כסף

פרדוקס הניסיון – מיומנו של ג’וניור

קרדיט: Brett Sayles - pexels

יש נושא קרוב ללבי שכמעט ולא מקבל במה ראויה – פרדוקס הניסיון בשוק העבודה ואיך הוא נוצר. מאז שהתחלתי בחיפושים אחרי המשרה הראשונה, עוד טרם הסתכלתי על תיאור המשרה אני בודק כמה שנות ניסיון דורשים ולרוב חושכות עיניי. ואני שואל – איך בוגר תואר בשנות העשרים המוקדמות לחייו יכול לרכוש ניסיון אם רוב המשרות דורשות ניסיון?

בעבר חשבתי שהאתגר האמיתי הוא לסיים תואר ראשון בהצלחה; בכל זאת, סמסטרים עמוסים בשיעורים מבוקר עד ערב, מטלות שצריך להגיש בזמן ותקופת מבחנים שכוללת כמות מבחנים בהפרשים לא שפויים שבקלות יכולה להפחיד ולהתיש כל אחד. אז חשבתי… אחרי שסיימתי את התואר נתקלתי במשוכה קשה יותר: מציאת המשרה הראשונה.

כבוגר תואר ראשון במדעי המחשב, לא ציפיתי שאצטרך לסנן בקפידה משרות בלוחות הדרושים כי רובן דורשות ניסיון ולא חשבתי שאמצא את עצמי שולח מאות קורות חיים בגרסאות שונות רק כדי לקבל מענה קר בדמות מייל דחייה גנרי במקרה הטוב, או התעלמות במקרה הרע. גם לא חשבתי שמעסיקים ישלחו מבחן באורך שלושה ימים, עליו יחזירו תשובה “החלטנו להמשיך את הגיוס עם מתמודד אחד” או כלל לא.

בניגוד לאחרים, לא סיימתי את התואר בידיעה שכשאצא לשוק העבודה מיד יחטפו אותי, במיוחד לאור העובדה שיחד איתי סיימו עוד כשלוש מאות סטודנטים, וזה בלי להזכיר בוגרים ממוסדות אחרים וקורסים שונים. אבל בכנות, לא חשבתי שהחיפוש יכול להיות כל כך מייגע ומתסכל. וכל זה על מה? על שבחרתי להשקיע בעתיד שלי או על שלא עבדתי בתחום מסוים?

 

הודות לקורונה, גם כובע לא זרקתי… קרדיט: Chichi Onyekanne – Unsplash

יש שני צדדים לכל מטבע

ואני יכול להבין גם את המעסיקים. כפי שהזכרתי, מדי כמה חודשים, מאות אם לא אלפי אנשים מסיימים תארים וקורסים שונים ומבקשים להשתלב בתעשייה וכידוע, ככל שההיצע גדול יותר – כך גוברת ההתלבטות. ולצד השפע, אני חושב שהבעיה העיקרית נובעת מהפער שבין מה שנלמד באקדמיה, לבין מה שנדרש בתעשייה בפועל. אני מבין שלא אפשרי ללמד הכל מאפס ולהכשיר עובדים חדשים בכל פעם מחדש.

חוויתי את זה מיד עם תחילת החיפוש, כשהבנתי שהידע התיאורטי ברובו שרכשתי בלימודים לא תואם את מה שמצפים ממני לדעת כשאני מתראיין למשרה מסוימת. לכן פניתי פעם נוספת ללימודים, הפעם באופן עצמאי כדי לרכוש ידע שיכפר על חוסר הניסיון, וגם כדי להעביר את הזמן הפנוי בעשייה מועילה; אין תחושה יותר מספקת מלהפוך רעיון מופשט לדבר מוחשי, ואם הוא שימושי עבור אדם אחר, אז הסיפוק כפול.

קרדיט: Fauxels – Pexels

אז איך בכל זאת ניתן לגשר על הפער?

אני חושב שלצד החיסרון שבחוסר הניסיון, יש לנו יתרונות אחרים: רובנו צעירים נמרצים שטרם נשחקו בעבודה של שנים, צמאים לרכישת ידע פרקטי וניסיון ורוצים להתפתח; אני גם חושב שכישרון ≠ ניסיון ולא חייבים לרכוש ניסיון דווקא בעבודה קודמת, אלא גם כחלק מפרויקטים אקדמאים ואפילו אישיים. אולי שווה להעניק הזדמנות למישהו כזה? כך המעסיק ירוויח עובד אמביציוזי ושאפתן, והוא עבודה להתפתח בה.

אני בטוח שבתוך סבך החברות מסתתרת חברה שתסכים איתי, תשים בצד את חוסר הניסיון ותסתכל על דברים אחרים שאני יכול להציע. אני רק צריך להיות סבלני ולקחת בחשבון שזו כנראה אחת הדרכים הארוכות והמייגעות שאעבור בחיים, אבל גם הכי מלמדת.

צחי ברשבסקי
נכתב על ידי
צחי "על מה יש לך לכתוב כל הזמן?!" ברשבסקי. היפי בהסוואה, כותב את מה שהלב צועק ואיש אינו שומע, רודף אחרי שקיעות ומוצא בהן השראה. בואו למצוא אותי בין השורות.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .