העצמה

דוקטור עצב ומאסטר היי – הצלתם את חיי (4)

קרדיט: אלבום פרטי

פרק ד’

אוגוסט 2015

“עבור: ועדת בירורים קופת חולים כללית

הנידון: קבלת אישור על תרופה פסיכיאטרית יקרה שאינה בסל

היי.

שמי אלינור, בקרוב בת 33. כרגע גרה בתל אביב.

אני עצובה מאז שאני זוכרת את עצמי. בלי סיבה מיוחדת, פשוט עצובה מאד.

סירבתי לכדורים זמן רב. חקרתי את עצמי, כעסתי על עצמי, ניסיתי להבין את עצמי, סירבתי להבין את עצמי, ובעיקר התמכרתי, לעצבות.

הרגשתי שהיא חלק מהאישיות שלי, מה שמרכיב אותי ואת המהות שלי. מי אני בלעדיה? מי אני בהעדר ההרס העצמי? התגובה הטבעית לכל סיטואציה הייתה ביקורת עצמית, אשמה, כעס, עלבון.

או אז, בגיל 29, נפרד ממני בן זוגי באותן שנתיים, בגלל מי שהייתי. נהגתי לומר אז, שכשמישהו שאת אוהבת יותר מעצמך ממצה את נוכחותך ומפסיק לאהוב אותך, זה כמו לעמוד מהצד ולצפות בעצמך מתה.

התחלתי לקחת כדורים. ציפרלקס. הייתי מטופלת זו השנה השנייה אצל פסיכולוגית שלא הרגשתי שהצליחה לחדש לי משהו שלא איתרתי בעצמי. לא היה לי נעים לומר לה את זה, אז נשארתי. אחרי יותר מחצי שנה, הבנתי שהציפרלקס לא עוזרים לי. ניסיתי רסיטל, ואייפקס, וולבוטרין, פרוזאק, סרנדה, נשענתי על זנקס, אבל כלום. 

פיללתי לגאולה בצורת מוות מדי יום וכל משימה, ולו הפשוטה והעלובה ביותר, נראתה לי בלתי אפשרית. כל מכשול קטן היה סוף העולם, כל רגע בו נשמתי היה סבל. חשבתי ולמעשה עודני חושבת, שהחיים הם כמו משחק הכסאות. כשהמוזיקה פוסקת אני תמיד נותרת בלי כסא. אין לי מקום. החיים גדולים עליי והמשקל על כתפיי בלתי ניתן לנשיאה. גם בתקופות הטובות ביותר שלי, זוהי המציאות שלי. מציאות שאין לשנותה. ייתכן והשלמתי עם זה. אושר נמדד ברגעים. לא רבים ותלויים ביותר מדי משתנים.

לפני כשנה פגשתי את הפסיכיאטר הנוכחי אצלו אני מטופלת. הוא היה הראשון להאיר את עיניי, לחדש לי. אחרי פסיכולוגיה קלינית, טיפולי CBT ועוד, הוא היה הראשון לספר לי עצמי משהו שלא ידעתי. ככל הנראה סבלתי מ-ADD שמעולם לא אובחן, עוד מילדות, וכמו כדור שלג שהתגלגל 20 שנה הפך לדיכאון שמקשה על התפקוד היומיומי. ADD זו הפרעה שקטה, הפרעה חולמנית שצוללת לתוך עולמות פנימיים ומציירת במחברת בכיתה במקום להקשיב. קשה יותר לתפוס אותה. בכל אופן, אחרי מספר מפגשים, הוחלט שאתחיל ליטול אביליפיי. מהות התרופה, השפעותיה ותפקידה המקורי הוסברו לי לפרטי פרטים. הובהר לי שאני לא הקהל הייעודי שלה, אך הבנתי שהתרופה עצמה גם עברה מספר גלגולים והצליחה לסייע ביותר מאבחון רפואי אחד, במינונים משתנים.

התחלתי ליטול את התרופה באופן קבוע ועל אף שזה נשמע בנאלי – חיי השתנו. המשפחה והחברים לא הכירו אותי. אם להיות מדויקת, הם הופתעו לטובה ושמחו להכיר אלינור חדשה, חייכנית, פחות פחדנית וחרדתית שמתאהבת מחדש בחיים. גם אני שמחתי להכיר אותה. לא הפריע לי פתאום “לאבד” את אלינור העצובה אליה התמכרתי. אביליפיי, במינון הנכון של 5 מ”ג, חולל פלאים בחיי. מצאתי עבודה טובה ומאתגרת וזוגיות, ואני מצליחה לתפקד כאחת האדם. נכון, יש קשיים ומכשולים ונפילות, אבל כמו אצל כולם. אני עצובה, אני שמחה, אני מרגישה ואני בעיקר מתמודדת. אני מנהלת בהצלחה סטודיו של חמישה עובדים ומצליחה לגשת למשימות שלי ללא חרדה.

במהלך התקופה האחרונה קרה פעמיים או שלוש שנבצר ממני ליטול את התרופה לכשבועיים בכל פעם. ההשלכות היו דרמטיות. לא רציתי לצאת את מיטתי ומחשבה אחת בלבד קיננה בראשי בוקר עד ערב: “המתת חסד”. כשחזרתי לתרופה, הרגשתי כאילו קרה קסם. חזרתי לחיות במקום רק לשרוד. חזרתי לחייך במקום להתאמץ לנשום ולנשוף.

אני אדם שלא אוהב לחיות. עבורי החיים הם מתנה שהיה ראוי לו הייתה מגיעה עם פתק החלפה. עם אביליפיי זה לא המצב. עם אביליפיי אני מצליחה לתפוס כסא כשנודמת המוזיקה. אני מצליחה לנצח הכל. כמעט הכל.

על כן, אני מבקשת מעומק ליבי העייף, לאשר את בקשתי לתרופה הזו. איני יכולה לעמוד בתשלום שלה ואינני רוצה להאלץ לעבור לקופת חולים אחרת. 

אני מבקשת מאד, אפשרו לי לחייך, לצחוק, לעבוד ולאהוב. אפשרו לי חיים כשל כולם“.

תשובתם:

במעמד זה אני רוצה לומר דבר אחד לחברי הוועדה:

הצלתם את חיי. זה בדיוק מה שהייתי צריכה, תודה.

חלק א

חלק ב

חלק ג

עוד לא בטוחה לאן הולכים מכאן, אבל נגלה ביחד אני מניחה. נתקרא בפרק הבא.

מחכה גם למילים שלכם, אז הרגישו חופשי (אבל בעדינות, כרגיל).

תודה.

אלינוריגבי
נכתב על ידי
פעם הביו שלי באתרי היכרויות היה "שלום, שמי איניגו מונטויה, רצחת את אבי, היכון למות" או "כשמרשמלו במיקרו פוגש מנטוס בקולה" - ובכל זאת הצלחתי איכשהו למצוא זוגיות ואפילו להפוך לאמא (במפתיע). גרה בוושינגטון דיסי, רוקדת רגשות, מציירת במילים ועונדת את הלב על הדש.
16 תגובות

16 תגובות

  1. Avatar

    ג'וד

    01/08/2020 15:38

    לא הבנתי למה התשובה של הקופה הצילה את חייך.

    • אלינוריגבי

      01/08/2020 16:24

      היי ג’וד 🙂 הדחייה שלהם הצילה את חיי כי זה הוביל אותי לעבור תהליך מאוד משמעותי עבור עצמי שאולי לא הייתי עוברת או היה נדחה הרבה זמן אם הייתי ממשיכה להתלות בתרופה שבשלב הזה התחילה גם לעזור פחות ופחות. עדיין הייתי תלויה בה, אבל כבר לא היה לה את האפקט הראשוני. כשהבקשה נדחתה, לא היתה ברירה אלא לתלות את התקוות רק בעצמי. והגישה הזו הצילה את חיי. כמובן, מדברת אך ורק בשם החוויה האישית שלי, אין לי שום דבר נגד תרופות פסיכיאטריות. ניסיתי הרבה מהן וכאמור האביליפיי היה מושלם בשבילי לפרק הזמן ההוא.
      תודה שקראת והגבת 3>

      • Avatar

        ג'וד

        01/08/2020 18:37

        תודה על התשובה. תמיד קוראת ועוקבת אחרייך, את כמו טיול בשבילים שלא בחרתי.
        אוהבת

        • אלינוריגבי

          02/08/2020 01:23

          “את כמו טיול בשבילים שלא בחרתי”. וואו. רוצה לקעקע, או לפחות למסגר ולתלות על הקיר 🙂 מדהימה, תודה רבה על זה. זה כל כך יפה.

  2. Avatar

    נטלי בן ישי

    01/08/2020 15:51

    כתוב כל כך יפה.
    מרגש ומרתק מאד.

    • אלינוריגבי

      01/08/2020 16:24

      3>

      • Avatar

        אמי

        01/08/2020 17:26

        יא אהובה, כרגיל, נגעת. שאפו

        • אלינוריגבי

          02/08/2020 01:24

          אמי, נשמה💜איזה כיף שאתה פה. תודה רבה🙏🏻

  3. Avatar

    אלטר

    01/08/2020 19:42

    תענוג לקרוא, כיף שאת משתפת.
    תמיד מנחם לדעת שאתה לא עצוב לבד בעולם, ושאת תחושותיך חווים גם בני אנוש נוספים.
    מזדהה איתך, אך נמצא הרחק ממך, בתחילת התהליך…
    נתת לי עוד כח ומשב אופטימיות
    אל תפסיקי לשתף

    • אלינוריגבי

      02/08/2020 01:47

      אולי אתה לא רחוק כמו שאתה חושב. התהליך הזה, זה כמעט כאילו אין לו באמת התחלה או אמצע או סוף. גם כשאתה בשיא, יכולות להגיע נפילות מהגהנום 🙂 אבל מה שמשתנה זה הגישה והנחישות והבחירה לא להתייאש לעולם. גם אם זה אומר להמשיך לקום ולנסות כל מה שיש לעולם להציע, כל הזמן, פשוט כי החלטת שאתה מתכוון לחיות בטוב, לפתוח חלון בלב ולתת לאור ואוויר להכנס ויהי מה. טוב נאמתי פה, אני אפסיק עכשיו 🙂 איזה כיף שאתה פה💜

  4. Avatar

    Your biggest fan

    02/08/2020 00:44

    Your writing shines light through the darkness.
    I love how personal and open you are.
    Your experiences are yours alone, but touch so many more. Keep writing, for yourself, and for us all

  5. Avatar

    דני

    02/08/2020 09:52

    את מנסחת בצורה נפלאה תהליכים שקשה לנסח במילים.
    מזכירה שהנפש של כל אחד זה יצור מורכב וקשה להבנה ע”י זרים.
    מקווה שתמשיכי במאבק היומיומי בהצלחה. יש לך המון חיזוקים בחייך.
    תמשיכי לכתוב.

    • אלינוריגבי

      02/08/2020 20:50

      היי דני! לא יודעת אפילו אילו מילים לבחור כדי שידגישו מספיק את ההערכה והחיזוק וההתרגשות שתגובות כמו שלך מעניקות לי, אז פשוט אגיד תודה ואיזה כיף שאתה קורא!💜🙏🏻

  6. Avatar

    סיון

    02/08/2020 12:35

    וואו מדהים מחכה מאוד לפרק הבא!
    נשמע כל כך רלוונטי וראוי להפצה רחבה בעידן שאנחנו חיים בו.
    יכול לתת תמיכה להרבה שחווים דברים דומים

  7. אלינוריגבי

    02/08/2020 20:50

    תודה רבה נשמה שלי💕💕

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .