גברים

פה זה לא שוויץ!

צילום: אמיתי גינדל

מזה כמעט שנתיים אני גר בברן, שוויץ.

הידעתם שבסופרמרקט בשוויץ בודקים לכם את הביצים? קופאית מסבירת פנים, פותחת את החבילה ובודקת שכולן שלמות. אני מעולם לא בדקתי את הביצים שלי, כך שאני רואה בזה אקט מאוד רומנטי. ממש אכפת לה לראות שהכל שלם ויושב במקום. או אולי אני סתם עושה אידאליזציה וברגע שהיא תגלה שאחת הביצים שבורות היא תנזוף בי ותכעס? מבטיח לעדכן.
שוויץ גדולה בשטחה מישראל (בכל זאת הרי האלפים תופסים קצת מקום) אך יש בה פחות תושבים מבארץ. 4 שפות רשמיות – גרמנית (עוד נחזור לזה), צרפתית, איטלקית ורומאנש? (אל תשאלו שאלות, לא תקבלו שקרים..). על פניו נשמע מורכב ומאתגר, מזכיר קצת את המצב בארץ, אך באופן מפתיע הכל מתנהל בסינרגיה מוחלטת. אין מלחמות, אין אלימות, יש שעונים יוקרתיים והמון שוקולד וגבינות. חשבתם מה הסוד לכך? התשובה היא כנראה כסף! כשיש כסף כל השאר זניח.

3 שנים.

3 שנים שלמות נדרשו לי ללמוד גרמנית. כבר הגעתי לשלב של המעצבנים האלו שלא זוכרים מילים בעברית (״איך אומרים קרטופל בעברית? נו, התפוח הזה שגדל באדמה…״). והנה הגעתי לשוויץ, לאזור הגרמני! מלא בביטחון, משתפך בגרמנית צחה, לרבות ציטוטים של הרמן הסה, והם משיבים לי בגרמנית שוויצרית, שזה נשמע כמו מישהו שמדבר גרמנית עם משולש טובלרון תקוע בגרון. בקיצור, אין תקשורת. מתחיל מסלול מחדש.
אחד הדברים הראשונים שעשיתי הוא להירשם לאימוני קרוספיט. יש לי מנהג לבקר בקרוספיט בכל עיר בעולם שאני מגיע אליה. ההבדלים בין עיר לעיר הם מינוריים, למעט שתי ערים: תל אביב וברן. מבלי להשחיר ולציין שמות, החוויה בתל אביב הייתה קצת פחות חיובית. המאמן, שנראה כמו נהג משאית, שלח אותי להפוך גלגלים של משאית בשמש הקופחת בעוד הוא מתחיל עם בנות ברחוב ושוכח מקיומי. ולא, זה שאתה קורא לי נסיך, לא מפצה על חוסר המקצועיות!!
ואז הגעתי לאימון בברן… המאמן מקטלוג לרולקס… עבורו לא רק שהייתי הופך גלגלים של משאית, אלא הייתי הופך משאית שלמה. הוא הסביר על האימון (באנגלית!) תוך שהוא מסתכל לי עמוק בתוך העיניים, נותן פידבקים, קורא לי בשמי! מושלם.

שוויץ יקרה! אבל ממש !

את הכאפה הראשונה קיבלתי כשהזמנתי חבר להמבורגר. איכותו נעה בין מקדונלדס – לאגאדיר (ההמבורגר! לא החבר). זה היה אמור להיות סתם מאנצ׳ של לילה, ערב רווי קלוריות שמדחיקים רגע לאחר מכן. אבל אז הגיע החשבון…. הצ׳יפס עלה לי לגרון, אך מיד התעשתי כשהבנתי כמה הוא שווה ובלעתי חזרה.

את ההמבורגר הזה אני לא אשכח לעולם. 16.10.18, 22:47, 75 פרנק שוויצרי.
לפחות יצאתי לארג׳…

חשבתי לעצמי, אם כבר יקר, אז לפחות שאהיה בעיר עם קצת יותר אקשן. טסתי לניו יורק.

זה ביקור שני שלי בעיר שמעולם לא אהבתי, אך הדיבור אודותיה הוא כל כך משכנע, שהייתי חייב לתת לה צ׳אנס נוסף.

בביקור הראשון, לפני עשור, הייתה זו טיסה בכרטיס פתוח לשנה. ילד מתלהב שרצה לכבוש את העולם. ארגנתי מסיבת פרידה מהמשפחה והחברים, קיבלתי מתנות, מכתבים קורעי לב ויומן מסע עב כרס.

הטיול הארוך הסתכם ב-3 שבועות (שאת הימים האחרונים ממש התאמצתי למשוך כדי שאוכל לדבר על הטיול בשבועות ולא בימים…), באמת שלא הבנתי על מה המהומה מהעיר הזו, חזרתי בבושת פנים ועם יומן מסע ריק מתוכן, ואני אוהב לכתוב! (ראו פוסט חופר זה..).

בכל מקרה, בביקור הנוכחי הספיקו לי 3 ימים כדי להפנים חד משמעית שזו לא העיר שלי. עוד בלילה הראשון, דראג קווין חביבה הזמינה אותי למשקה שהיא כינתה ״קוסבי דרינק״ (או במילים אחרות, וודקה – רד בול מהולה בסם אונס). כמובן שלא הבנתי במה מדובר, ורק חייכתי חיוך איוולי (אותו חיוך כשמדברים איתי בגרמנית שוויצרית).

הערב הסתיים כשאני מקיא במרכז מנהטן, שר ברחובות את ״שרה ברחובות״ ובסוף מתקשר להוסט שלי באיר.בי.אנבי ובוכה לו שיבוא לקחת אותי, כאילו הוא מינימום אמא שלי. על מנת להחזיר לי קצת מהמוניטין האבוד, ביקרתי יום לאחר מכן במוזיאון ״וויטני״ כך שיהיו לי גם חוויות אינטלקטואליות לחלוק עם מכריי. ולא, מוזיאון וויטני אינו מציג את חייה של וויטני יוסטון, אלא מציג בעיקר תמונות לבנות על קירות לבנים. מרתק!

החזרה לשוויץ הייתה מבורכת – שקט, בית, טיול בהרים.
נכון לפעמים קצת משעמם, אך לא הייתי מחליף את השעמום הזה באף ביקור נוסף בניו יורק.

תמונה ממוזיאון

בתמונה – מייצגים נבחרים ממוזיאון וויטני. כפי שניתן לראות (או יותר נכון, לא לראות), וויטני לא הייתה שם. צילום: אמיתי גינדל

Gindel86
נכתב על ידי
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, יוצר ועורך תוכן דיגיטלי ונמצא באופן תמידי על הקו ישראל-גרמניה-שוויץ. מהלך בין תרבויות, בוחן מהצד, מוצא הבדלים, אוסף חווית, מחפש משמעות וכותב על זה. בעיקר על ענייני דיומא וחוויות כביכול שגרתיות מנקודת מבט סרקסטית והומוריסטית.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    מוריה

    28/05/2020 15:53

    מתה על הכתיבה שללה אנחנו חצי שעה מברן במקום הנכון על פסגת האלפים השויצרים
    אתה עוד לא באוטו ? מחכים לך

  2. Avatar

    מעיין

    28/05/2020 17:23

    אלוף👍⁦☺️⁩

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .