העצמה

ברוכה הבאה בדידות, שלום לך דיכאון

קרדיט:PEXELS, Jeswin Thomas

“אני שרון שקד ואין לי חברים”~ “אנחנו אוהבים אותך שרון, אנחנו מצטערים”, כשהודיתי בפני הכיתה כי אני מרגיש בודד, המורה נתנה לי פרס, בכול חודש היה נבחר תלמיד מצטיין בלי קשר להישגיו הלימודיים, אני זכיתי, על כך שהייתי בודד. למשך כמה ימים הרגשתי עוצמה, אנשים החלו להתרפס בפני, להראות רגישות, אך כמו שזה בא כך זה גם הלך. בדידות, במהלך חיי כך הבנתי, היא מחלה שלא באמת עוברת והיא לפעמים יכולה להיות קשה, מאוד קשה

כשאתה בודד, חברים זה כמו ביצה ותרנגולת

כשאתה בודד, העניין עם חברים זה קצת כמו ביצה ותרנגולת, אתה לא יודע אם הם לא רצו אותך בגלל שאתה בודד או שאתה בודד בגלל שאין לך חברים, מצד שני כולנו נולדנו בודדים, ללא חברים, אז אולי בכל זאת זה תמיד היה שם? השבוע מקרה אחד שהופיע בפייסבוק, התיישב לי בראש ולא היה מוכן לזוז. אופיר ענבר התאבד כאשר כתב שהרגיש בדידות קשה מנשוא, הוא היה מורה.

דיכאון. גם על הדיכאון קשה לי לדבר, להבין מאיפה הוא מגיע. לפעמים גם כשהייתי עם חברים הרגשתי אותו ולפעמים כשהייתי בודד, הרגשתי שמחה לא רגילה. בגלל זה כל כך קשה לי עם המקרה של אופיר, כי אני קורא את הפוסט שלו ואני יודע שאפשר היה למנוע את זה.

כי הוא מורה, כמוני. בשבילי ההוראה היא השראה, היא ממלאת אותי באושר, היא גם הופכת אותי לחסין יותר, אולי בגלל זה אופיר חש חוסר תקווה לגבי עצמו, כי החל לפתח אדישות כלפי אחרים. שמעתי שאנשים אומרים שישנה אדישות נוראית בעולם שלנו כיום ושאנחנו כבר לא מגלים סולידריות אחד כלפי השני אבל אני עדיין מאמין שיותר משאנחנו אדישים, אנחנו פוחדים.

הבדידות שחשתי, העובדה שהייתי חסר חברים, הרחיקה אנשים ממני, חשבו כמה פעמים בתור ילדים ואפילו היום כמבוגרים, היה לכם קל להתרחק מהמוזרים, מהשותקים, מאלו שאתם לא מבינים. אנחנו גם פוחדים להבין, אולי אנחנו כמו האדם המוזר והבודד הזה, ולכן אנחנו מתרחקים ממנו.

תמיד אמרו לכם להתרחק מהמוזרים!!

כמה הייתי מוזר בנעוריי, כתבתי ללא הפסקה, על עולמות רחוקים ודמיוניים וזה גרם לאחרים לא להבין אותי. מידי פעם הייתי מספר לאחרים שאני כותב אבל הם פשוט הסתכלו ולא הבינו למה אני מתכוון. במשך השנים היה לי חברים אבל הם עזבו כאשר הבינו שהחברות איתי מסמנת אותם, הופכת אותם למוזרים גם כן.

אני חושב שהכתיבה הייתה לי גם כלי מטפל, כלי שנותן לי יכולת לפלוט את כול רגשותיי על הדף, להבין יותר טוב את המצב, מה אני מרגיש, למה אחרים מתרחקים ממני. בכלל כחברה אנחנו פוחדים ממה שנורמלי, אני זוכר כשהלכתי לטיפול פסיכולוגי כמה פעמים, איך הרגשתי רע עם זה שאני מודה מול מישהו אחר, שאני מוזר, שאני צריך עזרה. במצבים מסוימים, כשנערים אחרים בכיתה שלי, היו בודדים, הראו שהם מוזרים, העדפתי להתרחק מהם. הם לא כמוני.

קרדיט:PEXELS,Jennifer Enujiugha

תאמרו תודה על מי שהם

בגלל זה המתנות הכי גדולות שלי בעולם הן אשתי והכלבה שלנו. היום יש לי כמה חברים אמיתיים שאני מרגיש שאני באמת קרוב אליהם. אשתי אוהבת אותי בגלל מי שאני, בגלל שאני מוזר, בגלל שאני בודד, בגלל כל מי שאני ועל זה אני מודה לה בכל רגע שאני איתה. הכלבה שלנו, לילו, אוהבת אותי ללא תנאי, היא אפילו הייתה של אשתי לפני שהייתה שלי ומהרגע הראשון שלילו פגשה אותי היא לא הפסיקה ללקק אותי באהבה.

החברים והחברות שלי נמצאים בשבילי כשאני צריך להתייעץ. גם המשפחה שלי, שתומכת בלי הפסקה, אוהבת ונותנת כתף. זה חשוב שיהיה לך אנשים סביבך, זה גורם לך להבין שלמרות שהבדידות והדיכאון עדיין קיימים, עדיין יש לך דברים חשובים בחיים.

אולי זה המסר הגדול ביותר שאני יכול לתת לכם, להבין שבדידות ודיכאון לא באמת נעלמים, הם חלק מהאישיות של הבנאדם וכשאתם מקבלים בנאדם, אתם מקבלים אותו בזכות מי שהוא. תפתחו את האוזניים והעיניים, אל תשפטו אחרים, אל תנסו לרפא אותם, לפעמים זה בלתי ניתן לריפוי, רק תקשיבו, תתמכו ותקבלו אותם.

קרדיט: אילן פילר

במיוחד עכשיו בתקופה כזאת, של שיסוע, של שנאה שקיימת על כלום ושום דבר בין חלקים של העם, דווקא עכשיו חשוב שתסתכלו על כול אדם כאדם ותקבלו ותאהבו אותו.

 

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .