כסף

מה שתעודת גרפיקאית (לא) לימדה אותי

עיצוב שלי באמצעות CANVA

אמרו לכם ללמוד מקצוע שאתם באמת אוהבים? אולי זה לא תמיד הדבר הנכון לעשות. והפעם, פרק מעלילותיי בעולם הגרפיקה והעיצוב הדיגיטלי

כשהשתחררתי מהצבא וחיפשתי מה לעשות עם כספי השחרור שלי, בתקופה שהם היו עוד ממש ממש נמוכים, עלה לי הרעיון המשוגע להשקיע אותו במשהו שאני אוהבת ונהנית לעשות.

וואלה, כבר חשבתי להירשם לאוניברסיטה וידעתי פחות או יותר מה המקצועות שאני הולכת ללמוד ושיכניסו אותי לעבודת חלומותיי (אזהרת ספוילר לפוסט אחר: זאת לא הייתה עבודה חלומותיי) אז למה לא להשקיע קצת במשהו שנראה לי כיף?

מפה לשם, מצאתי את עצמי בקורס שלימד אותי גרפיקה

תמיד אהבתי עיצוב דיגיטלי וחפרתי על מברשות בפוטושופ ועל שילובי תמונות משוגעים עם אפקטים, אז למה לא ללמוד את זה? זה היה קורס ערב ששילבתי במקביל עם עבודת משמרות ובהמשך גם עם האוניברסיטה. תקופה די עמוסה בחיי.

בסוף הקורס הייתה תערוכת גמר נחמדה וגם קיבלתי תעודת גרפיקאית מוכרת על ידי משרד הכלכלה. אז למדתי עיצוב בפוטושופ ועיצוב באילוסטרייטור ואפילו פריסות באינדיזיין וקצת לייטרום. בקיצור גן עדן לתמונות, מברשות, אפקטים ושכבות.

הלימודים היו כיפיים, החבר’ה היו נחמדים, סך הכול היה מהנה לרכוש ידע וכלים חדשים וגם להתנסות בהם. זה אפילו עשה לי חשק לעבוד בזה, עם תעודת גרפיקאית הייתי יכולה להתחיל במפעלי דפוס קטנים ולתת שירות ללקוחות, לצבור ניסיון ולהגיע אחר כך לאיזה משרד פרסום שווה, או אפילו לעבוד כעצמאית.

גרפיקה זה ליצור. קרדיט: Lum3n – Pexels

אבל מה הקורס שלימד אותי גרפיקה בעצם לא לימד אותי?

יש דברים שהקורס, מקיף ככל שיהיה, פשוט לא מלמד. לפעמים גם הקורס הכי מקצועי לא מלמד את הדבר הכי חשוב מעבר לרקע, לתיאוריה ולביצוע: התכל’ס. אבל התכל’ס של התכל’ס. והקושי מתחיל הרבה אחרי שאתם יושבים על עיצוב במשך שעות כדי לדייק את הפיפס הכי זעיר עד שזה נראה מושלם.

למשל, לא לומדים בקורס כמה זה מתסכל לעבוד עם תמונות לא איכותיות, כי זה מה שיש ומה שהלקוח הביא ועל זה הוא מתעקש. לא מלמדים כמה זה מעייף למחוק ואז לשחזר אפקט אפקט רק כי מוצאים שינוי קטן בשלבים המוקדמים שהלקוח לא אוהב ומבקש לשנות. כמה זה מציק להיות מחויב לאדם חיצוני שמשלם לך כסף ורוצה את שילוב הצבעים הכי מזעזע ומבסוטים על האופציה הכי מכוערת של העיצוב. זה מוציא מהגרפיקה את כל הכיף.

בסופו של דבר, הדבר העיקרי שלמדתי (ולבד) זה לא לעבוד בזה

עיצוב גרפי זה כיף, באמת. אין כמו לחפש את התמונה המושלמת, לזרוק עליה כמה צורות, למצוא את שילוב האפקטים שנותן להם חיים, לבחור פונט שמתיישב בול ולתת איזה טאץ’ שהופך את הכול מקבוצה של אובייקטים לעיצוב שלם שעומד בפני עצמו.

אבל הרבה פעמים, לעצב בשביל אחרים זה פשוט כאב ראש. זה לעבוד קשה כדי לרצות את כולם חוץ מעצמך, לפעמים עם אתגרים שלא שווים את המאמץ, להיכנע לדעות ולרעיונות לא מוצלחים; זה פשוט מתסכל. באמת שאני מעריכה בטירוף מעצבים דיגיטליים שיכולים לעמוד בכל המעמסה הנפשית הזאת.

go bananas. קרדיט: Aleksandar Pasaric – Pexels

בשבילי להתעסק עם גרפיקה זה כמו לאכול בננה

הפתרון שלי היה לקחת את העיצוב ככישרון-צד. אני כותבת תוכן ו-גם יודעת לעצב, על הדרך, בשביל להתאים כותרת צבעונית או להוסיף משהו נחמד לכתיבה. בשורה התחתונה, תעודת הגרפיקאית שלי לא משמשת מרכיב עיקרי מדי ביום יום שלי, אבל למדתי בזכותה כמה כלים נחמדים ושימושיים. יותר מזה, אני עדיין נהנית לעצב, זה שווה את זה.

כשניסיתי לחפש לזה דימוי כמו שאני אוהבת לעשות בדרך כלל (למשל עם ציפיות לזוגיות או לכריות וגם עם שיטת הקלמנטינה בחלק השני של המדריך טיפ של התימנייה) הבנתי שבשבילי, להתעסק עם גרפיקה זה קצת כמו לאכול בננה: יותר מדי וזה עושה מועקה גדולה בבטן שמתבטאת בחסימה. אבל אם זה בקטנה, על הדרך ומסתיים בכמה ביסים: זה מתוק ורך ומשאיר טעם של עוד. 💖

מור משרקי
נכתב על ידי
מור, בת 27. גבעתיימית טריה וירושלמית באופי. מצטיינת דיקן בתואר בקרימינולוגיה ובספרות עברית. בימים קופירייטרית במשרד פרסום ובלילות כותבת על כל דבר אחר, כולל סיפורים עליכם, כנראה. חיה קריאה ונושמת כתיבה, אוכלת אותיות כשמתחשק לי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .