נוסטלגיה

אולגה השכנה המצ’פנקת / שכונת עתיקות באשקלון- ברוכים הבאים #2

ברוכים הבאים לאשקלון
קרדיט: Pixabay-Pexels

אז איפה עצרנו? אהה כן… אולגה…

אם לא קראתם את ההתחלה – תתעדכנו כאן בחלק הראשון ובוא תמשיכו איתי…

אבל רגע לפני שנגיע לאולגה השכנה המצ’פנקת, אני חושב שיש משהו שצריך להיאמר או יותר נכון להיכתב שרלוונטי להמשך הקטע…

שכונת עתיקות באשקלון היא מה שנקרא בשפתם של הישראלים “שכונה של הביוקר”. אני לא יודע באיזו עיר אתם גרים או מגיעים במקור, אבל האזהרות המילוליות שהגיעו אליי לפניי שעברתי לשם לא השאירו מקום של ספקות- ‘קשוח’ זה שם המשחק.

הייתי מוכן להרבה תרחישים, מה גם שאני לא ‘בחור קטן’ בממדים הגופניים שלי (ותודה לאבא ואמא שרשמו אותי לחוג שחמט מגיל קטן, כל שריריי האצבעות שפיתחתי זה משם ובזכותכם), אבל אחד התרחישים שקרו לי מתחת לבית תפס אותי מופתע- ירדתי לקיה פיקנטו הכסופה שלי לשעבר (מאמי אני באמת מתגעגע ולא כמו שגברים אומרים סתם), והייתי צריך לסדר משהו בבגאז’.

בזמן שאני בכיפוף עם תא המטען פתוח לרווחה, מגיע שכן מבניין סמוך, מוציא שני בגטים שלמים (מה נשמע אחי?) ומניח על הגדר בטון שבבניין שלי- בשביל לתאר את כל הסיטואציה מוחשית, גם לשכן המדובר יש גדר מבטון בבניין שלו, הבניין שלי קרוב יותר לפח אשפה הטמון השכונתי, והוא עצמו גבוה ממני בשני ראשים, בנויי לתלפיות (כנראה גם הוא שחקן שח לשעבר), חובש קסקט שחור ‘מתחזקים’ לראשו ומחולצתו יוצאות ארבע ציציות.

ברוכים הבאים לאשקלון

מה קורה אחי?                    קרדיט: Nappy-Pexels

 

– סליחה, למה שמת את הלחם הזה על הגדר? שואל אני את אותו השכן החביב.

– ציפורים גם צריכות לאכול, מה לא?

עונה לי בלבביות.

– וואלה צודק, אבל למה שלא תשים את זה על הגדר אצלך בבניין?

ממשיך אני בנימוס עם הפרעת הניקיון שלי (כהערת אגב אני לא יכול לסבול מראה של זבל זרוק או לכלוך, אבא ויקטור היה עושה מסדרי ניקיון פעם בשבוע עם ביקורת נוקשה וזה כנראה נשאר מהילדות דוקטור).

כאן הגיעה תגובה שלא צפיתי מצד החבר מבניין ליד-

– כי כוסאמא שלך וזיינתי את אמא שלך.

לפני ההמשך שיגיע כולל מה שעניתי לו ולאן זה התפתח אני אתן גילוי נאות- אני עצמי שילוב לא ברור בין חנב”צ לבין ערס בינוני. גדלתי בשכונת עולים עם הרבה אירועי אלימות של השמחות (אשדוד י”ג שליטע), אירועים שנשארו בעבר אבל נחקקו בזיכרון ובאופי, ואחד מהכללים הלא כתובים בשכונה הוא ‘לא מדברים על אמא’.

הייתי תלמיד מצטיין בילדות וסיימתי את התואר השני שלי לפני שבוע, ואני כנראה אפילו אמשיך הלאה עם הלימודים, אבל ‘אמא’ זה משהו שיכול להדליק לי את הפיוז על 100 בשנייה ואני לא בן אדם רציונלי כשהפיוז דולק (עוד הערת ביניים זה שגם ‘אחות’ אצלי מוציא את הווריד המרוקאי, כפרה עלייך אלינור). אני גם זוכר הרבה מקרי “מיכאל מישהו קילל את אמא” בילדות, ואני ומיכאל הולכים ללבן את העניינים (מיכאל היה הצד המעניש, אני סתם הייתי קטן ועצבני).

 

ברוכים הבאים לאשקלון

תודה להורים על חוג השחמט  קרדיט:Pixabay-Pexels

 

בחזרה למקרה, לונג סטורי שורט, הפסקתי להתעסק בתא מטען ונעמדתי על רגליי, והחזרתי לו במילותיו את מעללי עם אמא שלו יחד עם הוספה מטאפורית שבין לבין גם הוא התנסה עמה בשביל הגיוון שלי ושלה… כש’נרגעתי’, הוספתי -אם זה מה שהפה שלך מפיק עם הציצות האלה וזה מה שהקסקט מעל הכיפה שלך שווה, אז שים עוד כמה ציציות כי נראה לי שהאלוהים שלך לא שמע אותך מספיק.

השכן החמוד הבין שתקפתי את הצד הטהור שלו, קיבל את הפסדו, ובשתיקה רועמת וזעם רב הלך לכיוון בניינו, עלה על אופניים חשמליות ונסע משם.

* אני לא גאה במילים שיצאו לי מהפה (למרות התיאור הספרותי שגוללתי שם כמו שרק אני יודע) אבל יש מקרים שבהם אנשים צריכים לקבל תשובה מאוד ברורה לטענות שלהם.

** כש’קשוח’ זה שם המשחק אז ‘קשוח’ אתה צריך לשחק.

לפניי שנגיע לאולגה, השכנה הבלונדינית שגרה דלת מולי עם העיניים הכחולות, אוסיף עוד כמה דברים-

סטיגמות מתבססות בדרך- כלל על משהו, אבל הן גם יוצרות מסגרת ראייה שלא בהכרח משקפת את המציאות- יכולתי להיתקל במקרה כזה או דומה לו ברוב השכונות בארץ, נתקלתי במקרים דומים בחיים גם לא בשכונה ‘קשוחה’. אנשים הם אנשים  וזה לא משנה אם אנחנו גרים במגדל יוקרה, בית פרטי עשוי זהב או בניין רב קומות, אנחנו עדיין נשארים מותאמים לתרבות בה אנחנו נמצאים- וישראל זו לא אירופה.

דבר נוסף ואחרון לגבי שכונת עתיקות באשקלון,

זה שנדמה לפעמים שהאנשים זוכים ליחס מזלזל ומבטל מצד הגורמים העירוניים- אני אישית הייתי (ועדיין) נלחם במוקד העירוני מדיי פעם שיפנו את הזבל בשכונה בסוף השבוע כדי שלא יעלה על גדותיו ויתפזר לאורך הרחוב, והרבה פעמים מקבל תשובה “תקשיב זה לא אתה, זה השכנים, הם בעייתיים” כשהגורם הבעייתי האמיתי בתמונה הוא המוקד או קבלן פינויי האשפה- בפעם האחרונה שזה קרה אמרתי להם שזה מזכיר לי את מקרה ‘כבשת הרש’. אם תתן ל’אנשים קשים’ תקווה, יש סיכויי שיהיה להם בשביל מה להמשיך, ואת זה לצערי אנשים נוטים לשכוח.

ועכשיו נעבור ליהלום שבכתר- אולגה.

אולגה השכנה המצ’פנקת…

 

KingMil
נכתב על ידי
אשדודי אסלי. סופר, מרצה ואיש חינוך. לא נשוי כי רע לי גם בלי זה. בדרך כלל כותב על אהבה, על המציאות ועל מה שיושב על הלב.
4 תגובות

4 תגובות

  1. Avatar

    Doron

    09/07/2020 14:04

    Dear Alex.
    Keep the flow of your great stories.

  2. KingMil

    09/07/2020 15:24

    Thx Doron!
    Will be done💥💥💥

  3. Avatar

    איריס אלבז

    12/07/2020 07:56

    אלכס אתה מדהים כותב ניפלא עם חוש הומור עם רגש ועם הרגשה כאילו וזה קורא עכשיו ואי אפשר להפסיק באמצע ממש מחכים לסוף הבלוג תעשה תיכתוב ותצליח לרגש את הקוראים שלך

    • KingMil

      20/07/2020 17:12

      איריס תודה רבה!
      מאוד מחמיא 🙂

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .