נוסטלגיה

כיתת מחוננים-הצצה לבפנוכו ~ אתמול היה אתמול

קרדיט: יב8-מקיף ח מחזור שישי שליטעעעע

טקס סיום כיתה ו’ התחיל. אני, אבי וצור עולים על הבמה עם קטע סולו ווקאלי, כל אחד מייצג אחת משלושת הכיתות בבית-ספר רתמים. קטע של משחק בסוף הטקס, מילות ברכה, צילומים, חיבוקים ונשיקות.  וזהו- נהיינו גדולים.

נרשמתי למכינה של כיתה אקדמאית במקיף ח’, עברתי אותה, ויאללה- ברוכים הבאים לתיכון שש-שנתי ברובע י”ג אשדוד, כיתת מצטיינים בשכונת עולים שגורמת לכל מי שלא יודע את השפה הרוסית להרגיש אאוטסיידר בלב ישראל (בתאכלס אשדוד זה לב העולם).

 

כל מיני תופעות מוזרות יש בכיתת החנונים שאליה התקבלתי- נציגות מכובדת מהכיתה של היסודי (ו’2 שליטע), יצורים עם כמות משקפיים גדולה יותר מאופטיקנה, בנות חכמות בצורה קיצונית, כמה מוגזמים שמגיעים מחוץ לעיר יום-יום כדי ללמוד איתנו (אשדוד אימפריה!?) תלמידים עם אינטיליגנציה חברתית אפסית (“מתמטיקה זה הדבר הכי חשוב בחיים!!!”) וחנון אחד בלונדיני ונמוך לגילו שמסתכל על כולם ויום אחד יכתוב גם על זה.

בפעם האחרונה שכתבתי על שכונת העולים שגדלתי בה ועל כמה חוויות מבית-הספר בשכונה הזו קיבלתי תגובות מאנשים שעלתה להם הנוסטלגיה לנחיריים: בקשות לתיאור מצבים מהילדות שקרו (תכנית לבקשתך עאלק), אנשים מערים אחרות שגדלו בשכונות עולים זהות לחלוטין (רק השמות שונים- הדימה מתחלף בבוריס והאירנה מתחלפת בקטיה), הודעות מחברים מחוייבסים מהכיתה (איזה להרים מפגש, מקסימום צ’ייסר של ייגר בקידוש שישי אין ראשן סטייל).

אז הנה אנחנו, בבריף נוסטלגיה שהולך להיות ארוך כי אין לי כוח למשוך זיכרונות נוסטלגיים יותר מעוד בלוג אחד (יש לי אבל אני משחק אותה קשוח, תזרמו).

י”ג כשכונה בזמנים שבהם נכנסתי למקיף הייתה שכונה מתפתחת- המרכז המסחרי שלה, הלא הוא המרכזון, התרחב לחלק השני והחדש באותה תקופה. חנויות כמו המכולת של סימה עם הברד, 2 שקל של הגרוזיני (‘2 ביצים!!!’) ובוטיק הפיתה היו דה ריל שיט. בילוי כיפי אחרי המקיף היה ללכת לשם ולקנות משהו. היו גם את הילדים הרעים- “רוסערסים”, שילוב מדהים של רוסים שהם גם ערסים, שהיו קונים סיגריות בודדות בשקל ומעשנים מאחור על הספסל ומנסים להיות מגניבים…

אם בעישונים עסקינן אז בשבוע הראשון ללימודים בכיתה ז’ התרחש גיבוש “כיתת מחוננים” ראשון במספר- א’ הביא “חומר טוב” והזמנה פתוחה לכל מי שרוצה לבוא אחריי הבית-ספר למגרש החדש מאחור לנסות אותו… לא ממש משך אותי אבל כמות נכבדת של ‘טובי בנינו’ ניסו והתנסו (ושרדו כדי לספר את השיער).

אגב יש הרבה קטעים בהשתייכות הקבוצתית הזו של ‘הגאונים בהגזמה’ שאני מאוד אוהב אם כבר פתחתי- כל הקטע של השחמט התמידי מול העולם והחתירה האישית והכיתתית להיות הכי טוב בהכל הם אלו שגם הביאו את הכיתה שלנו בחטיבה העליונה להיות הכי טובה במכות, בין החזקות בכדורגל ובכלל ימיי הזוהר של כיתה י”ב נראו כמו בסרטים אמריקאים (עם דיבוב רוסי כמובן).

רק הגברים יישארו בסוף.             קרדיט: אותו ספר מחזור

גם הקטע של העילאי ומתנשא כשאתה מגיע לגיל 15 ואתה הכי חכם (בעיניך לפחות) ברדיוס של 40 קילומטר בשלישית- זה מגניב כחלק מהטבע, במיוחד כשזה הולך איתך גם הלאה (מי מלךךךךךךךךךךךךךךך!????).

בכל מקרה, לפני שהגענו להתנשאות מעל העולם וכשרק התחלנו בכיתה ז’ התגבשה הכיתה והתחלקה לכמה קבוצות. רוב הכיתה שלנו הייתה מורכבת מ’רוסים’ ואם להיות סטיגמתיים עד הסוף גם מכמה ‘מרוקאים’ ו’ילדי עשירים’- רוב ה‘אנראשנז’ לא הגיעו מבתי-הספר רתמים ושקד שהיו בשכונה, אלא מאזורי מגורים ליד הים הפסטורלי של העיר. המסיבות כיתה התחילו לככב- הראשונה הייתה אצל ילנה שכטמן אם אני לא טועה, אני זוכר שהיה ממש מגניב ושזה היה במרפסת גדולה על הגג, אבל זה הדבר היחיד שאני זוכר משם.

אחר-כך המשכנו עם יציאות כיתתיות וזו שלא תישכח אף פעם (אני חושב שזה היה בכיתה ז’ אבל אני לא סגור על 100), זו היציאה לפארק בסיטי עם הבנים מהכיתה- קנינו פחיות בירה או שג’וני קנה *זה יושב לי ביחד עם זה שהלכנו דרך רובע י’ ושם הוא גר באותה תקופה וזה שהוא היה נראה יותר מבוגר מאבא שלי ומכולנו דאז אז המוכרים לא שאלו שאלות, ורובנו שפכנו את הגועל נפש הזה בדרך ושיחקנו את עצמנו שתויים- באד אס פור לייב!

אלי (חובב בשר מושבע בימינו אנו) לקח את זה שלב אחד קדימה וכשהגענו לאזור המרכזי של עיר האורות הבלתי פוסקים בכל מזרח התיכון (תנו לי א’ תנו לי ‘שדוד’ -אם תעשו את זה מספיק מהר יש פה משחק מילים), הוא ניסה להראות את קסמיו ולהתחיל עם בנות מבתי-ספר אחרים. ‘זדארסטה מינא זאווט אלי’/ אהלן קוראים לי אלי היה גימיק שכולנו אימצנו אחר-כך (כדי לצחוק על זה כמובן, זה היה אחד הדברים היותר מצחיקים שהוא עשה *אבל היו לו עוד כמה חזקים בהמשך הדרך, כמו לכולנו).

ב31 לדצמבר אותה שנה ויטלי עזב לאוסטרליה ואת הפרידה עשינו בטלפון- זה היה מוזר כי הוא היה החבר הכי טוב שלי מכיתה א’ והאמת שלא ממש רציתי לקבל את זה- בפועל שמרנו על הקשר בהתכתבויות ומכתבים, ולפני כמה שנים כשהוא הגיע לביקור בארץ השלמנו פערים, נסענו לכל מיני מקומות בארץ, הוא היה בהשקה של הספר שלי וכרגע מחכים עד הביקור הבא שלי אצלו (הוא גר בסינגפור עכשיו, מת לקרוא את הבלוג שיתפרסם אחרי  שהטיול הזה יצא לפועל).

אחר-כך, קרוב לאמצע השנה, אני זוכר את המכה הפיזית הכי כואבת שקיבלתי עד אז ומאז מבחורה- אירנה דוחון (בימים עברו) נכנסה לכיתה וראתה אותי מתחיל להקריא בקול את רשימת הדברים שהיא רשמה ביומן ותכננה להביא לטיול השנתי, ובדיוק רב שלחה אליי רגל למקום רגיש מסוים- מאז למדתי לא לעשות דברים מטופשים כאלה יותר. במחשבה לאחור, מה חשבתי לעצמי!? טוב, האמת שעד המכה כולם צחקו, אחריה צחקו יותר אז אני מניח שהבדיחה הלכה לי דיי טוב (מי מלךךךךךךךךך!???).

את כיתה ח’ אני לא כזה זוכר בגלל שהיא הייתה לא רלוונטית בגדול- הדבר היחיד שאני זוכר ממנה היא שהתחלתי לגבוה קצת (הייתי נמוך ברמת טוב-טוב הגמד בלי הכובע) ותופעת קסם הנעורים שלי בפריחה מלאה-

קבלו במחיאות כפיים סוערות וברוכים הבאים אקנה! הנה הסיכויים עם הבנות הולכים וגדלים בקצב של  *פונקציה מעריכית ששיפוע הישר משיק לה בנק’ X=0 הוא 1 !  

*   בקצב אקספוננציאלי לפשוטי העם שמסתכלים על השורה האחרונה במבט ?!WTF,

העיקר כשאומרים לכם את זה בהקשר קורונה כולכם ‘אההה ברור’….

קרידט:ג’ל חוחובה (ג’סטין טימברלייק-מאחורייך!)

מה שנתן קונטרה למראה פניי בצורת פיצה עם תוספות היומיות משתנות היה חוש ההומור שלי- ביסודי הייתי דיי מצחיק אבל בתיכון עליתי לליגה של הממש ממש מצחיקים- “נו טי סמישנויי” קוראים לזה ברוסית. אגב, אותו חוש הומור או ‘תופעת הלשון הארוכה’ גרמו לי לקבל כל-כך הרבה מכות בחיים שאם לא היה לי אח גדול בבית-הספר יכול מאוד להיות שהיתי שוכב באיזה מיטה שיקומית עכשיו (לקבל מכות ולא ללכת מכות, כי זה מה שהיה קורה בפועל עד כיתה ט’- מודה באשמה, מי מלךךךךךךךךךךך!?).

בין מעברי הכיתות האלה יש כל מיני דברים שקורים- בחופשים אנחנו תקועים אצל רן כל היום(מהכיתה המדעית השנייה ואח על מלא עוד מימיי רתמים), משחקים במחשב ועושים מתיחות בטלפון, בדיוק משחקים מטורפים מתחילים לצאת בחנויות ואנחנו מנסים אותם, חשיפה לשירים וסגנונות מוזיקה חדשים בווינאמפ (ריח נוסטלגיה אין יור נואוז!),  10 שקל כל אחד לשתי קולה ובורקסים או עוף של השמחות עד 17:00 כשההורים שלו חוזרים מהעבודה…

וערוץ AXN– חובה AXN, צ’אק נוריס ו A-Team, והזה עם המכונית שנוסעת לבד(וייפר?)… וכשלא אצל רן אז משלימים עבודת קיץ במתמטיקה (“וואי איזו ארוכה איך הם מגזימים”) מסתובבים בשכונה ונתקלים בכל מיני דמויות מפתח שהשאירו חותם בשכונה לנצח (נעבור עליהם בפוסט נפרד), מתבטלים בלי נטפליקס מול איזה נילס אולגרסון או מרקו בטלויזיה ומשחקים מלא מלא מלא כדורגל! מלא מלא. מליינתלפים!

ואז הגיעה כיתה ט’, הצטרפו אלינו כמה תלמידים מהכיתה המדעית השנייה והגיעה קרן המחנכת…

 

-קרן בת כמה את?

-בת כמה אתם חושבים שאני?

-30?

-27.

-אהה חצי רגל בקבר.

 

וזו היתה שיחת ה”ברוכה הבאה מחנכת יקרה לכיתה אקדמית” בחסות ד”ר מוסקוביץ’ – פעם הוא לא היה דוקטור אבל הוא היה יכול להרדים אותך עם מכה אחת בלי צורך בחומרים אחרים. עליי למשל הוא ישב כש”הלכנו מכות” וככה זה נגמר….סיפור גבורה הירואי שאני הולך לספר לנכדים שלי יום אחד, אחד ההישגים היותר משמעותיים בחיי!

כיתה ט’ זה הרגע שאתה מגבש את האישיות וכל הדברים המגניבים האלה של גיל ההתבגרות שאני רואה אצל תלמידים שלי היום, והתחילו לצוץ דמויות וסיפורים כיתתיים שמתלווים אליהן:

זוג הראפרים ‘אשראי ומזומן’ (מראש אומר שאני משוחד כי שניהם חברים קרובים שלי עד היום) ששורפים במות, מקליטים שירים(גם בעברית), רבים מכות עם ברנשים בסופי-שבוע ואלילי השכבה, רגינה אנה ואולגה שמתחילות להיות מלכות מועדוני הלילה הבלתי-מעורערות באזור דרום(וצפונה), אירנה פיליפצ’יק שקובעת שיאי שכבה בריצות ארוכות, מלדבן שהגיע מהכיתה המקבילה ויש לנו תחרות על משבצת המצחיקים (רק שתדע שכל פעם כששלך היה יותר מצחיק זה כי נתתי לך לנצח ג’ניצ’קה!   *סתם אתה באמת מצחיק יא מניאק!), אלי מורייניס מלך הפציעות הלא ברורות וה’פראגוני’ (אלי רק שתדע שזה סתם בהגזמה ואני אוהב אותך), ווה יוליק פבל וגודיק- מתגבשים את קבוצת ה’רוסים בהגזמה’ בהנהגת אנטון, האפרו-רוסי הראשון לשמו.

סשה בוריסוב, אחד החברים היותר קרובים עוד מהיסודי, בלונדיני בהגזמה ודורש ההסברים ה’סכמתיים’ עוד לפני שביבי התחיל להסביר נתוני קורונה בגרפים (כמו רוב הכיתה, הקדים את זמנו!). איתי גרמן, עתיד להוציא רשיון ולהיות אימת כבישי גן-יבנה והסביבה, אלכס שולמן מכונת השרירים המהלכת והמאוד רגועה. קרינה בובריק הבוב מארלי הרוסיה (איך את ואנטון לא הקמת תנועה של Black life matters?) שהצטרפה ומסתמנת כשאזאם מהלך.

מקליטים ושורפים במות. קרדיט: Flix-Tapuz

 

גיל המליין בהגזמה שהצטרף מארצות הברית, סודרי-אור-ליאור השלישיה שעדיין מתקשרת בעברית בהפסקות (למרות שגם הם למדו רוסית מדוברת בשל היותם מיעוט נרדף), החיבור הלא ברור של ה’סוניצ’קה מאשינקה’ (עפ”י מקורות זרים בסוף הלהקה התפרקה) , דאשה, אירנה ברז’נויי, גילי לובה וסופי וינוקור -המלאכיות שיעברו עוד שנה לביוטכנולוגי אבל עד אז קדושות, שקטות ומחייכות לרוב.

שיקמיטל- שיקמה ממציאת ה’מחסום’ בשיעורי פיזיקה ומיטל בעלת הגומת חן, צמד החמד שגם יעברו עוד שניה לביוטכנולוגי ואין מצב שתראה אותן מסתובבות בהפסקות עם מישהו מהכיתה (היי סוסייטי על ההיי סוסייטי- בום!). אלינה שהצטרפה ושומרת על המחברות שלה יותר קשוח ממה שבוריס השומר עם הקעקועים של Room 21  היה שומר על הכניסה למועדון.

אולג (אלג’קה) הגאון הכיתתי שלא צריך לשרטט כדי לפתור בעיה מבגרות בגיאומטריה בראש, ד”ר מוסקוביץ’ שמצליח להרתיח את כל המורים (חוץ מפיליפ המלך וחנן לביולוגיה, איתם הוא הסתדר), ואם יש מישהו מהכיתה שלנו ששכחתי (או שכחתי בכוונה) אני מתנצל מעומק נפשי ובגדול- תקפצו לי.

מסיבת סיום עם רימייק של   50Cent- In the club    – אמ.סי מלדאבן FEAT מזומן & אשראי

גו, גו, גו גו ט’טים-זה הסוף, ווי גוננא פארטי לייק-זה הסוף…’

*אל תשאלו אותי למה אני זוכר את המילים של השיר…

 

עד כאן כיתה אקדמאית, חנונים בהגזמה- חטיבה תחתונה.

זה הסוף או המשך יבוא?

 

 

קישור לאחד מהלהיטי העבר של ‘אשראי ומזומן’ לסיום נוסטלגי….

http://flix.tapuz.co.il/v/WebPages/Player2.aspx?m=2201732

 

 

KingMil
נכתב על ידי
אשדודי אסלי. סופר, מרצה ואיש חינוך. לא נשוי כי רע לי גם בלי זה. בדרך כלל כותב על אהבה, על המציאות ועל מה שיושב על הלב.
תגובה 1

1 תגובה

  1. Avatar

    דודה

    27/09/2020 16:42

    כתוב המשך!!!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .