בלוג אישי

אל תשאל אותי למה, אתה כבר יודע את האיך

"מאמי את מתארת כאן אישיות עצומה" Robert Thiemann by Unsplash
"מאמי את מתארת כאן אישיות עצומה" Robert Thiemann by Unsplash

יש הרבה גוונים בפלטת צבעים של אֹמן. כל צבע מסמל משהו אחר, כל גוון מזכיר רגש, מקום או סיטואציה. ככה גם בני אדם – אנחנו מורכבים מכל מיני תכונות אופי כך שכל אחת גוזרת מתוכה התנהגויות שונות. תכונה אחת תמיד תפסה את תשומת הלב שלי כי לדעתי לא רק שהיא לכשעצמה שובה, הנגזרות שלה שובות לא פחות

“אז את מבינה?” הוא שאל והמשיך, “ככה זה,יש כל מיני סוגים של אנשים בעולם, יש כאלה שהם טובים יותר יש כאלה שהם טובים פחות. ואני? אני רק בן אדם אחד מתוך כולם… את יודעת, אני בא בטוב, לא תמיד מחזירים לי בטוב חזרה… אז כבר לא כל כך מובן לי…”

“אני מבינה” עניתי. “אתה יודע שזה לא משנה כלום מהטוב שלך נכון? זה שלא מחזירים לך באותה מידה לא אומר שמה שעשית הוא לא פחות ממדהים עבורם, גם אם הם לא מבינים את זה מיד”. תוך כדי שהוא שקט ושומע, הוא שואל אותי בקול חרישי “ומה הטוב הזה עושה?… אני כבר לא בטוח…”

בזמן שאני מאזינה לו וחושבת איך אוכל לנסח את המילים בצורה מדויקת כדי להסביר לו בדרך שתהיה הכי ברורה, בצורה כזו שתגרום לו להבין בדיוק כמה זה כל כך מוערך הוא ממשיך להגיד “עזבי, אני כבר באמת לא יודע… לא משנה…”

בשנייה הפסקתי לנתח מחשבות ואמרתי לו – “לדעתי אתה מיוחד, לא כי בא לי לעוף עליך עכשיו, אלא כי כך אני באמת חושבת. זה בזכות פרמטר אחד שיש בך ומקיש על כל שאר הדברים אצלך, אתה יכול לנחש בזכות מה זה?” ספק נבוך -ספק סקרן הוא הגיב: “בזכות מה?”

“בזכות הלב העצום שלך”, עניתי.

“מה זה כבר נותן לי?” שאל והמשיך “את יודעת הרי כמה שריטות הלב הזה עבר, כמה קשיים היו בדרך… זה שהוא גדול זה רק אומר שיש לו יותר מקום שהוא יכול להישרט בו”.

“מה שעשית הוא לא פחות ממדהים עבורם” Lina Trochez by Unsplash

אני חושבת על הדברים שהוא אומר לי ולא פעם הם הולכים איתי גם שעות וימים אחר כך, הפעם, הבנתי אותו מיד.

הלב הענק הזה שלו, כמו שהוא מכיל ככה הוא גם נשרט מאכזבות לעומת ציפיות, עם כל שריטה נשארת צלקת קטנה ועם כל צלקת מגיע לימוד. כבני אדם, יש לנו נטייה לחשוב מלכתחילה שטעויות הן פשוט סתם מעצבנות וזה לגמרי גם מרגיש ככה באותו רגע.

בדיעבד, אלמלא טעינו סביר להניח שלא היינו מצליחים מידי לדייק אחר כך. התהליך הזה של ללמוד לקבל גם את הטעויות שאנחנו עושים בדרך הוא לא כזה קל. אפילו קצת מוזר לחשוב על לאהוב את השגיאות שלנו אך בתכלס, הן בעיקר מסמלות על צעידה והתקדמות. הרי מי שלא טועה כנראה לא עושה, מי שלא עושה עומד במקום וכידוע מי שעומד במקום לא מתקדם או בקיצור מה שהיה להוכיח.

“אתה יודע שזו גם הגדולה שלך? למרות כל השריטות, אתה לומד. לא כל אחד יכול לעשות את זה. לטעות זה אנושי, לסמוך על בני אדם זה אנושי עוד יותר. החוכמה היא למנף את הידע ולא לחזור על אותה טעות שוב. אתה ממשיך לצעוד, אתה אשכרה לא עוצר, למרות ואולי אפילו בגלל הכל…” המשכתי לומר לו.

“מאמי… את מתארת כאן אישיות עצומה… אני רק בנאדם פשוט.”

ואני? אני ממשיכה להקשיב ועונה “בן אדם פשוט זה לא רק, זו אכבר מתנה”.

 

דנדושה
נכתב על ידי
"יצירה עושים באהבה או לא עושים בכלל", בתאדם פשוטה במנעדי מילים ורגש.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .