גברים

גם אני הייתי פעם ילד אמיתי

פיטר פן
PIXABAY

בדיוק כמו פיטר פן, גם אני הייתי פעם ילד אמיתי. אני ופיטר היינו חברים טובים מאז ומעולם. לא מאמינים? זה הסיפור האמיתי על הילד שלא רצה לגדול ולמד איך להתמודד עם האגדות שלא סופרו מעולם. 

אני ופיטר חברים טובים כבר שנים רבות.
הוא נמצא בארץ “לעולם לא… לעולם לא אגדל” ואילו אני נמצא בעולם המבוגרים.
גם אני הייתי פעם ילד אמיתי. הוא לא רצה שאתבגר ולצערי זה קרה.

הוא נשאר ילד ואני איבדתי את הילדות שלי עמוק בתוך הסיפורים והאגדות הישנות.
נמאס לי לקחת אחריות, רוצה לשכוח מהבגרות.

הייתי רוצה להגיד לכם שחזרתי להיות ילד אמיתי או לפחות לזה אני מתכונן.
אז כן, כנראה שגם אני הייתי פעם פיטר פן.

אני ופיטר היינו חברי ילדות. לא רוצה לומר שגדלנו ביחד כי בעולם שלכם זה תמיד לגדול ולהתבגר. הייתי אז צעיר.
אני ופיטר וכל הילדים האבודים היינו תמיד משחקים ועושים הכל ביחד. נשארים ערים כל הלילה.

אני זוכר כשהיינו צועקים ומשחקים ב”קרב כריות” ותמיד צחקנו שאין אמא ואבא שיגידו לנו לכבות אורות וללכת לישון.
הכל היה כל כך כיף, הבטחתי שאשאר ילד לנצח, הבטחתי שאני ופיטר נהיה לעולם החברים הכי טובים.
באותו לילה הלכתי לישון. עצמתי עיניים, ולפתע אני רואה משהו מוזר, מטושטש ולא ברור. צעקות מכל עבר, מילים שמעולם לא שמעתי.
התעוררתי בעולם אחר, עולם חדש. שמעתי את פיטר פעם מזכיר משהו.. “עולם המבוגרים”.

כנראה על זה הוא נהג לדבר. מבלי להבין אפילו איך ומדוע, פיטר וכל הילדים היו הרחק ממני במקום אחר שאליו לא יכולתי לחזור.
ואני? שומע רק רעשים וצעקות, שום דבר אינו ברור. הבנתי שהגעתי למציאות חדשה, עולם שכבר לא נראה גן עדן כפי שגדלתי בו.
לכל פעולה המציאו חוק, בכל רחוב הציבו תמרור.. ובשבילי, שום דבר כבר לא ברור.

אני לא אוהב לשמוע אותם רבים כל הזמן, רוצה לחזור אל אי הילדים ולהיות שוב קטן.
למדתי כמה מילים חדשות `בעולם המבוגרים` אם ככה פיטר אמר. “צרות”, “צעקות”, “מריבות”, “אלימות”..
ואז שמעתי מילה שהייתה נשמעת לי מוכרת, מוכרת לי מפעם. “אהבה”.

ניסיתי לחשוב ולהיזכר מה פיטר היה אומר על כל המילים האלה ובמיוחד על המילה אהבה.
“אהבה? זה לא כשאתה מסתכל לה בעיניים ואז מתנשקים?” ככה חשבתי לעצמי.

כל יום הייתי יושב עם פיטר והחבר`ה מול הטלויזיה עם סרט של “וולט דיסני” טוב.
שילגייה, סינדרלה, רובין הוד ואין ספור אגדות ילדים. סוף הסרט היה תמיד מסתיים בכך שכולם היו מאושרים, שמחים בחלקם,
הנסיך מנשק את הנסיכה וזיקוקים באוויר ומוזיקה רומנטית ברקע. “זאת אהבה?” כך תהיתי לעצמי.

גם אני הייתי פעם ילד אמיתי

גם אני הייתי פעם ילד אמיתי – פיטר הקטן – קרדיט: langll

הלכתי לישון עם כמה מחשבות ושאלות שרציתי לקבל עליהן מענה.
“פסססט תפוח אדום ועסיסי יגלה לך כמה סודות שאולי היית רוצה לדעת. טעם ממנו ותדע הכל”.
נחש הפיל לי את התפוח היישר מן העץ, ולאלו ביניכם שעדיין בתוך האגדות. זה לא היה נחש הקוברה של ג`אפר בסרט אלאדין.

לפתע שמעתי קול חזק והמום מהדהד בראשי.
“אהבה, היא איננה כמו באגדות, יהיה עליך לחזר אחריה, להיות מסור ולקיים את עשרת הדיברות, תאהב, תכאב, תבכה ותמיד תאמר לה שהכל בשבילה רק תעשה.”

אני מתגעגע לפיטר, לילדים מפעם, אני לא רוצה אהבה אם זאת המשמעות שלה חסרת כל טעם. כך חשבתי לעצמי בתקווה שאוכל לקבל מענה.
בעולם האמיתי חיים גם המבוגרים וזה ממש לא כמו מה שפיטר לימד אותי כשהיינו באי הילדים. לימודים, עבודה קשה ועשייה בלתי פוסקת.

פתחתי את עיניי והתעוררתי מהחלום לאחר שהבנתי היכן אני היום.
דמעות זלגו מעיניי כשחשבתי על פיטר והחבר`ה ועכשיו רציתי רק להגיד לכם, לאלו מכם באי הילדים שבאמת יכולים לשמוע אותי.

“חשוב ובריא לפעמים להמריא,
ולצפות על כולם מלמעלה
אך חשוב לא פחות
זה לדעת לנחות,
ולהמשיך ללכת הלאה”

גם אם נשארתם ילדים לנצח, מה שרובנו היינו רוצים להיות, לחזור לתקופה שבה גדלנו והיינו יכולים לעשות הכל. ממש כמעט בלי לגדול.
תדעו שבעולם בחוץ, “העולם האכזר” העולם שבו אתה מרגיש לפעמים (ועכשיו בינינו כן?)
מ-ב-ו-ג-ר

תדעו שלהתבגר זה אף פעם לא מאוחר, תמיד תחייכו לבוא יום המחר.
תעצמו עיניים וחישבו על עולם נפלא המלא באהבה (גם אם היא קשה ומרובת חלקים, זהו בשבילכם “מפתח החיים”)
מקווה שלאלו ביניכם הקוראים, שנהנתם אולי אפילו קצת מ….סיפור החיים או שמא אגדת ילדים? את זה אתם תחליטו…

“גם אני הייתי פעם פיטר פן.” מתוך המחזמר: “פיטר פן” 1988.

נ.ב
באשר לפיטר והחבר`ה, אני מאמין שגם הם ביום מן הימים יגדלו ויעזבו את עולם הילדים
זיכרו, לא הכל מעשיות ואגדות. אך כל שנותר לעשות הוא לחכות.

מושיק קלינמן
נכתב על ידי
מושיק קלינמן. כותב תוכן שיווקי ומניע לפעולה. עורך ראשי באתר Workonline. מתמחה בניהול קהילות טלנטים ואמנים מאז שנת 2004.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .