נוסטלגיה

תל אביב – יומן מלחמה. 3 דירות – 3 סיפורים (פרק ב׳)

צילום: גיא יחיאלי
צילום: גיא יחיאלי

פרק ב׳ – נג׳ארה

רחוב נג׳ארה, זכה לא בכדי לכינוי רחוב ניאגרה.

זה לא בגלל שמפלי הניאגרה המרהיבים זורמים בו, אלא יותר מי ביוב מסריחים משוק הכרמל הצמוד אליו. הרחוב ממוקם בפאתי שכונת כרם התימנים, האזור היחידי בתל אביב שעוד אפשר למצוא בתים צמודי גינה. אבל אל תטעו, כשאתם רואים נערה חיננית משתזפת בביקיני בגינת החמד ומשקה את הנרקיסים שלה, נסו להציץ פנימה ולראות איך נראית הדירה. אל תופתעו אם תגלו שהיא ישנה בתוך שק״ש במחסן פחוני שהוצב ללא אישור.

אבל היי, לפחות יש לך קו שיזוף מדהים!

הפעם, מלומד ניסיון מטראומת הדירה הראשונה, הסטנדרטים שלי הוקשחו, ועיקר הדגש היה על אופי השותפים. אך עם כל הכבוד לסטנדרטים שלי, השותפים הם אלו שהיו צריכים לבחור אותי מבין מאות מתמודדים, ובטח שלא נשאר לי מקום לשאלות. כך מצאתי את עצמי מתחנן לשתי שותפות שיבחרו בי מכולם תוך כדי שאני משחד כל אחת עם מקדמה נדיבה, מבטיח לטפל בחתול כשהן עסוקות ומתחייב להיות האחראי הבלעדי על ניקיון הסלון. למעשה, חוץ מלקחת אותן לטיול מסביב לעולם, עשיתי הכל!

זה עזר, נבחרתי!!!
במה זכיתי? בחדר בלי מזגן, קומה שלישית בלי מעלית, ארגז חול עם קקי של חתול רחוב שצריך להחליף פעמיים בשבוע ושתי שותפות שאפילו את השמות שלהן אני לא יודע.

למגורים עם שני שותפים לעומת אחד ישנם יתרונות וחסרונות.

מצד אחד, יש יותר חופש, לא חייבים באמת לתקשר, המטלות מתחלקות בין כולם (במידה ולא הבטחת להיות אחראי בלעדי על ניקיונות הסלון) וכשאחד מהם לא בא בטוב, אז יש את השני שבא עוד יותר לא בטוב וזה נותן לך פרופורציה.

מצד שני, בשלישייה הניכור מגיע לשיאים חדשים, פשוט לאף אחד לא אכפת מכלום ולרוב אי אפשר לדעת את מי להאשים. אני הרי לא אכנס ישיבת שותפים רק בגלל שהיוגורט שלי נעלם מהמקרר, או אקח דגימת צואה מהשירותים שלא הוברשו ואשלח למעבדה… מה גם שעד היום אני לא בטוח מי מהן זו דנה ומי זו מירב…

ועם זאת, אם אני צריך לבחור בין שותפה כפייתית שהוציאה לי את הנשמה (ראו פרק א׳), לבין שתי שותפות שאני לא אזהה ברחוב – אני בוחר באופציה השנייה. זה לא מה שיהרוג אותי… מה שכן עלול היה להרוג אותי הוא החדר בלי מזגן. אני לא חושב שיש מילים שיכולות לתאר את התחושה של יולי-אוגוסט בת״א בחדר בלי מזגן.

זה אמנם נחמד שיש שלושה כיווני אוויר (מרפסת ושני חלונות), אבל בשביל ליהנות מכיווני האוויר צריך קודם כל שיהיה אוויר, וזה פשוט לא היה קיים. לא משב רוח, לא נפנוף עלים. כלום. רק ענן לחות, עומד ולא זז. אפילו הקקטוס ששרד איתי עוד מכיתה ד׳, מת שם.

תליתי טבלת ייאוש וספרתי את הימים לבוא החורף. אילו רק ידעתי מה המשמעות של שלושה כיווני אויר בחורף בדירה עם רמת איטום של אוהל של שבט בצופים… רוחות פרצים, מי גשם שנאגרו במרפסת ודלפו לתוך החדר, 3 חודשים שישנתי כפיות עם מפזר חום מצד אחד והחתול של השותפה, מהצד השני.
גרפיטי של חתול רחוב שחור

Pixabay

עם כל הכבוד לחתול הרחוב מחוסר הפרווה הזה, ישנו רק דבר אחד שיכול לנחם ולחמם בחורף קר, זו אמבטיה חמה!

באופן מפתיע, הייתה לנו אמבטיה בדירה. כשאני אומר אמבטיה, אני מתכוון למבנה חלוד שנראה כאילו בישלו בו חמין כל הלילה. אם אני עומד על הדבר הזה יחף, סביר להניח שצריך לכרות לי את כפות הרגלים לאחר מכן…

ואם כל זה לא מספיק, הדוד החשמלי הוצב בתוך האמבטיה! לא צריך להיות כימאי דגול, בשביל לדעת מה מוביל השילוב של חשמל ומים. על זה נאמר, אל תנסו את זה בבית! ואם כבר ניסיתם, אז לפחות לא באמבטיה…

כך במקום שכשוך במים חמים ומפנקים, מצאתי את עצמי מצטנף בקצה האמבט עם שקפקפים, חופף בזרם מים שאפשר אולי לצחצח איתו את השיניים, משקשק מקור וממלמל פסוקי תהילים שחס וחלילה זיק של מים לא ישפריץ על הדוד ויגמור אותי well done בתוך סיר החמין המחליד הזה.

טבלת הייאוש עודכנה לתאריך בו אני רשאי לצאת מהדירה (שנה מיום החתימה), או לחילופין לתאריך בו אחליט לקפוץ אל מותי (ואיזה מזל שיש לי 3 פתחי אוויר לבצע את המשימה…) ואז, רגע לפני ששקלתי בבחירת הפתרון הנוראי מכל, שהוא חיפוש דירה בחולון, המזל שוב שיחק לטובתי. בעלת הדירה הודיעה שאנו צריכים לעזוב את הדירה לאלתר כי הבניין יעבור בקרוב פינוי-בינוי. המלצתי לה שבין הפינוי לבינוי תוסיף גם שלב של טיהור יסודי, איתור גופות והשמדת ראיות, שכן מה שעבר בבניין הזה דורש העמדה לדין!

מירב ארגנה לנו ארוחת פרידה, או שזו בכלל היתה דנה, כאמור אני עדיין לא יודע מי זו מי… בוא נאמר שדמעות לא היו שם, ואם אני אתגעגע למישהו, זה כנראה לחתול הרחוב.

לאן אני ממשיך מפה? כבר פוחד לדמיין.
רק בבקשה שזו תהיה דירה עם מזגן ואם אפשר דוד שמש… עם כל השאר אני אסתדר.
לפחות כך חשבתי…

המשך בפרק הבא!

Gindel86
נכתב על ידי
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, יוצר ועורך תוכן דיגיטלי ונמצא באופן תמידי על הקו ישראל-גרמניה-שוויץ. מהלך בין תרבויות, בוחן מהצד, מוצא הבדלים, אוסף חווית, מחפש משמעות וכותב על זה. בעיקר על ענייני דיומא וחוויות כביכול שגרתיות מנקודת מבט סרקסטית והומוריסטית.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    מעיין

    19/05/2020 18:47

    קורע😅😅😅

  2. מוריל

    20/05/2020 09:43

    שוב נפלא! מצחיק כמה שזה מדכא, מחכה לפרק הבא 🙂

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .