העצמה

נהר של אור – במסע אל שירה מקודשת

גלגל זמן שקיעה
Image by Stefan Keller from Pixabay

באוקטובר 2016 עברתי ניתוח להסרת בלוטת התריס עקב גידול סרטני עם גרורות ללימפה. הגידול ישב ממש על מיתרי הקול ולמנתח לא הייתה ברירה אלא לנתק חלק מהחיבורים על מיתר הקול הימני כדי להסיר הכל. אחרי הניתוח לא יכולתי לדבר, בטח לא לשיר. מצאתי את עצמי בעולם ללא קול

לשמחתי ולמזלי, ובשילוב טיפול חדשני מיתר הקול שלי הצליח להשתקם לאט לאט. שנה אחרי הניתוח כבר כמעט דיברתי רגיל. שנתיים אחרי אפילו יכולתי לשיר קצת. תמיד אהבתי לשיר. אבל זה היה בפסטיבל הסופי באשראם במדבר שם הכרתי וגיליתי את המושג שירה מקודשת. שירה, שמטרתה התעלות רוחנית. את לא צריכה להיות זמרת גדולה – המעגל מחבר את כל היושבים בו וביחד אתם קול אחד. מהפסטיבל הזה (שהוא לגמרי נושא לפוסט נפרד) התחלתי את המסע שלי אל השירה המקודשת, שם מצאתי את שחיפשה נפשי. מצאתי את נתנאל גולדברג.

הגעתי במקרה, מפרסום אקראי בפייסבוק. מופע קטן בפני קהל מצומצם. כולם מסביב מכירים את המילים ואני מנסה למצוא את המקום שלי, את הקול שלי בתוך כל המעגל המופלא הזה.

אני מנסה עכשיו לתאר את הקסם ולא לגמרי מוצאת את המילים.

איזו אנרגיה הייתה שם? אנרגיה של תפילה. של הודיה גדולה. אנרגיה של הכרה. ישבתי שם, מקשיבה למילים, לצלילים של נתנאל ועברתי לממד אחר.

אני מתרגלת מדיטציות כבר יותר מ-15 שנה. אז היה לי קל לצלול לעומק, לתת לקולות לקחת אותי אל מעמקי התודעה. ובדיוק לשם הגעתי. המעגלים של נתנאל גולדברג הם הם בשבילי תחנות בדרך, דרך שהתחלתי אותה באוקטובר 2016. דרך שלא לגמרי ידעתי לאן היא מובילה. לקח לי זמן להבין לאן אני הולכת. עוד זמן להתחיל להתקדם. זה היה מסע משותף שלי, של חברותי ללימודים בתוכנית של ליווי הוליסטי בהדרכת המורה האהובה שלי גילה רונאל. משולב בטיפול פסיכולוגי, הרבה מדיטציות ואיך לא – שירה. השירים של נתנאל.

אז אחד השירים הראשונים שכבשו אותי היה נהר של אור.

שיר פשוט, צנוע, עדין. שיר שמבקש דבר אחד – להתבטל בפני הגדולה של העולם. אחד הדברים שקיבלתי אז בפסטיבל הסופי היה התוספת של ענווה. תמיד בסוף מדיטציה אני אומרת תודה. אבל הסופים אומרים את התודה בענווה. וזה היה שיעור אדיר מבחינתי. מילה אחת, וכמה חוכמה. לא מספיק להודות, להיות בהכרת תודה. צריך להיות גם במקום של ענווה לקבל את כל הטוב הזה. אחרת מהר מאוד יכולות לעלות תחושות של “מגיע לי” ואז התודה ריקה מתוכן. אז כן, השיר הזה סגר לי את המעגל הראשון, והפך להיות ה-שיר שלי במהלך התקופה ההיא.

הייתי הראשונה להגיע לכל מעגל נוסף של נתנאל שהתקיים בתל אביב. בכל מעגל העוצמה עלתה עבורי. כבר ידעתי את כל המילים לשירים, המוכרים ואלה פחות. כבר הכרתי את המהלך של הערב. יכולתי לצלול עמוק יותר, ללא פחד.

אני זוכרת איך במעגל השני זלגו לי דמעות בשיר HOLY. איך נפלה עלי שאני מקודשת בדיוק כמו שאני. שבאתי לעולם הזה להיות בו מי שאני, כמו שאני. לבטא את עצמי באון. זה אולי נשמע בנאלי, אבל עבורי זה היה חזק מאוד. I am holy שרתי, והתכוונתי בכל ליבי. עוד חוליה התווספה בשרשרת.

באוגוסט האחרון הייתי במעגל שהיה כמו המפץ הגדול בשבילי. הכל התפרק והתגבש מחדש.

זה היה הערב בו החלטתי לקעקע את התובנות האלו שעלו בי במעגל הזה, זה היה עצמתי עבורי עד כדי כך. רגע מדהים היה לי אצל רונה, המקעקעת המהממת שלי, שהציעה שנשים מוזיקה ברקע בזמן הקעקוע, והשיר הראשון שעלה היה Thank you spirit… מהרגע הזה היה לא רק נהר של אור אלא נהר של דמעות. הוצפתי מהקריאה המדויקת של הגורל.

באוקטובר 2019, בעצם רק שלוש שנים מתחילת המסע שלי, נסעתי למרוקו. באחת הנסיעות הארוכות, למרגלות הרי האטלס, שמעתי שיר של נתנאל גולדברג שאני אפילו לא זוכרת. לא הכרתי אותו, הספוטיפיי שלי השמיע לי אותו אקראית. והשיר הזה, העלה אותי לדרגה האחרונה. בכיתי, ראיתי את העבר ההווה והעתיד שלי ביחד. השלמתי עם העבר, חיבקתי אותו. שחררתי אותו. הייתי כולי נוכחת בהווה, בהודיה לעתיד.

אז את השיר הזה אני לא זוכרת.

אני חושבת שזה היה כל כך עצמתי עבורי, שפשוט הדחקתי אותו. לפעמים, זה מה שצריך. למצוא את המפלט להשאיר דברים במקומם. שלא ירדפו אותך יותר. אבל מה שאני כן זוכרת, זה את Simplicity. אחרי הרבה מעגלים עם אותם שירים, באותו מעגל באוגוסט נתנאל שר לראשונה את סימפליסטי. זה שיר ההתאהבות שלי. ככה אני מדמיינת אהבה. נקי, פשוט, חזק.

אז זה פוסט אישי, קצת על מה שמעגלי שירה נתנו לי בכלל, ואלו של נתנאל גולדברג בכלל. על העוצמה שבקול שלי, על היכולת לעשות מדיטציה כל כך עצמתית בקול ולא רק בשתיקה כמו שהייתי מורגלת (ועדיין מתרגלת כמובן). על היכולת לצלול על מעמקי הלב ולצרוח את נשמתך לשמיים. על החיבור הזה בין נשמות שאת לא מכירה (ולפעמים גם מעצבנים ממש כי מדברים ומפריעים לפלא היצירה שעל הבמה, ואז אני צריכה לגייס את כל כוחות החמלה והענווה שלי להתעלם מהם), ולהפוך להיות שלם גדול יותר מסכום חלקיו.

אז כן, אני מעריצה גדולה של נתנאל גולדברג וגם של הכנר המופלא שלו נמרוד נול. הצלילים שלהם מלווים אותי ומרפאים אותי, וכל שנותר לי הוא רק לאמר – תודה. תודה וענווה.

ולסיום, קצת אהבה:

 

 

 

 

שרה גרשון
נכתב על ידי
אישה, אמא, נפש חופשייה. מלווה ותומכת בנשים סביב כל מעגלי החיים.
תגובה 1

1 תגובה

  1. Avatar

    גילה רונאל

    27/04/2020 15:31

    תודה על המילים הנפלאות, אישה חובקת כל.

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .