הספר של עידן

14. גדי לשבת: “אפשר אחרת”

הספר של עידן

בשבת שעברה כתבתי על פלאשבק שאכלתי על מורה אחד שהיה לי בתיכון (שמסתבר שעדיין מלמד ועדיין צועק על התלמידים שהם אפסים!) ועל הנזק הנפשי שנגרם לתלמידים משיטת הציונים הרקובה. המון מורים שלחו לי הודעות שאני חייב להבין שהם חסרי אונים, שידיהם כבולות למערכת נוקשה ונקמנית, שחס וחלילה אם מורה מגדיל ראש – המערכת נכנסת בו בכל עצמתה ו”מיישרת אותו”

אז היום אני אספר לכם על מורה מזן אחר, מורה שהראתה לי (ולשאר המורים) שאפשר אחרת.

רוב המורים שהיו לי חילקו את זמנם בין דקלום חומר הלימוד לבין פתרון בעיות המשמעת בכיתה. למרבה האירוניה רוב בעיות המשמעת בכיתה נבעו מזה שהמורים דקלמו את החומר… והנה הגיעה מורה שמדברת אלינו אחרת, שמתייחסת אלינו כאל אנשים לכל דבר ולא כאל ילדים מעצבנים שצריך לרדוף אחריהם עם שוט.

המורה הזאת הייתה מורה לספרות והיא הגיעה עמוק לתוך הלב שלי, של כולנו. היא עשתה חשק לקרוא, היא עשתה חשק לחשוב ולהיות יצירתי, ינעל העולם היא אשכרה עשתה חשק להגיע לבית הספר!

היא שברה את כל שבלונת ה”איך צריך להיראות שיעור” והיא ריתקה אותנו, מהדרך שלה להסתכל על החיים ועד השיטות שלה להתמודד עם התלמידים: למשל כשהייתי עושה בעיות בכיתה היא הייתה מתייעצת איתי לגבי איך להעניש אותי… הגענו להסכמה שכל פעם שאני מפריע בשיעור עם בדיחה אני יורד ל-20 שכיבות שמיכה. זו הייתה הרוח, זה היה הווייב; אין מורה מול תלמידים, יש מורה ותלמידים חושבים ביחד.

הרבה לפני הציונים היה לה חשוב שנהיה בני אדם ובאמת היה אכפת לה (אכפתיות זה אחד הדברים הכי קשים לזיוף).
היא הייתה המורה היחידה שראתה אותי והיחידה שקיבלה באהבה את זה שאני הליצן של הכיתה, היא הייתה צוחקת מהבדיחות שלי יחד עם כל הכיתה, המשפט “אולי תספר לכולם שכולנו נצחק” לא היה אצלה קלישאה, היא באמת רצתה לשמוע מה מצחיק… היא פשוט ראתה שיש לי נפש קומית ובמקום לנסות לסרס אותי כמו שאר המורים היא רק ע-ו-ד-ד-ה אותי!

כשהייתי מסתבך עם משטרה או עם ילדים מבתי ספר אחרים לא פחדתי ממה שיעשו לי או מאיך ההורים שלי יגיבו, רק פחדתי שהיא תתבאס עלי ותתאכזב. עד כדי כך היא נכנסה לי ללב. שנים אחרי שסיימתי תיכון באתי אליה עם בלאגנים בראש ולמרות שהיא ממש לא הייתה חייבת לי כלום, היא לא עזבה אותי עד שהיא עשתה לי סדר בנפש. אני לא אשכח לה את זה כל החיים.

אז לכל המורים שפנו אלי השבוע אני אומר: אני יודע שקשה לכם. אני יודע שאתם נקרעים בין הרצון שלכם לעבוד עם התלמידים לפי השקפת העולם שלכם לבין המערכת הרקובה שלוחצת לכם על הגרון. שתזדיין המערכת, תיזכרו למה הגעתם למקצוע הזה!
אני יודע שהתלוש משכורת שלכם מוציא את הרוח מהמפרשים, אבל בחרתם בגלגול הזה להיות מחנכי דור, איזה דוגמה אתם נותנים לתלמידים שלכם כשאתם הולכים בתלם?! מהות החיים היא שבירת התלם וטיפוח האינדיבידואל לפי הצבעים של הנוצות שלו, אם שכחתם את זה – לכו לראות בלופ את “ללכת שבי אחריו” של רובין וויליאמס.

ולמורה שלי לספרות מכיתה ט’… את יודעת שהפוסט הזה עליך, בדיוק כמו שאני יודע שאם אני אכתוב כאן את השם שלך את תורידי לי את הראש.

תודה שהיית את, תודה שהצלת אותי.

 

לפוסט המקורי בפייסבוק: https://www.facebook.com/GadiWilcherski/posts/1966721366677198

לפרק הבא

הספר של עידן – פרקים נוספים

עידן מור
נכתב על ידי
עידן מור (גדי וילצ'רסקי) קומיקאי, אקטיביסט, לוחם חופש
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .