בלוג אישי

25 שנה אחרי

תמונה מכיכר רבין, מתוך העצרות השנתיות (צילום: אני)
תמונה מתוך העצרות, כיכר רבין, צילום: אני

יומני היקר, יום הזיכרון הממלכתי לרה”מ יצחק רבין ז”ל חל בימים אלה, רבע מאה שנים מאז הירצחו עברו והאמת יומני אני חרד למדינה שלנו. ישראל של שנת 2020 מזכירה להרבה וגם לי את ישראל שנת 1995, גם היום חלק מהפוליטיקאים שותפים להסתה בשתיקתם, גם היום מרבית הציבור מאמין שרצח פוליטי זה עניין של זמן ולא חושב שאולי זה משהו שהיה ולא קיים עוד. גם היום אנחנו שסועים ומפולגים בחברה, גם היום רצח פוליטי הוא אופציה אפשרית ואף ממשית.

להלן הווידאופדיה על הרצח והאירוע שאירע אז:

לפני 25 שנים הייתי ילד קטן קטן, בן 4 בסה”כ, אם להודות באמת אני לא בטוח כמה אני זוכר באמת מאותו ערב, אם הייתי ער בכלל או אולי כל מה שאני זוכר זה בגלל הלופים של הצפייה בנושא עם איתן הבר ז”ל מכריז על ההודעה הדרמטית בפתח בית החולים, עם הסרטון המוכר של שלושת היריות הנשמעות בצורה חזקה בהם, אם את השיר לשלום באמת שמעתי בעודי ילד או נטו מתוך סרטונים שנים אחרי. מה לעשות בגיל 4 לא מתרכזים בלזכור דברים, מתרכזים בליהנות מהחיים, דברים שיותר מעניינים בגיל 4.

אז כן כולנו בארץ הוכנו תדהמה כפי שציין אז יועצו ומנהל לשכתו של רבין אז איתן הבר (שנפטר לאחרונה) בהודעה הדרמטית שכולנו זוכרים, אבל האם אנחנו נהיה מוכים תדהמה אם דבר כזה ישוב על עצמו בעת הזו?! כנראה שלא. רק לאחרונה פרסמו סקר שמסביר שמרבית הציבור חושב שרצח פוליטי זה עניין של זמן בעת הזו ולא האם כן או לא. אז אני אזרח בן 29 די מודאג מהמצב, די מודאג מכך שאנחנו כאומה מוכת תדהמה מאז לא למדנו כלום.

הייתי ילד בן 4 אז, היום בן 29, 25 שנים זה לא משהו שבא ברגל, גדלתי על ערכי הסולידריות החברתית בה אנחנו חיים, גדלתי על אהבת הזולת ודאגה לאנשים חלשים בחברה, גדלתי עם סט אמונות וערכים שאמורים להנחיל חיים שלמים וטובים במולדתי. אז למה אנשים חושבים אחרת, למה אנשים חושבים שמותר ואף רצוי ש”שמאלנים צריכים למות” ש”ערבי טוב זה ערבי מת”, איפה ישנם עוד באמת אנשים כמו האיש ההוא.

גדלתי למדינה בה אתה מסתובב ברחוב ומפחד שמע סכין תונף לעברך והאמת לא מ”ערבי” או בן מיעוטים, אלא פשוט כי אתה חושב אחרת מאדם מסוים. רק לאחרונה עבדתי בתקופת הבחירות, ואני זוכר את השנאה של הפעילים של הליכוד והשיסוי של הח”כים בליכוד היום שרים בפעילי ובוחרי כחול לבן והכל שאר המחנה. הלכתי לעבוד בפחד מסוים, כי מצד אחד ידעתי שאני במדינה דמוקרטית בה מותר לי לבחור ולעבוד במפלגה שתואמת את אמונתי, אבל את שאירע לא ציפיתי. לא ציפיתי לפעילים שטופי שנאה שיקללו אותי, לא ציפיתי להמון זועם כשאני בסה”כ הולך בקניון על חולצה (של המפלגה כחול לבן) מסוימת, לא ציפיתי לפעילים והמון זועם יחד פועלים ליציאתי מהשוק עם דחיפות ואף מכות.

הייתי אז ילד בן 4, היום אני בן 29, האמת כלום לא השתנה בראשי, עדיין מאמין ששלום באמת עושים עם אויבים, עדיין מאמין שאלימות כפי שאמר אז רבין בנאומו היא כרסום יסוד הדמוקרטיה ויש להוקיע אותה, לגנות אותה ולא להלל אותה ולשבח אותה כפי שעושים לא מעט פוליטיקאים בין אם באמירות שלהם ובין אם בשתיקתם פשוט נוכח מה שקורה.

אני כותב את השורות האלה ומבין שכנראה כאומה נהיה תמיד מוכים תדהמה שדבר כזה יקרה אבל האם נלמד משהו מזה, כנראה שכמו בתנ”ך אנחנו עם קשה עורף שזוכר את הקושי אבל לא שש ללמוד ממנו. כולי תקווה שכן נחווה תקופה יותר טובה בה מגיפה או לא מגיפה נדע לשמור על ההרמוניה בחברה, על הסולידריות והעזרה לאחר.

תמונה מהעצרת שנה שעברה, עם אמירות שמטרתן לחבר

תמונה מהעצרת שנה שעברה, עם אמירות שמטרתן לחבר

רבין, היית ונותרת אדם עם מורשת ענפה. מורשת שמזכירה לי יום יום להיות אנושי, להיות בנאדם לפני המעשים שלי, להיות אישיות שרוצים לחקות אותה ממש כמו שאותך יש רבים שרוצים לחקות. להיות האדם שאני רוצה בחיי לפגוש, בעיקר להיות נוכח למצב ולהיות איש שאוהב את האנשים סביבו ללא שום דעה לפני. כולי תקווה שאנחנו כאומה נדע לחבק את זכרונך וללמוד מהאירוע ההוא יותר על עצמנו. על מהי אנושיות, מהי חמלה, מהי הכלה, מהי אהבה, מהי רעות, מהי קבלה, מהי הבנה, מהי חברה.

יהי זכרך ברוך, היית והשארת חותם בליבנו לכל החיים, בי ובכל איש ואישה שרצו בכך.

ולך יומני אני מבטיח להיות האדם שאני רוצה לפגוש בחיי,

לאהוב ללא מגבלה, לאהוב ללא סטיגמה או מחשבה רעה.

להאמין בטוב ולקוות שהטוב עוד יבוא.

עד כאן להפעם,

אייל לירז לוי

איילוס
נכתב על ידי
אייל לירז לוי, בן 29 מחולון. מאמן לתזונה נכונה- אורח חיים בריא ומנחה NLP. בוגר תואר ראשון B.A. בחינוך ועובד הוראה בעברו.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .