בריאות

לרדת בגדול ולרדות בעצמי

משקל
קרדיט: CANVA

העניין שלי עם המשקל הוא מסובך. מאז שהשתחררתי מצה”ל (בו עליתי את עשרת הקילו הראשונים שלי בחיים), אני לא מפסיקה להתעסק בו. במשקל הארור. עכשיו, כמעט שנה אחרי הלידה, אני מתחילה את האתגר שלי, אתגר החזרה לגזרה

אני עולה במשקל כשטוב לי, כי לאכול זה טוב, זה מרגיע. וכשעושים את זה עם אנשים אהובים, האוכל הופך טעים יותר. בכל מערכת יחסים בה הייתי, עליתי במשקל. כשנפרדתי, והייתי רווקה, הייתי קופצת לכמה שיעורי היפ הופ, מפסיקה לאכול מתוקים וחוזרת למשקל שבו אני מרגישה בנוח.

לא הייתי אף פעם מהאנשים הרזים ממש, אלא הגזרה שלי הייתה לגמרי רכה ומקומרת ומשום שאני גבוהה, המשקל מתחלק באופן שוויוני בגופי. כך שבקפיצות משקל השונות שלי בחיי, תמיד נראיתי טוב. גם עכשיו, כשאני 30 קילוגרמים יותר ממשקל היעד שלי, אני מרגישה שאני נראית טוב.

אינסטגרם, גלריה פרטית

עכשיו

אינסטגרם, גלריה פרטית

איך מגיעים למצב של עודף 30 קילוגרמים? הריון ולידה

בזמן שחברותיי הקפידו לשמור על המשקל בהריון ולא לאכול יותר מידי, אני התפרעתי. הזכרתי כבר שאני משמינה כשאני מאושרת, ואכן לא הייתה מאושרת ממני בהריון.

ההריון הגיע אחרי שנים של ניסיונות וטיפולי פוריות ודיכאון והתחבטות רצינית לגבי איך אהיה אמא. מתי אהיה אמא? אני כבר כל כך רוצה. כל כך מחכה. כשהגיע הרגע שעברתי את שלושת החודשים הראשונים של ההריון והרגשתי יותר בטוחה בו, התחלתי לאכול ללא חשבון. אכילה רגשית. בקטע טוב.

ואז הגיעה הלידה, ואיתה ההחלמה הגופנית שהייתה לא קלה בכלל. הלילות הלבנים עם התינוקת החדשה, ההנקות, הכל חדש מרגש ומטלטל והדבר האחרון שחשבתי עליו היה המשקל שלי או איך אני נראית. אפילו התחלתי לקבל את הגוף החדש שלי וכתבתי פוסט מרגש באינסטוש על כמה כיף לי בעולם על אף שאני במשקל הכי גבוה שהייתי בו בחיי.

מה גם, חברות שילדו איתי את ילדן הראשון כבר עבדו במרץ על המשקל שלהן וסיפרו לי שלאחר הלידה ישר ירדו להן עשרה קילו או אפילו 15 ומשם הדרך חזרה לג’ינס מ”לפני” הייתה סלולה באבני זהב. אני לעומת זאת ירדתי 4 קילו בלידה. שלושה קילו תינוקת ועוד קצת נוזלים.

חופשת הלידה התקדמה בצעדי ענק והמשקל לא זז. כל בוקר הליכה עם העגלה. איטית, מבוקרת, אבל לא עוזרת. שעות של צעידה בכל מיני קצבים וכלום. חשבתי שהחזרה לשגרת עבודה תעזור לי. אולי עמידה בכיתה כל היום והליכה בין כיתות ותלמידים תעזור לי להפעיל את הגוף כך שאוכל גם לשנות את מה שאני אוכלת ולרדת במשקל? אך השגרה הגיעה בצורת שבועיים בעבודה נטו וקורונה בצד.

אמנם עבדתי כל יום ויום ב”חופשת הקורונה” אך ברובה התעסקתי באכילה. כבר ויתרתי על המשקל והתרכזתי בכל דבר אחר שאפשר היה לטפל בו. התינוקת כמובן הייתה מקום ראשון אבל פתאום שולמו כל הדוחות, התחלתי לפקח על הכספים בבנק, עשיתי סדר בארונות, ניקיתי, אפיתי, עשיתי הכל כדי להימנע מספורט ואכילה בריאה. התוצאה הייתה 100.

כלומר 100 קילו. הלוואי וזה היה ציון במבחן כלשהו כי אז הייתי מחויכת מאוזן לאוזן. אבל זה היה המספר על המשקל שלי. שוב ושוב ושוב.

כך סיימתי את התקופה הזו. שמנמנה, עצובה ומדופרסת על תקופה של קורונה שעדיין לא הצלחתי לעכל בכלל, שלא לדבר על לעכל את העבודה שאני אמא של מישהי בעולם הזה. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

שמונה חודשים לאחר הלידה, עדיין עם המאה שלי, החלו לי כאבי ברכיים. הרופא רשם פיזיותרפיה וירידה במשקל וציין בכל לשון שאין לו בעיה בכלל עם המשקל שלי, זה פשוט קשה לברכיים שלי לסחוב אותי כמו פעם.

איך מתחילים?

פחדתי. כל כך פחדתי להזיז שוב את הגוף אחרי הלידה. הכל כבר חזר לקדמותו, אבל הפחד נשאר. ההחלמה מהלידה גרמה לי להבין שאני צריכה לעשות דברים לאט יותר, כבד יותר, שמן יותר. זה יותר חכם לגוף שלי ממהירות ותנופה. התעמלות איטית זה לסבתות בבריכה אתם אומרים, אבל לא רק. חיפשתי את סוג האימונים שיכולים להתאים לאיטיות שאני צריכה.

אני בכלל עוד לא חושבת על אוכל, אני מניחה לו כרגע בצד. קודם כל אני מרגישה שעליי לחזק את הגוף ולהחזיר אותו לפעולה, וכך יהיה לי יותר קל לשלב את האוכל באופן חלק יותר לתהליך הירידה.

מצאתי קישור לערוץ יוטיוב עם סרטוני יוגה בחינם והתחלתי לעשות יוגה למתחילים במשך עשר דקות ביום. החלטתי שלא משנה מה, עשר דקות ביום אני עושה. כמובן שעד שמצאתי סרטון שהתחברתי אליו לקחו כמה ימים שבהם לא התאמנתי. בשנייה שמצאתי וידאו מושלם הגיעו התירוצים. יום אחד היה ממש לא בא לי, ויום אחר זה המחזור, וביום רביעי הולכים לאיזה אירוע ובאחר לא הספקתי, שלל התירוצים שסיפרתי לעצמי השתכלל מרגע לרגע והפך אותי לדמגוגית אלופה כמעט כמו ראש הממשלה.

לבסוף התחלתי את האתגר שלי. בימים שבהם לא הצלחתי לעשות עשר דקות, פיציתי על כך ביום למחרת בעשרים דקות אימון וממש השתדלתי לקחת את עצמי בידיים.

 

 

עם הזמן צפיתי בעוד סרטונים ועליתי ברמת הקושי אותה אני מבצעת. היום בתחילת חודש יוני אני נמצאת אחרי 26 ימים שבהם הייתי אמורה להתאמן כל יום. מתוכם התאמנתי 13 ימים. זה בדיוק חצי, אבל זה משהו ענק עבורי. זה שהצלחתי להקים את עצמי לעשייה מעודד אותי רק מלחשוב על כך.

והמשקל זז! הוא ירד לדו ספרתי. אמנם אני על 99, אבל זו כברת דרך. זה תהליך שקורה ואני מאושרת. מקווה שהאושר לא יגרום לי לאכול יותר.

 

יולזי
נכתב על ידי
יולזי, אשת איש וחתול, אמא, מורה, כותבת, מרגישה.
תגובה 1

1 תגובה

  1. מוריל

    05/06/2020 12:48

    ההחלטות שלנו עושות את מי שאנחנו. סופר חשוב ומעצים! מאמצת את הסרטונים, כל כך חשוב להשקיע בעצמך, אפילו 10 דק’ ביום 😉

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .