העצמה

מהו מקום הסבל בחיינו?

אוייר על ידי נעם גדז'אן

“אין לאדם אויב גדול יותר ממחשבותיו”

כמה פעמים יצא לכם להישאב אל תוך אין ספור מחשבות על עצמכם? על עברכם ועל עתידכם? כמה פעמים יצא לכם להרגיש שאתם מאבדים שליטה רק מהסיבה שבאותו היום לא הצלחתם להשיג את הדבר שציפיתם ממכם להשיג.

אני מודה שהמון פעמים יוצא לי לוותר למחשבות שבראשי ולתת להן לגדול ולהתעצם כאילו קיבלו ישות בפני עצמה במציאות העגומה שבראשי. אני מתחילה להישאב יותר ויותר אל תוך מחשבות שאינן בריאות בשבילי. אך אני היחידה שהבאתי את מחשבותיי לחשיבות כה עצומה וההרגשה שאין לי כלום לתת לא לעצמי ולא לאחרים אינה מציאותית אלא בראשי בלבד.

המדיה “החברתית” הורסת את הטבעיות שבי

כמה פעמים בחרנו להיכנס למדיה החברתית בעוד שבאותו הזמן המחשבות האפלות האלו עדיין נשארו איתנו? מכל הבחירות שהיו בידנו… דווקא המדיה? עכשיו אנחנו רק מעריכים את עצמנו פחות, יותר מן המצב שהיינו לפני כן. רובנו בוחרים להיכנס לרשתות החברתיות כאשר אנו חשים מדוכאים ובודדים במקום לתת לעצמנו מענה אמיתי.

לכן בחרתי לכתוב על כל אותם ההרגלים שמעוותים לנו את המציאות שבכל מקרה בכל יום אנחנו ספק נולדים אליה מחדש וספק חיים אותה מבלי להבין מהי בכלל.

עכשיו אני כאן מניחה על השולחן את המחשבות האופטימיות שכבר שכחנו מזמן…

אף אחד אינו מושלם

למעשה האמירה הזו הינה מה שהופכת אותנו לשונים ומיוחדים. ברוב שעות היממה אנחנו מרבים להעריך את עצמנו פחות, מייחסים את עצמנו לאחרים ומתאבלים על תכונות שאינן מוצאות חן בעינינו או שאינן בידינו.

הערכה העצמית שלנו נקבעת על פי התפיסה של אחרים עלינו ולא איך שאנחנו תופסים את עצמנו. לכן הפער בין מי שאנחנו באמת לבין מי שאנחנו מציגים מול החברה הינו עצום. אנחנו מנסים להציג דמות שמנסה להסתיר ולהשלים את החוסרים שבנו. אך חסרה בנו ההבנה האמיתית לגבי המשמעות של להעריך, להעריך קודם כל את עצמנו. ברגע שאנחנו מעמידים את החברה לפני מי שאנחנו, אנחנו הורסים את העצמי וזאת בעזרת בניית קונפליקטים. אנחנו מוליכים את נפשנו אל תוך מחלוקת טרגית. הקונפליקטים האלו מושרשים בכללים ובערכים השגויים של החברה והשקפותיה.

קונפליקט הינו הסתבכות של הנפש, חלק מדרמת חיינו. אנו מלבישים את נפשנו בקונפליקט זה ומטביעים אותו לאורך שנים ולרוב איננו מצליחים להיפטר ממנו כלל. אתן דוגמא קצרה, נערה אשר תמיד הרגישה חסרת ביטחון עם גופה, איש עסקים עשיר אשר לעולם ירגיש שאינו מושך וגברי, כולנו, כולנו חווים קונפליקטים וכורכים סביבם את נפשנו העדינה. וכל זאת מכיוון שאנו מרגישים פחות ומייחסים את עצמנו לכללי החברה. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להיות בהתקדמות מתמדת, אך לאן? אל האושר “הנצחי”?

כמובן שהמדיה החברתית אינה מביאה תועלת, היא רק מועילה בלמנוע ממנו להתקדם קדימה, ומגבילה אותנו מלחקור אל המעבר. היא גורמת לנו להשוות את האני לאחר. אם כבר להשוות, לפחות נשווה את האני לאני של אתמול.

הרשתות החברתיות מגבירות את הצורך שלנו בעונג ובהנאה, שני הדברים שכל חיינו אנו רודפים אחריהם בכוונה להנציח אותם אך הם רגעיים וחולפים. הרשת החברתית מטביעה בדמנו את החלום הגאוותני והיוקרתי של להצליח בגדול וטורקת דלת על מי שמתעכב. כולנו חולמים על ההצלחה הגדולה, החיים הטובים, כדי להימנע מהפחד שמושרש בנו, הפחד מלהיאבק לא רק בביטחון פיזי (כסף, דירה, עבודה) אלא גם בביטחון פסיכולוגי (למשל עוני הגורם לתחושה של לבדידות וחוסר אונים).

אנחנו עסוקים ברכישת דברים אשר מסיחים את דעתנו מהקונפליקטים של עצמנו בלי הטלת ספק כלל. כל ההתעסקות הזו בעולם החיצוני והשקרי גורמת לנו להדחיק ולהעלים את האמת הפנימית של עצמנו. לא זו בלבד שאנו מתעסקים בזאת בכל דקה שאנו קיימים ובנוסף בונים טענות אשר מצדיקות את ההתעסקות המתמדת הזו. תוך כדי אנו מתעלמים מהסבל הנגרם לנו מההתעסקות בעולם החיצוני וככל שנרחיק לכת לא נוכל למצוא את האמת הפנימית שלנו יותר וההדחקה הזו מביאה עמה סבל רב שמתגבר ונאסף מרגע לרגע.

כל הפעולות שלנו בחיי היום יום מונעות מתוך אינטרסים וכוונות לגבי עתידנו ועברנו מכיוון שאנו חלק מחברה אשר במרוץ תמידי אל האושר והסיפוק. אנחנו חלק בלתי נפרד ממנה, אנחנו החברה שהאנושות יצרה וכתוצאה מכך אנו סובלים מכלליה ומהשיטות המקובלות בה מכיוון שאנו לא יודעים מעבר. תכנתו אותנו כמו תוכנה במחשב, לקבל את דרך החיים של החברה כאילו הייתה מאז ומתמיד. אנו יודעים כי בעולם של היום ומשחר ההיסטוריה, שכל חיינו אנו מוכרחים לעבוד קשה בשביל כסף, חלקנו מתמודדים עם עובדה זו בעזרת תהליך של הגשמת חלומות, “אני עובד קשה אך בשביל החלום שלי”, צורת חשיבה זו מעניקה הקלה רבה, אך אנו עדיין תקועים במרוץ החברה, להוכיח ולהצליח מן המטרה שביום מן הימים נוכל לחיות חיים ללא קשיים פיזיים ופסיכולוגיים.

החברה לימדה אותנו לכוון את האנרגיות שלנו לעבר מטרה מסוימת אשר באופן שקרי תעניק לנו סיפוק ואושר שחסרים בהווה. הכוונה זו נקראת על פי החברה “מוטיבציה”, אותו כוח הגורם לבצע פעולה ולהתמיד בביצועה, אותו כוח המניע אדם לעשייה מתוך אינטרס שבסופה הוא יתוגמל וכל חיינו אנו משקיעים את האנרגיות שלנו בדברים האלו ובכך מבזבזים אותן.

אנו חיים לצד סבל, שנאה, קנאה, אובדן, אושר, שמחה ואהבה. כל אותן תחושות שהפכו לחלק מההיסטוריה האנושית והדרכים המקובלות בטיפול וההכלה בתחושות אלו הינן הדרכים הקבועות והלא מפותחות שנשארו מראשית הימים. לכן אנו חיים עם אין ספור קונפליקטים, אין ספור מחשבות לגבי עתידנו ועברנו ואין ספור סבל וכאב שהשמחה והאושר מכפים על תחושות אלה לרגעים קצרים.

אתה תמיד מספיק

כבולים בחבלים מעופשים של הגברת הזקנה והביקורתית שבמרתף מוחנו אשר גורמת לכל אחד מאיתנו להרגיש תמיד לא מספיק ולא די בכך שאנו חשים בושה על החלקים שמרכיבים אותנו. עם הזמן החברה נרקבת ומאבדת מהטבעיות שבה. המדיה החברתית הפכה לתחליף החדש וה”מרענן” של מותג החיים.

איני מבינה, איך אפשר להמשיך במלאכתך בדבר הפשוט שפעם כל כך אהבת וטיפחת בחריצות כשמהתחלה אתה חש באשמה שכבר נכשלת ושעוד רבים לפניך? שאתה לא יכול להיות “כמוהם”, כמו המצליחים הנחשקים. המדיה מציגה את התהילה כמקום הכי מואר בפלנטה, שם אין דאגות ואין קומפלקסים פנימיים ואנושיים. האישור מהחברה לגבי עצמנו הוא היחיד שחותם לנו אם אנחנו טובים מספיק או לא. אך זאת שטות לחפש אישור מהחברה אם החברה מחפשת אישור גם כן. למעשה יותר הגיוני לצאת לטבע ולבקש את האישור הנחפץ ממנו.

האישור שאנו מחפשים לגבי הקיום שלנו נמצא אצלנו בלבד ואין צורך לחפש עוד.

“האחח, כמה טוב לשמוע, רק חבל שאני כבשה שמתנגשת בקיר פעם אחר פעם ומבקשת ממנו שיואיל בטובו להדפיס לי את האישור הארור ההוא, שיעלה לי את המצב רוח לכמה שניות ספורות.”

למה אנחנו מכאיבים לעצמנו בלי הפסקה ובוחרים לחיות עם כל כך הרבה שיפוטיות, במקום לחיות עם ביטחון שאתה טוב בשביל עצמך וזה מספיק…. אנחנו חיים עם שני אחוזים של הערכה עצמית ומקדישים את מלוא תשעים ושמונה האחוזים להערכה כלפי אחרים על הדברים שהם עשו ואני לא עשיתי.

כולנו עוברים בדיוק את אותם החיים

כולנו צוללים לתוך ים מלא בחרטה, תחרותיות וטינה אשר מובילים לסבל, צער וכאב. כולנו בלי יוצא מן הכלל חשים בכל שנייה את הסבל והצער שהתפתחו ונאספו במשך אלפי שנים והפכו לחלק בלתי נפרד מהאנושות. כולנו חיים מבלי ניסיון להבין איך ולמה ולפתח חסד ראשית לעצמנו ולגרום לו להתפשט בטבעיות לכל עבר, לכל צורות החיים הקיימות. להבין, להבין שכולנו נולדים, כולנו עוברים את ימנו בהזדקנות מתמדת וכולנו בסוף חיינו נשנה את צורתנו לעפר. כולנו סובלים אולם כולנו שמחים, כולנו מתאהבים אך כולנו מאבדים את אהובינו, כולנו מלאי התרגשות ותשוקה ובו זמנית בצער וחרדה.

אנחנו מוכרחים לזכור שהבן אדם שנמצא מולנו אינו מעלינו ולא מתחתינו, הוא שווה לנו והוא גם כן חלק מאיתנו… מכיוון שכולנו חלק ולא די בכך שאנו באופן טוטאלי ההשתקפות של האנושות והחברה, אני “נעם”, אומנם אינדיבידואלית מבחינה פיזית אך חלק בלתי נפרד מן האנושות שהתחילה מלפני מיליוני שנים וחלק מן החברה של היום ושל מחר באופן שמשפיע לא רק על הפרט אלא גם על הסביבה שבה אני חיה. כל אלה הם חלקים של אותו שלם הנקרא אדם.

 “אתה אף פעם לא מאושר ולא כל כך אומלל כמו שנדמה לך”- פרנסואה דה לה רושפוק

אני מסכימה עם פרנסואה ומוסיפה שאין מקום אחר בעולם שתרצה להיות באמת חוץ מעכשיו.

מכיוון שלא משנה איפה נהיה בחיים, החיים הפכפכים, רגע אחד אתה כאן ורגע אחר אתה שם. כמה פעמים שמעתם מאנשים את המשפט “אתה צריך ליהנות ממה שיש באותו הרגע”. אך כמה רחוקה ההבנה של המשפט מהפעולה המתבקשת מהמשפט הזה, אף פעם לא ניסינו לחקור למה באמת המשפט מתכוון. אני חושבת שכל חיינו אנחנו נושאים עמנו את עברנו וזיכרונותינו אשר מכתיבים לנו את מי שאנחנו וגורמים לנו לסבל שבאותו הזמן שאנו חיים אנחנו גם רגל אחת בקבר. ברור שאז כל מה שנרצה לחשוב עליו הוא העתיד הטוב יותר מאשר ה”כאן ועכשיו”. אני בטוחה שאנחנו יכולים לשנות את אופן החשיבה שלנו. עצם ההבנה שהאופן בו אנו חושבים הינו מוטעה ומוגבל בעזרת כללי החברה ושהמחשבות שלנו הופכות לפעולות שמגדירות את מי שאנחנו. עצם ההבנה הזו, הינה ההתחלה של הלמידה על מודעות העצמי וההתחלה של השחרור מן הסבל.

אתה נמצא במקום שבו מחשבותיך נמצאות, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום שאתה רוצה להיות.” רבי נחמן מברסלב

לחשוב ולהבין שאתה מספיק טוב בשביל עצמך וזה מה שחשוב, לא לחפש אחר האישור מאחרים. לשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמך. להבין שהבחירה בידיים שלך, אתה מחליט לאן החיים שלך יובילו בסוף, הפעולות שלך הן אלו שמובילות אותך בדרך ובעיקר להבין שאין ברירה ואנו תלויים באחרים ובסביבה והכל יכול להשתנות בשנייה, השאלה היא איך אנו בוחרים לקבל את זה ולאיזה דרך נבחר להמשיך אחר כך.

לכל אחד יש חלום להצליח, אם זה אומן , מוסיקאי , סופר, שף, איש עסקים אך החלום הוא להיות אחד כזה. אולם, שכחנו מהתהליך, מההנאה של הפשוט לצייר, פשוט לעשות מוסיקה, פשוט לכתוב ופשוט לבשל. אם נחשוב על כמה שהדברים הפשוטים האלו עושים לנו טוב וכמה שאנו רוצים להמשיך לעשות עוד מהם בלי הגבלה ובלי ניסיון להוציא את הדבר הבא…אנחנו בטבעיות נקבל יותר מן הדברים האלה ונגיע יותר רחוק ממה שאי פעם ציפינו לו. הדבר היחיד שאנחנו צריכים לחשוב עליו הוא על האהבה של עשיית הדבר הפשוט ההוא ולא על ההצלחה בדבר הזה וכך נרצה לעשות עוד ועוד ממנו ומה שמתרגלים גודל וצומח. מכיוון שאיך אפשר להישאר חיובי עם רצון לרצות לעשות את הדבר הפשוט ההוא מאהבה אמיתית אם התלות הינה בהצלחה והכישלונות רק גוררים אותך אחורה במקום לכשל אותך. אנו חייבים לזכור למה התחלנו עם הדבר ההוא שאנו אוהבים, וזאת לא בגלל הפרסום והתהילה שהחברה מבטיחה אלא בגלל האהבה לדבר הפשוט ההוא שגרם לנו להרגשה טובה.

רצים בלי הפסקה אל הלא נודע

אם נצא החוצה אל הטבע נבחין שכלום לא השתנה חוץ מצמיחה מתמדת וכך החיים שלנו אמורים להיות, אך אנחנו בוחרים לשמים לב לדברים הלא נכונים בחיינו, שלא מועילים לנו. בוחרים להיאבק על מקומנו ולבטא את עצמנו אך כל זה מוביל לקרע בתוך עצמנו.

כאשר אתה מודע למחשבות שבראשך אתה מתחיל לשלוט בהן

בואו ניתן לתחושות שלנו להתקיים בידיעה שהן חלק בלתי נפרד ממנו וזאת כאשר לא נייחס אותן אל ה”אני” האינדיבידואל, נתבונן בהן כתחושות אשר חלק ממנו אך יותר מהכל חלק מן שאר האנושות. תחושות מונעות ממחשבות. אנו יוצרים בעיות בעזרת מחשבותינו (“מחשבה יוצרת מציאות”) ואנחנו מתעלים את המחשבות שלנו למקומות לא בריאים. כאשר אנו נתקלים מול בעיה אנחנו יכולים לבחור או להתחמק ולעבור מסביב או להתבונן בה ולתת לה להתקיים, להבין מאן היא מגיעה ולא להיתקל בה שוב. כל מה שצריך לעשות הוא להיות עם עצמך באותו הרגע ולתת לעצמך מענה אמיתי, להבין את שורש הבעיה ולהמשיך הלאה.

בואו נבחין בהרגלים שלנו בעזרת התבוננות, כך נפסיק לפעול מתוכם ונתחיל להטיל ספק בהם לטובה בכל יום מחדש. נרשה לעצמנו לנוע, להיבנות ולהשתנות במרחב האינסופי אשר מוגבל בעזרת מילה אחת והיא המציאות. לנוע שכל תנועה מונעת מחמלה, הכרת תודה ונתינה. לנוע במרחב בלי פחד מביקורת ושיפוטיות. להקדיש את תשומת ליבנו אך ורק לדברים שמעניקים לנו צמיחה ופריחה. לסלוח לעצמנו ולאחרים. לסלוח על הדברים שלא הספקנו לעשות ועל המטרות שלא הצלחנו לכבוש. לאהוב את עצמנו ולכבוש את החוסרים שבנו בתהליך של הבנה וקבלה. לבחור לנוח ולהתעמק בתחושה הזו בלי שיפוטיות. להבין שבחיים האלו שאנו חיים הכל מושלם ומוגמר הכל תלוי אך בכל זאת משתנה ובסופו של דבר הכל כשורה בעולמנו.

נעם גדזאן
נכתב על ידי
נעם, כותבת ומאיירת אך יותר מכל ילדה של העולם האינסופי.
3 תגובות

3 תגובות

  1. קורנת

    11/10/2020 11:09

    הטקסט נפלא ונכון מאוד לימים אלו, ובכלל. והאיורים פשוט מושלמים 🙂

    • נעם גדזאן

      11/10/2020 11:21

      וואו, תודה רבה לך שהקדשת את זמנך לקרוא את זה, אני שמחה שהתחברת לזה !

  2. Avatar

    יהונתן גדז'אן

    11/10/2020 21:18

    מאמר מדהים ואנושי.
    כאילו הבת שלי כתבה אותו.

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .