לפחות מנסים.

אז אמרתי לה ‘כן’. כן, אני רוצה להתנקות. אני רוצה לחזק את הבחורה שהבטחתי לעצמי שאני רוצה להיות. לחזק אותה, גם אם יהיה לה קשה בדרך, וגם אם לפעמים היא תתחרט כשהיא תיתקל בנקודות מאתגרות. אני רוצה להוכיח לעצמי שחוסר השלמות שלי מספיק יפה וראוי, כי כרגע, עדיין, אני מפחדת שלא.

קרדיט: pexels, Hassan Ouajbir

איך יהיו שלושת השבועות הקרובים? אני לא יודעת. יהיה מאתגר, סביר שלא יהיה פשוט, אבל אני מקווה שיהיה מחזק. מקווה להוכיח לעצמי שאני עומדת בהבטחות שהבטחתי. לא בניקוי עצמו, אלא במסר שמבחינתי מגולם בו. מקווה לגלות, שוב, שמה שאני נתקלת בו פחות מפחיד ממה שאני מדמיינת. בעיקר מקווה להרגיש שאני, כמו שאני, זה מספיק טוב.

דנה
נכתב על ידי
אני דנה, בת 27 מתל אביב. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, עובדת עכשיו במכון לפסיכותרפיה. מתה על כלבים. ועל כושר. ועל אבוקדו.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .