נוסטלגיה

עמיעז- סגירת מעגל

קרדיט: המצלמה של רן

לחזור לסוללה שבה שירתתי במשך רוב השירות הצבאי שלי, זה משהו שלקח לי זמן. שלוש עשרה שנים מאז הפעם האחרונה שבה דרכו רגליי בפעם האחרונה בשמורת הטבע הפסטורלית הזו. הרבה רגשות היו שם, בסופ”ש האחרון כשסימנתי ‘וי’ על הג’וק הזה שהיה בראש שלי הרבה מאוד זמן. וזה מה שקרה שם…

מישור עמיעז ממוקם בדרום מדבר יהודה בין הר סדום ממזרח למצוק ההעתקים ממערב. קרקע המישור מורכבת מסלעי חוואר הלשון. במרכז המישור מצויים קניון נחל פרצים ומערת הקמח, ובדרומו נחל אשלים (מקור- ויקיפדיה).

קצת רקע מקדים

אחרי הטירונות, עומס הקור, האוהלים ושבירת הדיסטנס, התחלקנו לשלוש  קבוצות וכל אחד עלה לסוללה ששובץ. לפני השיבוץ הייתה אפשרות לבחור בשלושה חברים או בסוללה בה אתה מבקש לשרת ו”איחלתי לחייל בהצלחה”.

אני זוכר שבחרתי ברותם ואושי (את השלישי אני לא זוכר). שניהם נולדו באותו יום. אחד צייר שרוט ואנטיפת (מתון) והשני אופטימי תמידי, חיוך נצחי על שפתיים של גמל ואח על מלא- חלקנו עם שניהם אותו אוהל בטירונות ואותם צחוקים על העולם, וסך הכל עלינו 9 נוב’ 06 באמצע המדבר. יחד איתנו עלו גם יבגני (אשדודי כמוני וממציא הביטוי “אנשים מה נסגר” בטון מאיים) ובאבא (איזה לירן אחד שהחליט באמצע הטירונות “מהיום אתם קוראים לי באבא”). התחברנו שם ועד היום נשארנו בקשר, חמשתנו גם חולקים את קבוצת הוואטסאפ עם השם המבטיח- פרלמנט הרקובים.

 

הקבוצה עם השם המבטיח

 

החזרה לעמיעז התבשלה אצלי בבטן הרבה מאוד זמן, ובמקור ראיתי את עצמי מגיע לתחנת דלק בצומת דביר, משאיר את הרכב, הולך ברגל לתחילת השביל ועושה אותו כמה ימים עם אוכל שקברתי לפניי, אוהלים, מים וחוויה על חושית מהסוג הזה.

אבל אוגוסט.

הגנים ה(בלו)רוסים שלי לא מותאמים לטמפרטורה דו-מספרית כשהספרה הראשונה גדולה מ- ‘2’ ושיתפתי בעבר ושוב אציין כדי שתרגישו קרובים אליי מתמיד, שתמיד חם לי, וכשחם לי אני מזיע ממקומות בגוף שהרפואה המודרנית עדיין לא נפתחה אליהם (דלישס, מקווה שהייתם באמצע הביס).

אז כשכתבתי בקבוצה שאני מתכנן לעשות את זה, הטיול שונה מרגלי לרכבי (למזלנו בדיעבד),חברי הקבוצה הוזמנו להצטרף וכדי שלא ייפול כמו כל מפגש מחזור שנוסה לארגן עשינו את זה בסמוך לאירוע ובלי הרבה ברבורים.

בסוף אני יבגני ובאבא יצאנו בשישי- אושי לא יכל להצטרף בגלל החום של הקטן (איזה קשוח זה כשלילד שלך צומחות שיניים, אושי תהיה חזק) ורותם כמו רותם מסר ד”ש מרחוק (לפחות אני והוא מצליחים להיפגש פעם בשנה כשהוא מציג תערוכה חדשה או ביום ספונטני במרכז). קבענו את התאריך כי לי היה מבחן יום לפני שהייתי חייב לסיים והם אנשים נורמליים אז זה הסתדר להם מבחינת שישי היום נוח מהעבודה (לא ממש זוכר איך נראה סדר יום של שכיר).

יצאנו מוקדם בבוקר, עצרנו בצומת דביר- הם אכלו ארוחת בוקר ואני ספרתי קלוריות (שלמות דורשת הקרבה), כמה דקות נסיעה והגענו לשביל. תחנת הרדיו הירדנית הייתה שוב הדבר היחיד שאפשר לקלוט, וכמו תמיד המוזיקה שהם השמיעו הייתה סבבה לגמרי.

אני חדש בנהיגת שטח אז שאניקווע- הקיה נירו הוויגרית שלי (כולה לבנה אבל איך היא אוהבת), אכלה כמה וכמה אבנים בדרך- כשיבגני נהג בחזור ולא שרט אותה אפילו פעם אחת זיהיתי פלרטוט קל מצידה בגלל העדינות שהוא התייחס אליה (אבל בסוף רצה לאבא’לה בחזרה, בת חוה טיפוסית).

עמיעז

שאניקווע

בתכנון היינו אמורים להיות שם איזה רבע שעה, לראות מה נשאר מהסוללה אחרי שפירקו אותה, פק”ל קפה ואללה ים המלח. בפועל כשחזרנו עלה לכל אחד הרגש, החיקויים, הזיכרונות, הסיפורים הנוסטלגיה והדברים שנכונים לרגע ההוא ונשארים ונשארו שם.

פיזית לא היה שם כלום- היעלים, הזאבים והכלבים כנראה עברו למקום אחר שיש בו אוכל אחרי סגירת הסוללה.

הש.ג היה חסום וכל מה שנשאר מהקרוואנים, המגורים,המועדון, המקלחות, ההאנגר ועמדות השמירה היה 2 בטונדות וכמה תרמילי כדורים שמצאתי.

והזיכרון.

והנוף.

סגירת מעגל זו פעולה ששקולה לסגידה לאל שלא קיים- אתה מנפח משמעות של משהו במקום להתייחס לזה בצורה שקולה ומאדיר את החוויה שלך.

אבל עם כל ההבנה או הרצון, גם אנחנו היינו צריכים כמה רגעים בשביל עצמנו. רגשות הם דבר שקיים גם בפרלמנטים מכובדים, על אחת כמה וכמה באחד שמחזיק חברים לכל החיים בקבוצת וואטסאפ מלאה בחיקויים הזויים.

לגביי החוויה הכוללת, אני לא יודע אם זו הפעם האחרונה שבה עשיתי את המסלול הזה. יכול מאוד להיות שבאחת מהפעמים אלך עם בת-זוג, עם חברים, עם ילדיי או כמו שהצטייר לי בראש- עם תרמיל גב, מים, קופסאות שימורים, אוהל שטח ומזרן יוגה.

אני כן יודע שהשישי האחרון סגר את המעגל, בין אם היה קיים ובין אם סגדנו לשביל ולזיכרונות.

 

 

KingMil
נכתב על ידי
אשדודי אסלי. סופר, מרצה ואיש חינוך. לא נשוי כי רע לי גם בלי זה. בדרך כלל כותב על אהבה, על המציאות ועל מה שיושב על הלב.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .