גברים

תל אביב – יומן מלחמה. 3 דירות – 3 סיפורים

תל אביב
צילום: גיא יחיאלי

פרק א׳ – חובבי ציון.

הפעם הראשונה. אי אפשר לשכוח אותה – הנשיקה הראשונה, המכונית הראשונה וכמובן הדירה הראשונה.
הסטנדרטים היו מאוד נמוכים. מה כבר יכול לדרוש בחור צעיר שזה עתה סיים צבא וכל דבר שהוא לא אוהל עם עוד 12 שותפים, זה השתדרגות מבחינתו.

הנתון הרלוונטי היחידי הוא המחיר. שיהיה זול. עם כל השאר אני אסתדר. ימים של חיפושים ב״יד 2״ עד שמצאתי את הדירה המיוחלת, שללא ספק היא אינה יד 2, יותר בכיוון של יד 22. אבל המחיר – 1500 ש״ח. זול באופן לא הגיוני. והמיקום – מושלם.

חובבי ציון, הידוע כרחוב מגוריו של אריק איינשטיין ז״ל, ממוקם לו בלב לבה של מרכז העיר, בין הרחובות פרישמן ובוגרשוב. חד סטרי, שקט ובורגני, כל כך מתנשא שאפילו חנות הסקס שבו נקראת ״הפולנייה״

הדירה – מסדרון צר, שמוביל למטבח צר, ממשיך למקלחת ושירותים צרים, משם לחדר שלי שגם הוא – צר במיוחד, ובסופו של המסדרון חדר נוסף, נעול. ככל הנראה גם הוא צר, אך מעולם לא ראיתי אותו ולא הורשתי להיכנס אליו. זהו החדר של השותפה, ל׳, הצרה הצרורה! (מפאת חשש לחיי ועל אף שעבר כבר יותר מעשור, מעדיף לא לחשוף את שמה).

החדר הצר לא אפשר לי לשחק יותר מדי עם העיצוב. כך יצא שהמיטה שלי הייתה ממוקמת מתחת למזגן ענק ממדים, תלוי על זרוע רעועה, מרעיש כמו טרקטור, מרעיד את כל הדירה ובזווית של 90 מעלות מעל לראשי. הדבר האחרון שראיתי לפני השינה והראשון כשפקחתי את עיני זו תחתית המזגן המתחלדת, שבלילות קשים גם טפטפה מי ביוב צוננים. ועם כל הבאסה שבדבר עדיין התעוררתי כל בוקר עם תחושת רווחה, שהמזגן עדיין עומד איתן, ושהוא טרם קרס ומחץ את ראשי.

אתם בטח חושבים לעצמכם ״אוקיי, אם החלודה זה הדבר הראשון שהוא רואה כל בוקר, אז מפה זה רק יכול להשתפר״. אז זהו, שלא…

הדבר השני שראיתי כל בוקר הוא לוח השנה, של׳ תלתה במטבח. בכלל הקונספט הזה של לוח שנה בעולם דיגיטלי, הוא לא ברור לי. הרי גם ככה תמיד הוא נשאר תלוי על חודש ינואר, בעוד שהשנה חולפת לה וכל התאריכים החשובים, מתנהלים דרך הנייד. אך כשהשותפה שלך עדיין משחקת סנייק בנוקיה 5110, ומאזינה ברדיוטייפ ל״כתם הפרי״ של אתניקס, אפשר להבין למה גם תלוי לוח שנה על הקיר במטבח.

יש המון עיצובים ללוחות שנה. יש כאלו עם תמונות משפחתיות, יש את אלו עם חתולים חמודים, שפנפנות פלייבוי או סתם רקע גנרי ומשעמם. ל׳ תלתה לוח שנה של מכון למחלות זיהומיות, כשכל חודש מוקדש למטופל אחר שמספר על המחלה שלו עם תמונות של לפני ואחרי.

אני שמח בשבילך, בתיה, נערת חודש אפריל, שלאחר שסבלת שנים מתולעים שהטילו רימות בתוך רירית העין שלך, סוף סוף נמצאה התרופה לבעיה. אבל באמת שפחות בא לי לקרוא ולראות את זה עם הקפה של הבוקר.

החודש הראשון אופיין במלחמה קרה, זהירות יתר משני הצדדים, אך תחושה שכל רגע זה הולך להתפוצץ.

מההתחלה החוקים היו ברורים. חוק ברזל – הכל מפרידים.
במקרר – מדפים נפרדים
בשירותים – נייר ורדרד שלה, נייר לבן שלי
אטבי כביסה – כחולים שלי, ירוקים שלה
אפילו פחי אשפה נפרדים (ובמידה ושכחתי לרוקן את פח האשפה, שקית הזבל חיכתה לי בחדר)
אבל מה עושים עם דברים שלא ניתן להפריד. כמו למשל, חשבון חשמל?
ההצעה שלי הייתה כמובן לחלק אותו לשניים. ההצעה שלי כמובן לא התקבלה.
ל׳ הציגה בפני תדפיסי תשלום חשמל שריכזה במשך 14 שנים בהן היא חיה בדירה, היא חישבה את ממוצע הצריכה החודשי שלה, תוך ציון סטיית תקן וטעות דגימה, וקבעה שכל חריגה של החשבון, עליי לשלם. קיבלתי (ושילמתי) את הגזרה.

שני פחי אשפה

בתמונה: פחים מופרדים צילום: אמיתי גינדל

בהתחלה עוד ניסיתי להשיב קצת מלחמה, אך חוסר הניסיון והרצון לשמור על שלום בית הניאו אותי מלעשות מהלכים אסטרטגיים. השכנים היו מסתכלים עליי במבטי חמלה, אך לא העזו להתערב או להיקשר, הם כבר ראו המון שותפים נכנסים לדירה הזו ונסים על נפשם.

בלילות ל׳ הייתה נועלת את עצמה במשך שעות במקלחת/ שירותים, ביחד עם כבל חשמלי ארוך שמשכה מהחדר שלה. מה עשתה שם? אין איש יודע. ההשערה שלי הייתה שהיא מטעינה מסור חשמלי ומחכה לרגע הנכון לנסר אותי לחתיכות, או לחלופין לנסר קלות את זרוע המזגן, שכבר יעשה את העבודה בשבילה. לימים יתברר שהסיבה להסתגרות במקלחת היא יצירת האמנות עליה שקדה – דינו, דינוזאור מגלילי נייר טואלט משומשים. שזה כמובן נורמלי לחלוטין.

ניסיתי להפחית למינימום את הזמן שלי בדירה, המשפחה התחננה שאעזוב, חברים הציעו לי לעבור אליהם, אבל משהו בי קפא מלעשות כל צעד, ההתדרדרות הגיעה בשלבים ואיכשהו התרגלתי כל פעם לסטטוס קוו החדש.

אבל אז הגיעה הבשורה.

זה היה הראשון ליוני, אני זוכר היטב את התאריך, כי זה היה חודש חדש, שמשמעותו גם מחלה זיהומית חדשה בלוח השנה המלבב. הפעם של שמעון, מר יוני, שסבל מאקנה מוגלתי בתוך האוזן. הצטברות האקנה הכבידה על השמיעה וגרמה לו לסחרחורות קשות. אך אודות למכון שהשתמש בטכניקה חדש לגירוד האקנה מהשורש, חזרה לו השמיעה והמוגלה בשלבי התייבשות מתקדמים. הידד!

בכל מקרה בראשון ליוני, קיבלנו טלפון מבעל הדירה, והוא הודיע לנו שהבניין כולו נמכר. הוא הולך לעבור שיפוץ מסיבי, ושיש לנו חודש לעזוב את הדירה. כבר ליום למחרת נתלה שלט עם אילוסטרציה של הבניין החדש – לובי מפואר, בריכת גג, מעלית והמפתיע מכל בלי ל׳, שכולנו היינו בטוחים שהיא מונומנט בבניין שלא ניתן להזיז.

דווקא הידיעה שזהו החודש האחרון שלנו ביחד, שינתה את כל הלך הרוחות, והאווירה הייתה נפלאה. לראשונה, היא הסכימה לי להתקלח ללא החסכמים שהתקינה במקלחת, איחדנו פחי אשפה ושמענו ביחד בטייפ שלה ״רק דקה״ של אתניקס. ביום הפרידה היא הביאה לי במתנה את דינו – הדינוזאור הראשון מגלילי נייר טואלט משומשים.
נפרדנו בחיבוק, בידיעה ברורה שלא נראה אחד את השנייה בחיים. אני מודה שבלילה אפילו נזלה לי דמעה על הלחיים, או שהיה זה המזגן שטפטף, או שבכלל נדבקתי ברימות של בתיה, נערת חודש אפריל.
זו הייתה טבילת המים שלי בחיי השותפות בדירות בת״א. מכאן זה רק יכול להשתפר.
לפחות כך חשבתי…

המשך בפרק הבא

Gindel86
נכתב על ידי
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, יוצר ועורך תוכן דיגיטלי ונמצא באופן תמידי על הקו ישראל-גרמניה-שוויץ. מהלך בין תרבויות, בוחן מהצד, מוצא הבדלים, אוסף חווית, מחפש משמעות וכותב על זה. בעיקר על ענייני דיומא וחוויות כביכול שגרתיות מנקודת מבט סרקסטית והומוריסטית.
7 תגובות

7 תגובות

  1. Avatar

    מעיין

    16/05/2020 09:06

    אין עליך!!!
    צחקתי בקול

  2. Avatar

    אבי

    16/05/2020 09:42

    כתבת יפה, ממש אהבתי, מצחיק ומעניין

  3. Avatar

    שמוליק

    16/05/2020 10:24

    מהמם,

  4. מוריל

    16/05/2020 11:16

    כתוב מעולה, צחקתי בקול! לוח שנה של מחלות זיהומיות נשמע מעורר תיאבון… והפרדת אטבי כביסה וגלילי טואלט? גאוני.
    נ.ב התמונה מוסיפה נופך אמיתי מידי לסיפור, הצלחתי להתבלבל.

  5. Avatar

    עליזה גינדל

    16/05/2020 11:52

    כתיבה נהדרת❤❤❤❤

  6. Avatar

    Alisa gindel

    16/05/2020 18:44

    הכתיבה מרתקת, חוש הומור משובח. כל כך נהניתי. מחכה להמשך!!

  7. Avatar

    ציפי

    18/05/2020 00:48

    גרמת לי לצחוק ולהעיר את כך יושבי הבית בשעה 00:47.
    חן חן לך.
    חלום שלי להכיר את ל’.
    בסוף נמצא אותה על איזה לוח שנה.
    מחכה כבר לפרק הבא!!!!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .