כסף

חיסכון או בשמו המלא: קמצנות אפוקליפטית

קופת כסף בצורת חזיר
קרדיט: Canva

בתקופה שבה אנחנו מתבודדים, אנשים איבדו את העבודה שלהם ואת פרנסתם. את העסקים שלהם, את הכל. כי כשיש לך עסק זה בייבי קטן שאתה מטפח ושומר עליו מכל משמר. זו הגאווה שלך וההצלחה שלך. לכן כנראה מעולם לא היה לי אומץ לפתוח עסק משלי, אני עצלנית מידי מכדי להיות מושקעת במשהו כל כך.

כל העניין הזה גרם לי להתחיל לחשוב על הכסף שלי, על איך אני מבזבזת אותו על כל מיני דברים שעכשיו אני צריך לקצץ. כן, וירוס הקורונה יגרום לשינוי בכלכלה ובמה שיקרה במשק לאחר מכן. זה ברור לכולם. העולם כולו משנה את סדרי העדיפויות שלו (נייר טואלט נגיד עלה למעלה בסדר העדיפויות הציבורי), והחלטתי לא להיות שונה.

בעבר צפיתי בפרויקט של ערוץ כאן שנקרא “וואי וואי וואי” על דור ה-Y שאני משתייכת אליו ואחת השיחות התנהלה שם עם בחור שחי במינוס בבנק באופן תמידי אבל קונה לעצמו דברים בלי סוף, נהנה, טס, אוכל טעים ומצלם כמובן הכל לרשת החברתית. הבחור הזה אמר שהוא חי ככה כי גם ככה הכל עגום, אין לו ערבונות על פנסיה עתידית, אין לו דירה, אין לו חסכונות והוא נהנה ממה שקיים וזמין באותו רגע. יעני שתה ואכול היום כי מחר תמות או משהו כזה.

אז אנחנו לא נמות כנראה, אבל יתרחש שינוי. ואם נתחיל את השינוי הזה בלי כסף ועם חוב לבנק, שאי אפשר לדעת מה יקרה גם לו לאחר הקורונה, אנחנו בנקודה לא טובה.

החלטתי שעליי להתחיל לחסוך, וחשבתי מה צריך להוריד קודם כל. כך קרה שהפסקתי להזמין הביתה אוכל והתחלתי לקנות בסופר וגם הפסקתי לעשן.

את הפוסט הזה אני כותבת עשרה ימים לתוך הפסקת העישון. גם ככה הסגר עם התינוקת גורם לי לאכול פה באטרף, גם כשאני בודקת עבודות מתלמידים וגם סתם כשאני מסתכלת מהחלון. כל הזמן בא לי משהו. אני מנסה להיות בריאה ולשתות מים ולגלגל עיניים אבל זה לא ממש מצליח ובמקום זה אני חוטפת מהמקרר את כל תוכנו. אז ירד הכסף של הסיגריות וירד הכסף של ההזמנה מבחוץ אבל הקניות בסופר עולות מלאן כסף. עדיין פחות מקודם. אפשר יהיה לחסוך איזה 500 שקל בחודש. זה הרבה. ואחרי שיגמר לי המאנצ’ הנצחי שמתלווה לקורונה+הפסקת עישון, אני אהיה שמנה בהרבה אבל גם יותר עשירה.

מה קל יותר, להוריד במשקל או לחסוך כסף? אתם יודעים את התשובה.

חיסכון בעציץ

קרדיט: Canva

את הנחמה שלי אני מוצאת בסופר-פארם לשם אני שולחת את הבעל לרכוש דברים לתינוקת בכל פעם שנגמר. שם אני מרגישה שאני יכולה להתפרע, לא לחסוך. כי זה לנפש. תמיד הייתה לי את האובססיה עם בתי מרקחת, אהבתי להיכנס ולהסתכל על המוצרים. גם כשאני בחו”ל (וואו איך בא לי חו”ל) אני חייבת להיכנס לאחד הפארמים שלהם ולרכוש קצת. אז עכשיו, בזמן הקורונה, אני פורקת את תסכול השופינג שלי בתוך בתי מרקחת, המקומות שהם ייצוג של מה שיכול להציל אותנו מהמגפה מחד, ולהרוס לי את החיסכון מאידך.

אני נכנסת לחשבונות הבנק באפליקציות כל יום ומתבוננת על המינוס שם ומתפללת לאלוהי האשראי שמשהו ישתנה. הנה, עוד מעט נקבל משכורת של מרץ. נראה מה המצב, כמה נסגר. כמה נשאר. כמה בא לי סיגריה.

יולזי
נכתב על ידי
יולזי, אשת איש וחתול, אמא, מורה, כותבת, מרגישה.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .